שערי התנופף בין צוקי השמים הבודדים. גשם אפור טיפטף על שערי הבהיר נשמתי נשימה אחרונה, עצמתי את עניי. וצנחתי חייכתי חיוך אחרון ושקט, "להתראות"אני אומרת בקול חרישי וצרוד הנפילה נימשכה נצח עד לרגע שהכל נהיה שחור.
פקחתי את עניי וראיתי את ביתי הישן ואימא בוכה ושוברת דברים בהיסטריות. "אימא אני כאן"אני אומרת בדאגה אחי הקטן מנסה להרגיעה, אך ללא הצלחה "אימא תרגיעי"אומר אחי הקטן. "אני לא יכולה להירגע היא כבר לא כאן קימי שלי" אומרת בקול צרוד ובוכה בכי תמרורים, "מה זאת אומרת איננה אני כאן"אני מנסה לצעוק אך ללא הצלחה. "תצא מכאן אני רוצה להיות לבד"אומרת אימי "בסדר"אומר אחי ויוצא מין הבית הקטן, אני מחליטה לעקוב אחריו. "צוקי השמים הגופה של אחותי אמורה להיות פה"אומר אחי, הוא רץ במהירות "חכה גופה"אני שואלת הוא עולה בזהירות על האבנים החלקלקות. רוח פרצים נושבת, ומעיפה אותו לקצה "ה..הצילו"זועק הוא שם את רגלו במקום מוטעה ונופל אני לופתת אותו באחיזה חזקה. "קי...קים"מגמגם. "דומן"צועקת אימי מלמטה הוא יורד בזהירות ואמי סוטרת לאחי השובב, "איפה היית, דאגתי לך חשבתי שאתה מת כמו קימי"אמרה אימי ודמעותיה המלוחות שוב החלו לנזול על בגדיה. "ראיתי את קימי"אומר אחי בהתרגשות "מה איפה"שואלת אימי!.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
