אני פותחת את עייני, ורואה חלל לבן וריק.
אני מחפשת אחר דלת החלל הלבן משגע אותי,
אני צורחת החלל הלבן והריק לא נותן לי מנוחה.
"לבן, רק לבן." אני צועקת צרחה שמשתקת לי את הגרון,
אני מנסה לדבר אבל הקול חירשי דלתות אין בחלל הלבן והריק.
אני נשכבת על הרצפה הקרה, ומתחננת לרחמים. רחמים, שאף פעם לא יחזרו.
כי אני כבר לא בין החיים..