ביקורת ספרותית על ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן

---

פעמים נוף, דמויות וטבע מתחברים יחדיו לרקמה אחת (זהו הדימוי היחיד שמצאתי לסוג כתיבתה המיוחד של קלייר קיגן). פעמים אלו הולכות ומתמעטות, הולכות ונהיות לנדירות יותר, עוד יותר נדיר כאשר עם אותה רקמה עדינה יש טכניקה מקסימה ורעיונות נפלאים אז כאשר נתקלתי בספרה של קלייר קיגן מיד הבנתי כי זה חוויה יחודית במיוחד. כבר מזמן לא יצא לי לפגוש בסופר מודרני אשר ניחן בכתיבה עדינה ופשוטה. אינני מתכוונת לומר שאין סופרים טובים כיום, מה שאני מנסה לומר זה שהדרישה כיום לרוב היא של סיפורים מורכבים שמנסים לגרות את הקורא ככול האפשר, כזו היא לא כתיבתה של קלייר, היא אינה מנסה להתחכם אלא כשצריך ומנסה לפשט יותר מאשר להרחיב. כתיבה זו מצאתי גם בספריו של רוי יקובסן אחד מן הסופרים האהובים עליי.
שגרת היום יום היא מרכז סיפוריה של קלייר, בת איכרים ההולכת לחופשה אצל זוג בא בימים ומוצאת לה בית, כומר הרודף אחרי האושר, אישה צעירה אשר סוף סוף מגשימה את חלומה ונפרדת מביתה המזוויע ובאחרים שלא אומרים הרבה יותר מדי, לרוב שותקים, פשוט עובדים בשקט,כך למען האמת גם קלייר עצמה ממעיטה במילים, פשוט כותבת וזהו. אין בכך שום דבר בנאלי וגם לא משעמם אלא הפוך מכך. הקסם שלה הוא בחוסר ההרחבה, כמו שאתי הילסום (שגם את יומנה "חיים כרותים" קראתי לאחרונה) אומרת "אני רוצה לכתוב כמו תמונה יפנית". התמונה היפנית הזו היא מן היפות שפגשתי.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על ללכת בשדות הכחולים