מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד – מאת <mark>סוזן ג'יין גילמן</mark>
The Ice Cream Queen of Orchard Street

קראנו רבות על ההגירה ההמונית לארה"ב בתחילת שנות השלושים וכן על הגירת האיטלקים בספרה של אדריאנה טריניאני - אשת הסנדלר. קראנו על קשיי ההסתגלות, חיפוש נואש אחר פרנסה, רעב, עוני ומחלות בצידם לאורך אותה תקופה. הפעם, מספרת לנו הסופרת גילמן על ההגירה לאמריקה של יהדות רוסיה, מהעיירה וישנייב.

הסופרת אינה מעוניינת

את הסקירה הזאת צריך להתחיל מהשוליים. כן, החלקים האלה בלבן שתוחמים בכל דף את המלבן הדמיוני שבתוכו מודפס הטקסט של העמוד. אני יודעת שזה נראה עניין שולי, אבל זה לא. כמו הרבה דברים בחיים, רק כשהם אינם יודעים להבין כמה הם חשובים. ובכן בספר "מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד" תוכלו ללמוד עד כמה שוליים בגודל סביר בדף הם דבר חשוב. וגם הגהה סבירה לטקסט, אם כבר דיברנו. הפכים הקטנים האלה, בצירוף הגופן המעצבן שבו הקו

מאז ומעולם קראתי הרבה ספרים ועם השנים זה רק הולך "ומחריף". כך שלא פעם יצא לי להזדהות עם דמות ספרותית כזאת או אחרת. מצד שני, מזה כמה שנים שאימצתי לעצמי כדרך חיים את המשפט: "נכות – היתרון שבחיסרון".
בספר "מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד" מאת <mark>סוזן ג'יין גילמן</mark> שני הדברים שציינתי לעיל משתלבים:
1) פתחתי את הספר וקיבלתי דמות נוספת להזדהות איתה והפעם ההזדהות הייתה מאוד גדולה (לא שחלילה הייתה לי ילדוּת קשה או

קראתי את הספר הזה באנגלית. אבל כשחיפשתי את שמו באנגלית לא מצאתיו
ואפילו כתבתי בפורום להוסיף אותו לרשימת הספרים באנגלית.
מה שמוזר הוא שמיד לאחר מכן מצאתי אותו בעברית ואני די בהלם
מכך שכמעט כל מה שמופיע באנגלית מתורגם מיד לעברית...
ובכן מדובר בסאגה שלמה שמתמשכת לאורך כל המאה העשרים,
של סיפורה של מי שהיגרה כילדה דעתנית ביחד עם הוריה לאמריקה
בהגירה היהודית העצומה שהייתה אליה בתחילת המאה העש

זהו סיפורה של מהגרת יהודייה בשם מלכה (לימים ליליאן) שהגיעה עם משפחתה לארה"ב בתחילת המאה הקודמת. הסיפור מגולל את קורותיה של מלכה/ליליאן מרגע שדרכה כף רגלה באליס איילנד ועד לשנות השמונים, בהן היא כבר "מלכת הגלידה של ארצות-הברית".
בהתאם למתכון של רומנים רבים, גם כאן בתחילה לילאן סבלה מרעב, בדידות, נטישה, השפלות ונכות שדחפו אותה לא לוותר ולהוכיח לכולם "מאיפה משתין הדג" וכך, בסופו של דבר, לחלוש על אי