ביקורת ספרותית על גדר חיה - ספריה לעם #693 מאת דורית רביניאן
ספר מעולה

---

אני זוכרת שהבאתי מהקיבוץ את JAY לארוחת יום שישי ,אמא התלהבה שהוא לבש חולצה לבנה לקידוש ,היא חשה שככה הוא מכבד את המעמד. לאחר הארוחה הלכנו הוא ואני לטייל בשכונה ודברנו על ההורים שלנו .הוא הרגיש שההורים שלי היו קצת מסוייגים ואמר ככה בנונשלטיות "הם פשוט מפחדים שנתחתן ואקח אותך מכאן" . אז האם לאהבה יש מדינה כמו בשיר?

והנה אחד מיני הקטעים הרבים בספר שכתובים כל כך יפה והעלו לי לחלוחית של יופי בעיין:

"ואיך ברגעים שאנחנו חבוקים תחת השמיכה, עטופים זה בזה וחפונים כמו שני חלמונים בביצה אחת. מתקיימים בתוך קליפת עצמנו וגופינו בחושך זחוחים ושבעי אהבה ולפותים זה בזה כמו במאורה, כמו נחש ונחשה, כמו שני תמנונים מפותלים".

ואני שואלת איך אפשר להפנות מבט הצידה לכזאת אהבה.

בסתר בסתר היא פינטזה שהם יחיו בבית עם גג אדום ,ארובה וגינה מגונדרת ושני ילדים כמו בפרסומות או בסדרות טלוויזיה הרחק מכולם. בפועל היה שעון שתיקתק ללא לאות ולחש לה באוזן שכל האהבה הזאת זמנית כי אין לה קיום מחוץ לניו יורק של אמריקה. ולה אין אופי הרואי שהיא יכולה לנפנף בו ולומר שהכל יהיה בסדר.במקום זאת היא התביישה בו בחבר הערבי הסודי שלה כשבמקרה ראתה ישראלי שמכירה. ואז חשבה בתוך כמה שניות המידע יתגלגל להורים שלה ואיך הקשר עם בחור ערבי ישבור את לב הוריה ומשפחתה.לא היה לה אומץ בתוכה לומר לעצמה כמה טוב לה וכמה היא מאושרת אתו.

אנחנו ישראלים ים תיכונים ותיקי ולמודי ניסיון כאן בארץ בענייני גדרות מנטליים ופיזיים לצערי.אבל אהבה, איך אפשר להכניס אותה חבוקה בין גדרות של מאכלים ,מוזיקה,אמנות .....ועוד אלפי קילומטרים מארץ ישראל היכן שהערבוב המנטלי של האנשים הוא מעורבב עד לבלי הכר?

הם דיברו והסבירו באנגלית וקצת בעברית ולפעמים בתנועות ידיים וגוף....ולפעמים הוא ביאר לה בערבית את עצמה ועצמו ואת הביחד ההרמוני שיצרו שם. ופעם היא זרקה משפט שאהב והייתה גאה שהוא הגיע מסופר ישראלי.
"מוזיקה היא השפה שבו הנפש משוחחת עם עצמה –" ואז תרגמה לו ברכות אינסופית..
Music is the language in which the soul talks with itself
הוא מטה אוזן כשאני חוזרת ושפתיו ממלמלות בגבי, מתרגמות בלחישה צרודה לערבית "אל מוסיקה היי לור'ה (א)לי מא א-רוח,".

ויום אחד אחרי קור מטורף באמצע חורף ניויורקי וסופות שלגים כשכפותיהם שלובות וטמונות אחד בשני הוא שאל אותה "אז מה?" "אז אולי זה בכלל לא על האדמה?" "איזו אדמה ?" מה שהיהודים והערבים נלחמים עליו כל החיים," הוא ממשיך כשעיניו עצומות וחיוך קטן, מריר, מעקל לו את הפה," אולי זה בכלל על השמש,כל המלחמה הזאת?" הוא מחריש,משתומם, "תארי לך,מלחמה על השמש בחיי –"

תודה לבנט שבזכותו הגעתי מהר יותר לקריאת הספר, זה הספר הישראלי היפה ביותר שקראתי או לפחות אחד היפים.השפה שדורית כותבת היא מושלמת ועדינה כמו מנגינה ערבה לאוזן.
*************** אין מספיק כוכבים בסימניה ליופי הספרותי שנתקלתי בו.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על גדר חיה - ספריה לעם #693