"אתה טיפש,"
"אני יודע,"
"מה אם לא נשרוד פה? המבוך הזה מסובך,"
"נצא אל תדאגי,"
"ארבעים וחמישה אנשים מתוכם אחד זכאי לצאת,"
הטחתי את ראשי בחוזקה בקיר הלבנים, "הי! תרגעי,"צעק אליי "זאת אינה סיבה טובה לדפוק את ראשך בקיר,"
"למה לא? אתה יודע שאני לא יכולה לא לעשות את זה, אתה יודע גם שאי אפשר לשלוט על המבוך."אמרתי "אתה זוכר את הנבואה שהילד בעל שלושת הראשים אמר לפני שנכנסנו לפה?"
"בטח שאני זוכר,"אמר "ארבעים וחמש איש יכנסו למלכודת המוות, עשרים ישארו ומתוכם אחד,"
"רואה כפי שאמרתי רק אחד ישאר,"
"קודם נצטרך לחשוב איך לצאת מפה,"והתקדם לעבר שער זהוב שאליו התנוססו שלושה מילים,
"שער מספר שלוש,"התייפחתי ונכנסתי אחריו, אור קל הבזיק מבין קירותיו הזהובים של השער, אך הרגשת החנק עדיין נשארה במקום הוא עצר וגופי נחבט בגבו, "תזהר,"הטחתי בו
"א-אה אני לא חושב שבמקום הזה אפשר להיזהר.."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה