ביקורת ספרותית על טוהר הנשק - אתוס מיתוס ומציאות מאת דן יהב

---

דן יהב מתמקד בעבר - ביחס החברה לנושא טוהר הנשק - אני מרשה לעצמי ללא בקשת רשות מפורשת להתיחס לנושא מעבר לפרק הזמן שאליו מתיחס הכותב.
נשק נועד להרג. מתי ההרג מוצדק? מה באשר לפגיעה ב: "לא מעורבים" מושג הכולל כידוע נשים, ילדים, בני אדם שלא מרצונם מעורבים ונקטפים במהלך היום יום שלהם או במהלך פעילות צבאית שאינם שותפים לה.
נגזר עלינו לחיות בחברה אנושית שההרג משמש להשגת מטרות והיד הלוחצת על ההדק ממהרת לעיתים לעשות זאת כך מימי קין והבל ו"חשבון נפש" הוא כמעט מילת גנאי כמו "יפי נפש".
הספר עוסק בכך וכצפוי התשובות אינן חד משמעיות הוא מאיר עיניים לקורא שמגלה בכך עיניין לא כולם מתענינים ב"זוטות" שכאלו.
חינוך על פי ערכי מוסר מבלי שימוש בנרטיבים (אתוס ומיתוס) מחייב אחריות אישית, בגרות, תפיסה מוסרית. נושא מורכב מאד. התובנה שאין לקבל הרג ולו גם בשעה שהדם רותח דורשת משאבי נפש גם מאנשים בוגרים ושקולים.
מדינת ישראל מהמתקדמות בכל מה שנוגע לתחום המשפט עונש מוות לא קיים בספר החוקים להוציא מקרים חריגים מאד. בוודאי שה"שופט" אינו יכול להיות חייל צעיר שגם אותו אפשר לראות ולא בלי צדק כקורבן הנסיבות. לחיצה על ההדק, נטילת חיים ולא משנה מה האמצעי מול טוהר הנשק - הצבא מחנך לטוהר הנשק. אבל ממול דמגוגיה פופליסטית מבית מדרשם של כאלו שיש להם אינטרס "לחמם" ואיני מפרט. איני חושב שהספר יהפך לרב מכר בעיקבות הביקורת שלי אבל הנושא מחייב מאד.(תזכורת למערכת החינוך ולעומדים בראשה). אין לשכוח שאסור להשאיר את ההחלטה העקרונית המוסרית בידי פוליטקאים משום שמוסריות של אנשי שררה מוטלת בספק. משום שעיסוקם מחייב מהם צבירת כוח . ו"פטנט" ידוע שכדי לזכות בקולות ליבוי שנאות ויצירת תחושה של אימה הן מרשם (היסטורי) כמעט ודאי להצלחה.הם יודעים זאת. על מנת להמנע מכתיבה חסרת אחריות בקרב אנשי הממשל ובקרב מה שכיניתי פוליטקאים או אנשי שררה ישנם לא מעטים שמודעים לנושא אבל ישנם כאמור גם אחרים.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על טוהר הנשק - אתוס מיתוס ומציאות