פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 342 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-11 חודשים הודעה וסיפור קורו
החלטתי להראות לכם סיפור רציני, שכתבתי אני מקווה שתאהבו.(סיפור זה בהתליכים)
*******
אני לוקחת את הספר עם הכריכה השחורה שבמהלך השנים קיבלה צבע שחור דהוי, "הרוח של מר סנדרסון," אני אומרת אני מתיישבת על אחד משולחנות העץ הישנים ומתחילה לקרוא. דפי הספר הצהובים כמעט מתפוררים אז אני מעבירה אותם באיטיות. אני קוראת לאט בגלל העונג שבקריאה 'דינג דונג' הצלצול נשמע, אני מחזירה את הספר השחור דהוי למדף והולכת לכיתה. אני מתיישבת בשולחן הישן בסוף הכיתה הילדה שמלפני מדברת עם חברתה הברונטית, אני מסתכלת בחלון ובציפורים המורה מופלגת הגיל שלנו נכנסת לכיתה. ואומרת את אותם מילים ישנות וחוזרות:" בוקר טוב."
אני נאנחת ומוציאה את ספרי הלימוד. המורה לוקחת את הגיר השבור, ומתחילה לכתוב בצריבה מחרישת אוזניים. אבל אני מתרגלת מחדש לצריבה המחרישה. אני מחכה כבר לצלצול בשביל להמשיך לקרוא את 'הרוח של מר סנדרסון', "אלן!" אומרת הילדה מלפני "תני להעתיק." אני מסרבת כהרגלי וממשיכה לכתוב את התשובות, הילדה ממלמלת משהו ומנסה לפענח את התשובות.
אני נאנחת, אני ממשיכה להביט בחלון ורואה ינשוף.
"ינשוף?" אני אומרת בנימה שקטה, ומנסה להבין מה ינשוף עושה ליד החלון בתחילת היום. אני מסיטה את מבטי מן הינשוף ומסתכלת על הקירות האפורים, ומיד חוזרת לחלון והינשוף נעלם "כנראה התעופף." אני אומרת
אני מחכה למשמע הדיג דונג שישחרר אותי מהמקום הזה, ואוכל ללכת לספריה אני מסתכלת בשעון המורא 09:45. חמש דקות לצלצול אני נושמת לרווחה ומחכה לחמש דקות האלו שנראות כמו נצח, הברונטית מתיישבת ליד שחרדנית מלפנים. אני עוצמת עיניים ומחכה לצלצול.. 'דינג דונג' הצלצול נשמע
אני קמה מהשולחן והולכת לספריה אני מוציאה את הספר עם הכריכה השחורה הדהויה, וממשיכה לקרוא בו "אלן.."נשמע קול מסתורי אני בוחנת את הסביבה ולא רואה אף אחד חוץ מהספרנית הארקה. אני חוזרת לספר וממשיכה בקריאה "ספר מעניין." אני לוחשת לעצמי,
אחרי ה150 העמודים המעטים של הספר, אני מחזירה אותו למדף והולכת לכיתה. אני מסתכלת על התליון ורואה ים, ים יפיפה ולא נגמר הצלצול מעיר אותי ואני הולכת במהירות לכיתה. השקט המתחולל בכיתה לא נותן לי הרגשה טובה, אני הולכת בזהירות ונעלי העור השחורות שלי משמיעות צליל שנראה שמרעיד את כל כותלי הכיתה. אני מתיישבת בשולחן האחרון והשבור שבסוף הכיתה, ונאנחת המורה הקשוחה לספורט נכנסת לכיתה וכולם יוצאים בתור מסודר כמו חיילים. אני שונאת את זה אבל אין מה לעשות ככה זה אני מתיישבת על רצפת האולם המלוכלכת, המורה הקשוחה עוברת בין כולם ועוצרת לידי "מי מביא מגפי עור לשיעור ספורט?" נובחת אלי. "אני," אני אומרת בקול שקט ומרדני "תצאי מפה" צורחת והצביעה לכוון הדלת, אני קמה והולכת לספריה.
"שלום לך אלן, שוב גירשו אותך משיעור ספורט? "שאלה הארקה הספרנית.
"כן," אני אומרת בנימה שקטה, לוקחת ספר שכריכתו לבנה אפורה ושבאמצע דמות מטושטשת. הלבושה גלימה ובלי פנים "מלאך המוות" אני קוראת את שם הספר העבה, עייני הכחולות קוראות כאחוזות דיבוק. את הספר העבה, 'דינג דונג' הצלצול נשמע אני גומרת את הספר והולכת בהליכה מהירה לכיתה. ניחוח הוורדים והרעש בכיתה אומר שהמורה לאומנות יוקי אמורה להגיע, אני מסתכלת בחלון ורואה השתקפות שלי. שער קצר ופרוע בצבע בורדו ועיניים כחולות, הקולר שעל צווארי מסמל שאני מורדת בחוקי בית הספר. חוקים נוקשים ובלתי נסבלים המורות לא נסבלות ביחוד המורה לספורט,
יוקי היא אחת מהמורות היותר טובות בבית הספר, אבל חבריי היחידים הם הספרים ספרים עולם ומולאו. הדלת הישנה נפתחת בקול חרשי אני מוציאה את הקלמר השחור עם הגולגולת האדומה כדם. ומוציאה עיפרון שחור ומחק, המורה יוקי מחלקת לנו דפי ציור כולם מתחילים לצייר מלבדי. אני משאירה דף ריק דף שהוא לא עולם ומולאו, דף שלא מראה על היצירתיות שבי. בסוף אני מציירת את התליון ובטוחו ינשוף סמל החוכמה. אני צובעת רק בעיפרון שחור אני מוציאה רק כמה גווני חום, וצובעת את הינשוף. אני מחזירה את העפרונות לקלמר ומחכה שהשיעור יגמר, שהאוול, יגמר..
אבל הוא לא נגמר בגלל שיש הפסקה קצרה ואז חוזרים לשיעור האחרון, המורה יוקי עוברת בין התלמידים. ונעצרת לידי כמו תמיד בשביל לראות עם ציירתי משהו, אני נותנת לה את הדף ההפוך באיטיות, היא הופכת את הדף ושותקת. שתיקה קלה "אוקי, לפי מה שראיתי כמה וכמה מכם מציירים ממש יפה. אבל אני רוצה לתלות ציור מיוחד במינו ציור המתאר הרגשה או קמצוץ קטן של חוכמה, אני לא אגלה של מי הציור." אומרת יוקי ויוצאת מהכיתה עם כל הציורים, הצלצול להפסקה מקפיץ את כולם אני הולכת לספריה והולכת למדף הקבוע שלי. 'טראח' ספר נופל אני מרימה ספר בעל כריכה שחורה עבה וכתוביות בצבע זהב "ילדי הפיות," אני קוראת את השם, הכריכה מסקרנת אותי ואני הולכת להארקה "קחי אותו במתנה אלן," אומרת הארקה, אני מחייכת אליה ויוצאת מהספרייה, האותיות הזהובות מהפנטות אותי ואני פותחת את הספר. אני גומרת את הספר כאחוזת דיבוק, "אלן.." הקול המסתורי חוזר, אני קמה
"מי אתה?" אני צועקת "מה אתה רוצה ממני?"
כל הילדים בספרייה מסתובבים אלי ואני חוזרת להתיישב, אני לא יודעת מי הוא ומה הוא רוצה, אבל זה בטח משהו לא טוב! 'דינג דונג' הצלצול לשעה האחרונה, אני מרגישה נגיעה מוזרה בכתף ומצטמררת. אני מסתובבת ורואה את לאון "מה אתה רוצה?" אני אומרת בקול אדיש,
לאון מרים גבה, "דבר ראשון תחייכי." אומר בקול תחמני הוא מוריד את המצלמה. ומצלם אותי "את תתאימי לעיתון." אומר אני בורחת ועולה במהירות לכיתה, "זה מוזר הכיתה ריקה," אני אומרת. "מאוד מוזר." אני שומעת את צעדיו המהירות של לאון מתקרבים אלי, ורצה לשולחן שלי "תתרחק ממני לאון!" אני צועקת כשהדלת נפתחת. "מי זה לאון?" שואלת הברונטית
"אף אחד," אני אומרת,
"פסיכית." ממלמלת הברונטית, אני מתעלמת ומסתכלת בחלון אני רואה את לאון, יושב וצוחק עם שאר בנות כיתתי,
"הוא צוחק אלי.."אני אומרת אני שמה לב שהוא מסתובב אליי ואני ממשיכה לבהות בדף הריק, "אה ואגב זה שיעור חופשי,"אומרת הברונטית אני יוצאת מהכיתה, והולכת לעבר החצר,
"טוב סוף סוף אני לא נעולה בשום מקום,"אני אומרת כשמבטי אדיש.
ירח עולה לרקיע השביעי "מה לעזאזל? אבל עכשיו רק אמצע היום!"אני אומרת בקול מופתע
"את כנראה לא יודעת את הכל אלן.."אומר קול מאחורי, הירח התחיל להצבע באדום כהה אני מסתובבת, ורואה את לאון
"ל-לאון? מה אתה עושה פה?"אני שואלת אני שמה לב, לכנפיים אבל אלו לא כנפים של מלאך אלו כנפי פרפר,
"תקראי לי שומר המלוכה לאון..."אומר לאון אבל הפעם לא בילדותיות, אלא בקול גברי יותר הוא פותח את עיניו ועיניו החומות נצבעות באותו צבע של הירח,
"מי? מי אתה?"אני שואלת בפחד
"אני שומר המלוכה לאון כפי שאמרתי, ואנחנו זקוקים לעזרתך אלן!"אומר לאון שוב בקולו הרציני, "הממלכה שלך נמצאת בסכנה! ואת היחידה שיכולה לעזור להם!"
"ממלכה?"אני שואלת "על מה אתה לעזאזל מדבר?"
"תביני את הכל בקרוב.."אומר לאון והירח האדום נעלם כלא היה..
ולאון נעלם גם כן.. "זה..היה..ממש..מוזר.."אני אומרת
'דינג דונג' נשמע הצלצול לשיעור השני אני עולה מהר לכיתה "חיכינו לך העלמה אלן,"אומרת המורה אני מתיישבת על אותו כיסא רערוע, "היום הזה ימשיך להיות מוזר?"אני שואלת את עצמי..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
