מילים

מילים

בת 18 מ

שלום...
למי שעוד נכנס לדף הזה: אני מילים. הייתי פה. כתבתי 136 ביקורות, ואני מקווה שאתם ממשיכים ליהנות מהן. אני, בכל אופן, שמחתי להיות פה ולכתוב אותן.
קצת על עצמי? טוב, אפשר להכיר אותי דרך הביקורות שלי. המציאות שלי משתרבבת לא מעט לתוך ביקורת זו או אחרת. כתבתי פה ביקורות כי זה מה שאני אוהבת לעשות, וכי אני ממש אוהבת לקרוא.
לא הפסקתי לכתוב. עברתי לבלוג משלי:
http://milimblog.ml
אם נהניתם ממה שקראתם כאן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי לבלוג.
9.2.2014



» דירגה 90 ספרים
» כתבה 136 ביקורות
» יש ברשותה 18 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 11 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» קיבלה 1296 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של מילים

» מדף הספרים (4 מתוך 18)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 136 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

מה הייתם עושים אילו מתבגרת נמוכה בטייץ' ירוק טורקיז ושיער פרוע הייתה צועדת בצליעה נינוחה אל תוך סניף ה"צומת ספרים" שלכם, ב... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


אחרי תהליך ארוך מאוד של בירורים והסקת מסקנות הגעתי אתמול בערב למסקנה שיש לי יותר מדי זמן פנוי, ולא מתחשק לי להכין שיעורים.... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים. זו מילימי, היא הולכת לרדת על הספר הזה כי הוא קיטשי והיא שונאת קיטש; היא בטח תגיד שהיא לא מאמ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


יש לי חלום. זה לא חלום גדול במיוחד מבחינת קנה מידה, אבל עבורי הוא החלום הגדול ביותר. הוא מורכב מהרבה תתי סעיפים, אבל אפשר לנ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


-זהירות, קלקלנים, אם יש כזה דבר במחזה - קיבלתי את הספרון הזה מבית הספר. זה מחזה שנלמד בהמשך השנה. החלטתי שכדאי לי לקרוא או... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


הערה: קראתי את הספר באנגלית אך הוא לא נמצא כאן במאגר בשמו הלועזי (עריכה: מתברר שכתבתי לא נכון Thirteen. לא נורא). אני פשוט מעדיפ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

איך כותבים ביקורת על הספר הזה? אני לא כל כך יודעת. רציתי להתחיל עם סיפור שמראה איך הקריאה מתחברת לחיי, הפרטיים, ועל מה מניס... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


מיד כשקראתי את הפסקה הראשונה מהספר הזה ידעתי. אני עומדת להיכשל בבגרות בהיסטוריה. הספר הזה הוא מסוג הספרים שתיקח איתך לכל ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


כשהייתי בכתה ד' או ה' היה שוטר חביב שהעביר לנו כמה שיעורים על זהירות בדרכים. לסיכום הנושא היינו צריכים לכתוב חיבור. גיבור ה... המשך לקרוא
42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


אתמול, בשעה תשע וחצי, התיישבנו כל המשפחה לצפות ביחד ב'ארץ נהדרת'. אני התיישבתי על אבא שהתיישב על הכורסה הגדולה, אחותי ואמא ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


**** מסתבר ש"מחפשים את אלסקה" נכתב לפני "אשמת הכוכבים". כדאי להבין את זה, קודם כל כי "אשמת הכוכבים" בעיניי יותר טוב ויותר ב... המשך לקרוא
54 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


היה לי קצת קשה לכתוב ביקורת על הספר הזה. (קצת אריאל? קצת?) טוב. קצת הרבה. (קצת הרבה? אל תשקרי לעצמך) טוב, הרבה מאוד. והוכחה ה... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


מילים עוקבת אחרי
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אני ופולו היינו הראשונים בקבוצה בסקייפ בשבת, ולא היה לנו על מה לדבר. פולו התחיל עם זה, ואני חשבתי שזה די נחמד. בכל אופן, אולי כדאי להדגיש לפני הקריאה שאני ופולו לא מכירים במציאות, כך שכל מה שכתבנו הוא פרי דמיוננו בלבד. אני חוזרת: אנחנו לא מכירים במציאות.
ועוד הערה אחת - הסמיילים בסקייפ מתחלפים באנימציות קטנות: ;( הוא סמיילי דומע, :O הוא סמיילי פעור-פה וכו'. כשהעתקתי את התכתובת ל-Word בשביל לערוך הסמיילים חזרו להיות סימני פיסוק, אבל לא הורדתי אותם כי הם חלק מהתכתובת.
מילים

-&-&-

[09:45:37] מילים: על מה יש לנו לדבר?
[09:46:33] פולו: עליי ועלייך ;(
[09:46:52] פולו: אני מרגיש שאנחנו צריכים לבסס את הקשר
[09:47:56] מילים: אני לא חושבת שאני מוכנה לזה, פולו יקירי
[09:48:17] פולו: אז.. אולי זה לא נועד לקרות XD
[09:48:29] מילים: לאאאא
[09:48:36] מילים: אתה שובר את לבי בשנית?!
[09:48:36] פולו: את מרוחקת, יכול להיות שיש לך מישהו?
[09:48:45] פולו: ;(
[09:49:01] מילים: לא נראה לי
[09:49:05] פולו: הו
[09:49:15] פולו: אז כן, אני נאלץ לשבור את ליבך
[09:49:17] פולו: ;(
[09:49:24] פולו: זה לא אני, זאת את ;(
[09:49:28] מילים: אבל למה?!
[09:49:50] פולו: את לא רוצה להתקדם לשום מקום! אנחנו תקועים עמוק בבוץ
[09:50:07] פולו: ;(
[09:50:07] מילים: אני תקועה עמוק בבוץ עם כל אחד בערך
[09:50:20] פולו: XD
[09:50:22] מילים: למה זה תמיד קורה לי...?
[09:51:01] פולו: מצטער מותק. היום שבו לא תיפלי לשלוליות בוציות של רגשות, יבוא מתישהו. מתישהו.
[09:52:00] מילים: שלוליות בוציות של רגשות?!
[09:52:12] פולו: ;(
[09:52:12] מילים: אתה יודע מתי יש שלוליות? כשיורד גשם.
[09:52:25] מילים: ולמה אתה קורא לי מותק?
[09:52:41] פולו: כי היינו ביחד לפני כמה שניות :O
[09:53:04] מילים: אבל עדיין לא הבנתי למה נפרדת ממני
[09:54:01] מילים: איך אני אמורה לדעת שאתה רוצה למסד את הקשר אם אתה לא אומר לי?!
[09:54:47] פולו: את עושה רושם שאת לא בנויה למחוייבות! כל היום מתמזמזת ומצחקקת! זה מה שאת עושה! נהנית!
[09:54:58] פולו: אולי תהיי רצינית יום אחד?!
[09:55:00] פולו: ;(
[09:55:04] פולו: רק את ואת ואת
[09:56:08] מילים: אתה מאשים אותי בחוסר רצינות?!
[09:56:10] מילים: אותי?!
[09:56:47] פולו: כן את! ;(
[09:57:05] מילים: ולמה בדיוק יש לך בעיה עם זה שאני נהנית?
[09:57:28] מילים: ואיך אתה מעז להאשים אותי שאני מתמזמזת כל היום, אתה יודע שאני תקועה בבית עם כל הלימודים האלה
[09:58:44] פולו: אם את כבר מזכירה את זה, את נותנת לעבודה לחדור לחיים הפרטיים שלנו!
[09:59:23] מילים: אתה יודע בדיוק כמוני שאני ממש צריכה את המענק הזה!
[09:59:31] מילים: ובשביל זה צריך לעבוד.
[10:00:08] פולו: אם היה לך קצת אומץ כבר מזמן היית מבקשת העלאה מהמורה ה****** הזאת!!
[10:00:29] פולו: גרוש את לא מביאה הביתה! הכל נופל עליי!
[10:00:58] מילים: זה ממש לא הוגן
[10:01:05] מילים: אין לי מילים לתאר כמה אני כועסת
[10:01:32] פולו: ;(
[10:04:16] מילים: פעם אהבת אותי
[10:05:05] פולו: פעם היית בבית בימי שישי
[10:05:09] פולו: דברים משתנים
[10:05:26] מילים: באמת, פולו?
[10:05:38] מילים: באמת?
[10:06:22] פולו: כן, באמת. תתמודדי עם זה. בדיוק כמו שאני התמודדתי עם המשבר הכלכלי שלך
[10:06:38] מילים: להזכיר לך איך זה התחיל?
[10:06:57] מילים: חשבת פעם שגם אם אני פחות עשירה עכשיו, אתה עדיין יכול לאהוב אותי?
[10:07:14] פולו: ;(
[10:07:37] מילים: או שתמיד אהבת אותי רק בגלל הכסף שלי?
[10:07:45] פולו: ממש לא!
[10:07:45] מילים: עכשיו אני באמת רוצה לדעת.
[10:07:52] מילים: אז מה כן?
[10:08:02] פולו: אני..אני.. אהבתי אותך בגלל מי שאת ;(
[10:08:13] פולו: תולעת ספרים רצחנית שכמוך
[10:08:21] מילים: ואני עדיין כזאת
[10:08:27] מילים: אז למה להיפרד ממני?
[10:09:42] פולו: כי את הופכת למישהי אחרת, את לא עצמך יותר! מפלצת!
[10:10:32] פולו: בושה
[10:10:38] מילים: כן?
[10:10:56] מילים: אז אהבת יותר את מילים הממושקפת עם אקדח הסיכות?
[10:11:13] מילים: זו שמתנפלת על מבצעי 1+1 כאילו היא הולכת למות מחר?
[10:11:49] מילים: כי אני דווקא חשבתי שתשמח שהתחלתי להיות רצינית יותר, ובמקום לשרוץ בספריות כל היום התחלתי לעבוד
[10:11:59] מילים: אבל לא, מתברר שזה לא מספיק.
[10:12:07] פולו: :O
[10:14:49] מילים: אז אולי ניקח פסק זמן ותחשוב על זה?
[10:15:30] פולו: בסדר =.= נראה אם תחזיקי מעמד *טריקת דלת*
[10:16:18] מילים: *לעצמי* הוא יחזור. הוא לא מחזיק שתי דקות בלעדיי.
נכתב לפני 4 שנים ו-8 חודשים
כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב טור, או בלוג, כי יש לי תחושה שיש לי מה לספר לעולם ונמאס לי להשחיל את המציאות שלי לביקורות. אז הנה הטור הראשון שלי.

שלחתי את הטלפון החכם שלי לתיקון. הוא עשה בעיות ונמאס לי מזה, אז נתתי אותו לאבא שייקח אותו לתיקון. עד כאן, הכל תקין, חוץ מהטלפון שלי כמובן. העניינים מתחילים להסתבך כשאני חוזרת לנוקיה הישן שלי, מאלה עם המקשים, שגם אם זורקים אותם מגובה של מטר וחצי לא קורה להם כלום (מקסימום - הסוללה יוצאת. תאמינו לי, אני ניסיתי, הטלפון הזה בלתי שביר.). בלתי אפשרי להיפטר ממנו.
אני לא מגדירה את עצמי כ"דבוקה" לטלפון שלי, אבל בימים המעטים שעברו מאז שמסרתי את הסמארטפון שלי לתיקון גיליתי עד כמה אני מכורה אליו. היד שלי נעה באופן אוטומטי לבדוק הודעות ומיילים, אבל אז אני מוצאת בכיס את הנוקיה ופולטת אנחת ייאוש קטנה. אני מנופפת בנוקיה בפני החברים שלי, כסמל למשבר אליו נקלעתי. גם הם פולטים את אותה אנחת ייאוש, ואני צריכה להזכיר להם לא לשלוח לי הודעות דרך אפליקציות כי בטלפון הזה פשוט אין אפליקציות. אין לו אפילו מסך מגע.

באופן מפתיע, הצלחתי להתרגל שוב לנוקיה, ואני מוצאת שהוא נוח להפליא (הטלפון הזה היה הטלפון הקבוע שלי מכיתה ד' עד ז', כך שאני מכירה את כל ההגדרות שלו מכל הכיוונים): הוא לא רוצה שאטען אותו כל יומיים, וגם לא מפריע לו שקיבלתי מייל; הוא לא מסתבך עם רשת סלולרית ועדכונים; ומעל לכל - אפשר פשוט לשכוח ממנו אם רוצים. הוא בכלל לא מפתה. לא מביטים עליו בכל הזדמנות.

ה"פרמיטיביות" הזו, טלפון שהוא לשם שינוי אך ורק טלפון ולא מחשב בכף היד, דווקא מאוד נוחה. התחננתי לסמארטפון במשך כל כיתה ז', ובסוף קיבלתי אותו. ואני אוהבת אותו (עד כמה שניתן לחבב מכשיר אלקטרוני). הוא בדיוק מה שאני צריכה. זה נוח, אבל זה כל העניין: הטלפון החכם שלי שכנע אותי שאני באמת צריכה לבדוק מייל בכל מקום ולהיות מחוברת כל הזמן.

בנוסף, היעדר הטלפון החכם הפך אותי ליוצאת דופן. אני רואה את כולם עם האייפונים שלהם, ונזכרת שגם לי יש טלפון חכם, אבל אז אני נזכרת שהוא בתיקון ובעצם יש לי נוקיה, שלכל היותר אפשר לצלם איתו. וכך אין לי משהו שיש לכולם. אני חוזרת אחורה לכיתה ז', לימי הנוקיה.

בעצם, עכשיו ימי הנוקיה לא נראים קודרים כל כך.

כל כך התלהבתי מהשקט הנפשי שהכרזתי בפני אמא שלי שאולי מדי פעם אני אעביר את הסים שלי לנוקיה מרצוני ואגזור על עצמי "ימים ללא טלפון חכם". היא הסתכלה עליי לרגע ואמרה: "כן, בטח.". ואני חשבתי לעצמי שהיא צודקת.
נכתב לפני 5 שנים ו-3 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-


בהפסקת הצהריים שלה מילים לא אכלה אלא חזרה הביתה. היא נופפה לטליה ולגייל ורצה לחדר שלה בפראות שהפתיעה אותם. היא פתחה את הארון שלה והחלה להוציא בגדים. לא היו לה הרבה, אבל היא קיוותה שתספיק להיראות יפה.

קולות של זריקה ונחיתה של חפצים נשמעו מהחדר של מילים. אחרי כמה דקות גייל החליט שנמאס לו והלך לכיוון הדלת. הוא נקש עליה ומילים צעקה: "כן!".
גייל נכנס. מילים ישבה על המיטה שלה והצמידה סיכות לגלימת קברינטי המשחק הסגולה שלה. סביב הברדס היה קו צהוב. "מה זה אומר?" שאל גייל.
"אה, הפס? אני אחראית מצלמות. תפקיד חשוב. כמו במאית." ענתה מילים ופנתה לקפל את הבגדים. גייל ראה שהיא לבושה באופן שונה, איכשהו.
"ולמה את נסערת כל כך?" שאל גייל.
"סתם. פגישה לא צפויה."
"אני מכיר את הטון הזה, מילים. הרבה נערות בתפר דיברו עליי כך. מי זה?"
"אתה לא מכיר אותו. אבל הוא כמוני."
"אז זה מספיק." אמר גייל וצחק. "בהצלחה."
הוא יצא, נרעש מהעובדה שמילים הספיקה להתגבר עליו מהר כל כך.
"לא," אמרה מילים מאחוריו, "לא התגברתי, ואני עדיין כועסת," הקרניות שלה היו שחורות. עיניה בדרך כלל היו חומות. "אבל צריך להתחיל מחדש. והוא לא אתה... הוא יותר דומה לי. אני אף פעם לא צריכה להסביר לו למה אני מתכוונת.." היא חלפה על פניו ויצאה, גלימתה מתנופפת מאחוריה.


ההלם ניכר היטב בפניו של גייל כמה שניות אחרי שמילים הלכה. הוא יצא החוצה והחליט שמכיוון שהיא אף פעם לא הייתה חברה שלו, אין לו מה לקנא. וחוץ מזה, יש לו חברה רשמית עכשיו, אז אין מה לעשות – אסור להסתכל על אחרות, או שהוא יישן במרפסת. הוא היה משוכנע מאוד שמילים לא תציל אותו מהעינוי הזה, בעיקר מפני שהיא תחשוב שזה מגיע לו.

מילים, לעומת זאת, הייתה שלווה כמעט לגמרי כשחזרה למטה הקברניטים. פלוטארך חד-העין כבר עדכן את השאר בתכנית הגאונית, לא פחות (מילים גיחכה לעצמה. היא כתבה את זה סתם בשביל שיהיה לה מה לעשות בזמן הקרוב. לא סביר שזה יצליח.), שלו – לשדך למילים מישהו ולהיפטר מחדות המחשבה המעצבנת שלה, בתקווה שתתרכך קצת אם יהיה לה חבר (חה, חה, חה, חשבה מילים. הוא לא מכיר אותי). אי לכך ובהתאם לזאת כל הקברניטים לא זקוקים למילים בימים הקרובים, להיפך – הם מעודדים אותה לבלות כמה שיותר זמן בפיקוח על התקנת המצלמות בזירה. והחבר הצפוי – לא פחות מגאון. "נראה אם היא תבלע את זה. מהמר שלא, אבל שווה לנסות." סיכם פלוטארך בתקווה.
מילים נכנסה פנימה. פלוטארך מציג בפניה את הטכנאים שלה.
יש אחד צעיר במיוחד, בערך בגילה – הוא הצטיין במגמת האלקטרוניקה שלו, אליה נכנס שנה לפני הזמן – אז כדי שלא ישתעמם בחופש שלחו אותו אלינו. היא הבחינה בו במסדרון.
"טוב, מילים," אמר פלוטארך, "כדאי שתתחילי לעבוד. אני חושב שכדאי שבערך עוד שבועיים הכל כבר יתקתק. זה ישאיר לנו מרווח ביטחון גדול יותר ממה שתכננו."
מילים הנהנה והלכה לה לאגף הטכני. הבחור עקב אחריה, מן הסתם מפני שהוא גם הלך לאגף הטכני. היא האטה והוא הצטרף אליה. "את מודעת לזה שהם שתלו לך מצלמה נסתרת בתיק."
הוא אמר כברכת שלום.
"בהחלט. אני אכבה אותה עוד כמה דקות. אבל הם רואים רק את פנים התיק שלי, וזה לא מעניין במיוחד." ענתה מילים.
"אז מה התכנית שלך?" הוא שואל.
"אולי קודם – מה השם שלך?" היא עונה בחזרה.
"אני נייר. זה שם מוזר למדי." הוא עונה ונראה נבוך.
"אל תדאג. אני מסתובבת עם השם מילים מבחירה, אז אתה לא היחיד שסובל. אבל אני אוהבת את הכינוי הזה."
"אז יש לך גם שם אחר? הנה, כאן החדר שלך ושלי. את מבינה, פלוטארך מינה אותי לעוזר שלך."
אתה רק חושב שפלוטארך מינה אותך, חשבה מילים, אבל לא משנה.
"אנחנו הולכים להיות כאן הרבה בזמן הקרוב, אני כבר מזהירה אותך – וכן, יש לי שם אחר, אבל פחות יפה."
"הממ. לא בטוח בזה. בכל אופן, צריך לעבוד. הצוות השני כבר מתחיל לעבוד בזירה על מצלמות הפיילוט. עם קצת מזל, עד סוף היום נוכל לראות את קרן השפע משלושים ושש זוויות שונות." אמר נייר. "אנחנו אמורים לעבוד על הפריסה של המצלמות בזירה. יש לרשותנו לא פחות משלושת אלפים וחמש מאות מצלמות עם אופציה לתוספת של עוד חמישים."
"תוציא רגע מפה של הזירה – אני חושבת שיש לי אחת בתיק." אמרה מילים, "ותכבה את המצלמה, אם אתה כבר מוציא משהו מהתיק שלי."
"קצת פרטיות בהחלט לא תזיק." אמר נייר, "זה כל כך חסר פה בקפיטול."
"אתה במקור מהקפיטול?" שאלה מילים.
"לא. אני גם לא מהמחוזות. השתלבתי פה."
"בדיוק כמוני. אבל בוא נחזור לזירה. אני חושבת שרוב המצלמות צריכות להיות על הכיפה, שם נקודות התצפית הכי טובות שלנו."
"אני מסכים, בעיקר בגלל שהיא מקיפה את כל הזירה. אבל הייתי שוקל גם מצלמות מרחפות, כי קטניס ופיטה בטוח יסתתרו איפשהו. אסור לתת להם פרטיות."
"ברור שלא. אנחנו במשחקי הרעב, אחרי הכל. מי שמע על פרטיות כאן?" אמרה מילים ושניהם צחקו. "אז יהיו עשר מצלמות רחף. זה יספיק בשביל לכסות את הג'ונגל, אני חושבת."
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-

מילים הלכה לישון. למרבה הפלא היא גם נרדמה – דבר לא מובן מאליו במצבי לחץ. כשהיא קמה בבוקר... ובכן, היא הייתה צריכה לכתוב משהו שלא כל כך רצתה לכתוב. אבל מצד שני, אין דרך להתחמק מזה. אבל היא הבטיחה, והבטחות היא מקיימת. לכן היא הפעילה את הטאבלט והרמקולים שלה, והחלה לכתוב המשך שלעולם לא חשבה שתכתוב ובו זמנית ידעה שתצטרך לכתוב.
בשמונה וחצי, אחרי שעה וחצי של עבודה, מילים התלבשה, הסתרקה והלכה לחדר של טליה. היא פתחה את הדלת בעדינות וראתה שטליה כבר ערה.
"מילים? מה יצא בסוף עם כל הרומן הזה?" שאלה טליה בישנוניות.
"שלך." אמרה מילים וחייכה במרירות. "כמה צפוי. כבר כתבתי את זה, אז תרגישי חופשיה לנסות להתקרב אליו. אני הולכת עם אפן לעבודה... יש לי תפקיד לקבל."
היא סגרה את הדלת, לקחה את הטאבלט והתיק שלה, והצטרפה לאפן בדרך לעבודה.

טליה חשבה עוד קצת על מה שמילים אמרה ואז זינקה במהירות מהמיטה, התלבשה ויצאה החוצה. גייל כבר עמד בסלון, ונראה די מתוח.
"היי." בירכה אותו טליה בקול חסר גוון. "החלטת?"
גייל הסתובב אליה. "את בטוחה שמילים לא התערבה? שמישהו אחר קיבל את ההחלטה?"
טליה הנהנה. "כן."
"אז אם ככה... אז כן. החלטתי." הוא התקרב אליה, תפס בפניה ולחש: "את. תמיד היית... רק את." הוא תפס אותה ונשק לה ברצינות, וטליה הבינה שמילים לא נכנסה לפרטים. חופש פעולה, היא ודאי הייתה אומרת.
"רגע...", טליה לחשה, "איך תסביר את זה למילים?"
"אני חושב שלא אצטרך. הקשיבי... כנראה היא השאירה משהו מחובר לרמקולים, אחרי שהוציאה את הטאבלט."
טליה הקשיבה. היא זיהתה את השיר, וגם הבינה מדוע מילים בחרה דווקא בו...

Set Fire to the Rain
Adele
I let it fall, my heart
And as it fell, you rose to claim it
It was dark and I was over
Until you kissed my lips and you saved me
My hands, they were strong, but my knees were far too weak
To stand in your arms without falling to your feet

But there's a side to you that I never knew, never knew
All the things you'd say, they were never true, never true
And the games you'd play, you would always win, always win

But I set fire to the rain
Watched it pour as I touched your face
Well, it burned while I cried
'Cause I heard it screaming out your name, your name

להבעיר את הגשם
אדל
הנחתי לו ליפול, ללבי
וכשהוא נפל התרוממת לדרוש אותו.
היה חשוך והייתי גמורה,
עד שנישקת את שפתי ואז הצלת אותי.
ידיי היו חזקות, אבל ברכיי היו הרבה יותר מדי חלשות
כדי לעמוד בין ידיך בלי לצנוח לרגליך.

אבל יש צד בך, שמעולם לא הכרתי [לא הכרתי]
כל הדברים שאמרת, לא יהיו נכונים לעולם [לא יהיו נכונים לעולם]
והמשחקים ששיחקת, בהם תמיד תנצח [תמיד תנצח]...

אבל אני הבערתי את הגשם,
צפיתי בו יורד כשנגעתי בפניך.
ובכן, הוא נשרף כשבכיתי
כי שמעתי שהוא צורח את שמך [את שמך].

"אז היא כבר יודעת... ברור שהיא יודעת." אמרה טליה.
וגייל החליט שדיברו מספיק, ולכן חיבק את טליה שוב... מילים ודאי הזדעזעה או בכתה כשכתבה את זה. המחשבה כאבה. הוא הדחיק אותה לקצה השני של הראש... עם מילים יתמודד אחר כך. הייתה לו תחושה שיצר לו אויבת מסוכנת, אם היא לא תתגבר על שברון הלב הזה.

מילים יצאה מהבית בעיניים אדומות וקיוותה שפלוטארך לא יחקור אותה יותר מדי. היא הלכה בשקט ליד אפן. אחרי חמש דקות של שתיקה הוא החליט שמשהו בהחלט לא בסדר איתה ושאל: "עוד פעם הגייל הזה?".
מילים נשפה. "כן. ואין עוד פעם, זו הייתה הפעם היחידה."
"אבל קיבלת מה שרצית." אפן האט את קצב הליכתו כדי שמילים לא תצטרך לרוץ. "הוא נישק אותך."
"זה לא היה הוא, זו הייתה בחירה שלי וניהול של טליה." אמרה מילים. היא עמדה לבכות שוב, ואפן החליט להניח לעניין. לכן הוא הניח יד על כתפה של מילים ואמר: "אני בטוח שתמצאי מישהו אחר בקרוב."
הם המשיכו ללכת בשתיקה.

אריה כבר הייתה במרכז האימונים. היא חיפשה עבודה כמדריכת חץ וקשת באימונים. היא התקבלה אחרי שכמעט ירתה חץ בראשו של קברניט משחק שעבר שם בדרך לאגף התצפיות. הקברניט פשוט המשיך ללכת ברוגע, והחץ פגע במרכז המטרה. היא לא הייתה צריכה יותר מזה כדי להוכיח למאמן הראשי שהיא ראויה. כדי לסחרר אותו עוד יותר היא ירתה בשק האגרוף, וזה התבקע לשניים מיד.
"התקבלת." פלט המאמן ונס על נפשו. אריה החליטה שהיא יכולה לשמור את הקשת לעצמה.

גייל וטליה לא התמהמהו יותר מדי במחשבות על מצפון או על מילים או על כל דבר אחר מלבד הרגע הספציפי שבו הם היו נתונים.
זו הייתה נשיקה ארוכה, מהוססת וחקרנית, בדיוק כמו הנשיקה הראשונה שלהם. ושניהם הבינו, שרק עכשיו גייל מגלה אותה באמת, שמילים שחררה אותו. שהוא עושה הכל מיוזמתו, ושמילים זנחה את הניווט. טליה הרשתה לעצמה להיצמד אליו יותר.


נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-


טליה עברה על פני גייל וסיננה: "אני לא יכולה להבין מה מצאת בה. אני לא מאמינה שעשית את זה."
גייל נרתע. טליה התרחקה לכיוון המטבח. גייל הלך לחדר של אפן, שהיה ריק מפני שאפן הלך לעבודה. טליה הלכה במהירות לכיוון החדר שלה, ומילים הרימה את הראש כשראתה מי נכנסה.

"יופי של שחקנית את." החמיאה לה מילים. "קנאית לתפארת. בואי," היא לחשה, "נלך לחדר שלי."
הן קמו והלכו לחדר של מילים, שם הוציאה מילים זוג רמקולים מתוך ארגז חום שלא היה שם קודם, חיברה אותם לטאבלט במהירות והשמיעה שיר. "שימי לב. תוך שתי דקות הוא יבוא, חותמת לך. ובינתיים אנחנו יכולות לדבר."
"איזה שיר זה?" שאלה טליה, "ולמה זה יגרום לו לבוא?"
"הקשיבי למילים," אמרה מילים בשעשוע, "הן אומרות הכל. ושם השיר- You Belong With Me של Taylor Swift."
טליה הקשיבה בתדהמה.
You're on the phone with your girlfriend
shes upset.
Shes going off about something that you said
'Cuz she doesn't, get your humor like I do...
I'm in the room
It's a typical Tuesday night
I'm listening to the kind of music she doesn't like
and she'll never know your story like I do

But she wears short skirts
I wear T-shirts
She's cheer captain
And I'm on the bleachers
Dreaming about the day when you wake up
And find what you're looking for has been here the whole time


If you could see that I'm the one who understands you
been here all along so why can't you see, you
You belong with me
You belong with me

Walkin' the streets with you and your worn-out jeans
I can't help thinking this is how it ought to be
Laughing on a park bench, thinking to myself
Hey isn't this easy

And you've got a smile that could light up this whole town
I haven't seen it in a while since she brought you down
You say you're fine
I know you better then that
Hey whatcha doing with a girl like that
(תרגום חופשי מאת מילים)
אתה בטלפון עם החברה שלך,
היא מודאגת ממשהו שאמרת,
מפני שהיא לא מבינה את ההומור שלך כמוני.
אני בחדר, זה ליל חמישי שגרתי,
אני מקשיבה לסוג המוזיקה שהיא לא אוהבת
והיא לעולם לא תדע את הסיפור שלך כמוני.

אבל היא לובשת חצאיות קצרת
ואני לובשת חולצות טי,
היא ראש נבחרת המעודדות
ואני בין הצופים -
חולמת על היום שבו תתעורר
ותגלה שכל מה שחיפשת שהיה כאן כל הזמן.

אם אתה יכול לראות שאני זאת שמבינה אותך,
הייתי פה כל הזמן, אז מדוע אינך יכול לראות -
מקומך איתי...
מקומך איתי...

הולכת ברחובות איתך ועם מכנסי הג'ינס השחוקים שלך,
אני לא יכולה להפסיק לחשוב שכך זה אמור להיות,
צוחקת על ספסל בפארק, חושבת לעצמי -
היי, זה לא קל?

ואתה חייכת חיוך שיכול להאיר את כל העיר,
לא ראיתי אותו מאז שהיא השפילה אותך.
אמרת שאתה בסדר וידעתי שאתה יותר טוב מזה,
מה אתה עושה עם נערה כזו?



"זה לא כל השיר, אבל את הרעיון הכללי הבנת... הוא תכף נגמר, יש עוד כמה בתים..."
"You Belong With Me? מקומך איתי (תרגום חופשי)? אתה שייך לי (תרגום חופשי)?" שאלה טליה.
"כן." אמרה מילים.
"יש לך כוונות כלשהן בנוגע להמשך הסיפור?" שאלה טליה, "כלומר, חוץ מלהשמיע לגייל שירים רומנטיים?"
"כן... למשל-" מילים קטעה את עצמה באמצע והשתתקה. בפתח עמד גייל.
"מילים-" הוא אומר ואז ממשיך, "-טליה, מי מכן בחרה את השיר הזה?"
"אני," מודה מילים, "זה מתאר היטב את ה....סיטואציה."
"הייתן באמצע שיחה כשנכנסתי – משהו על סיפור...?" שאל גייל. "מה זה? איזה מין סיפור?" הוא דרש לדעת.
מילים נאנחה. "זוכר שכמה פעמים זרקתי רמזים על כתיבה... אמרתי שאכתוב לך רומן עם פטרייה..."
"כן. אבל חשבתי שאת סתם צוחקת כי זה הכישרון שלך."
"זוכר את השיחה ההיא שבה הודיתי שאני רוצה להתנשק איתך אבל לא יכולה?" מילים הסמיקה, למרבה התדהמה. "זוכר שאמרתי שאני רוצה לכתוב לעצמי נשיקה ומתאפקת? שזה יהיה מוזר?"
"כן." עונה גייל בחשד.
"נו, איך חשבת שהכתיבה תשפיע על המעשים שלך? הרי מילים, ככלות הכל, הן מילים ונשארות מילים... בלי שום השפעה." אומרת מילים. "מילים משפיעות רק על סיפורים."
"נו, וזה סיפור?"
מילים המתינה עד שהאסימון ייפול.
"זה סיפור ואת כותבת אותו! כל מה שעשיתי היה בעצם משחק אחד גדול שלך!" אמר גייל בזעם.
"סוג של. אבל גם אני משתתפת במשחק הזה." אמרה מילים.
"זה לא מעניין אותי! את תמרנת אותי!" שאג גייל.
"מה יש לך מהמילה "תמרון" והטיותיה? אולי תנסה להחליף אותה במילה "ניווט"?" שאלה מילים בעצבנות ניכרת.
"הנה, את רואה?! אפילו עכשיו את מכניסה לי משפטים לפה!" גייל המשיך להתרגז, ומילים כבר התחילה לאבד שליטה.
"ווהו – בוא נירגע.", התערבה טליה. היא התקרבה אליו אבל הוא הרים יד כדי שתתרחק.
"דבר ראשון," אמרה מילים בזעם, "מלכתחילה ידעת שאני מתמרנת אותך. הסכמת להשתתף במשחק הזה!" היא צעקה בכעס מפעפע. "כפוי טובה."
"תירגעי, מילים!" הזהירה טליה.
"לא ארגע! אני לא מוכנה שישמיצו את הסיפור שלי!" היא נשמה עמוק לרגע.
...."ודבר שני,", אמרה מילים, "אתה צריך להבין שאם אני מתמרנת את הסיפור הזה, אז אני זאת שנתתי לך להיות עם טליה."
"ברור. את זה כבר ידעתי." אמר גייל. "אז, מילים-"
"מה?" היא ענתה.
"אמרת לי פעם שאת לא יכולה לכתוב את הנשיקה שלנו. אז אם את לא כתבת אותה, מי כן?" שאל גייל בתמיהה ובזעם.
טליה חייכה. "לרוע המזל, הייתי חייבת למילים טובה. איך הרגשת, דרך אגב?"
"האמן לי," הוסיפה מילים, "גם אני נשלטתי בנשיקה הזו, בסדר? שנינו היינו דמויות בסיפור של טליה..."
"לא היה לך חלק בזה?" שאל גייל.
"בוודאי שכן. התנשקתי איתך, לא? אבל בתכנון של הנשיקה היה לי ממש מעט חלק. ולא בתור דמות. מבחוץ, כמי שכותבת את הסיפור הזה." הסבירה מילים. "זה כמו ביצה בתוך ביצה. מבחוץ, אני באמת קיימת וגם טליה. אבל שתינו גם דמויות בסיפור הזה."
"אז אתן לא באמת פה?" המשיך גייל לחקור.
"אנחנו בהחלט פה. אתה מרגיש אותנו, לא? אתה מדבר איתנו." אמרה טליה, מפני שכל משפט אחר היה מבלבל אותו.
"רק שהדו-שיח הזה כבר נכתב." אמרה מילים, "אני, מבחוץ, כבר כתבתי אותו. הכנסתי לנו משפטים לפה."
"אני לא טוב במילים." הודה גייל, "אז אולי זה דווקא טוב."
"באמת?" אמרה טליה בעוקצנות ולא פיספסה את ההזדמנות לצחוק על הכינוי של חברתה, "אם הצלחת לנשק אותה ולצאת מזה בחיים ובלי רומן עם פטרייה כנראה אתה ממש טוב במילים."
מילים נאנחה עמוקות והסמיקה. "או-קיי, כנראה זה מגיע לי."
"רגע, טליה - מאיפה את יודעת שהיא איימה שתכתוב לי רומן עם פטרייה?" שאל גייל בחדות.
"אני כתבתי את הנשיקה הזו..." הזכירה לו טליה, "כמו שמילים כתבה את שלנו."
"אה. נכון." ענה גייל בעייפות. "זה כל כך מבלבל." הוא היסס רגע ואז המשיך: "אז יש משהו שאני חייב לדעת. בתור הבנות שאתן כאן, אתן מרגישות אליי משהו בכלל?"
מילים צחקה בקול רם. "איך אתה מסוגל לשאול את זה? את ראשונה, טליה, אני צריכה לחשוב על זה."
טליה גלגלה עיניים ואז הרצינה. "אני רוצה להיות איתך. זה הכל."
מילים ניקתה את משקפיה ותוך כדי אמרה, "אני רציתי להתנשק איתך. ובאמת שאני מחבבת אותך. אבל תמיד תישאר בשבילי גייל-של-טליה."
"אז כל אחת מכן ניצלה אותי." הסיק גייל.
"לא." אמרה מילים בטון פסקני, צלול ורגוע, "תמיד אני ניצלתי אותך."
"אל תגידי-" התחילה טליה.
"לא, תחשבי על זה, טליה. כתבתי בשבילך רומן. שכנעתי אותו לבוא הנה בשביל הסיכוי להיות עם קטניס. הודיתי בפניו שזה לא מתקדם לשום מקום. זה מה שאני מגדירה ניצול." אמרה מילים ועיניה התמלאו דמעות.
"אל תגידי את זה. גייל," טליה פנתה אליו, "היא אף פעם לא כתבה בדיוק איך אנחנו מתנשקים. היא רק כתבה "הם מתנשקים." ככה שכן היה לנו חופש פעולה. וזה לא הוגן מצדך להאשים אותה בזה. היא כל כך מתאמצת לנווט את הסיפור כדי שכולנו נהיה מרוצים. אתה בעצמך הודית לה על זה. אז כן, פעם אחת מגיע לה ליהנות ממה שהיא כותבת! וההנאה שלה הייתה הנשיקה הזאת שלך. אז מה, זה היה כל כך נורא?!"
גייל היסס ואמר: "אף פעם לא התייחסתי למישהי כמו שאני מתייחס לשתיכן. במובן הרגשי. בגלל זה קצת קשה לי לקלוט שזה הכל היה סיפור."
"זה לא היה, זה עדיין סיפור," התערבה מילים בבכי. "עזוב. הנשיקה הזאת סיבכה הרבה יותר מדי דברים. בואו נחזיר את הסיפור הזה למסלול." היא הביאה את הטאבלט שלה מהחדר והתחילה לכתוב.
"עצרי!" התחננה טליה, "אפילו לא אמרת לנו מה את מתכוונת לעשות!"
מילים המשיכה לכתוב. גייל תפס בידיה בחוזקה והיא לא יכלה לכתוב יותר. "אחח!! גייל, אתה מכאיב לי!" היא אמרה בקול רם ובכעס.
"אני לא מצטער על הנשיקה ההיא. בין אם אני רציתי לנשק אותך ובין אם טליה גרמה לי לרצות את זה. את מבינה? וכנראה שעכשיו הבעיה היא שלי, במי מכן לבחור או מה לעשות."
מילים ניענעה את ראשה. "לא. אין שום בחירה. אני מורידה את עצמי מזה. תשכח שבכלל התנשקנו, או שתכניס לעצמך לראש שזה היה משהו חד פעמי שטליה כתבה. בסדר? מתנה."
"אבל אני לא רואה את זה ככה." אמר גייל.
"אתה לא מבין שהיא קובעת מה אתה רואה ואיך?" אמרה טליה בכעס. "ותני לי את זה, מילים, אני לא מסכימה שתמחקי את הנשיקה. סוף סוף קטע שאני כתבתי השפיע פה!" היא חטפה ממנה את הטאבלט והעבירה אותו לגייל, שהניח אותו על הכיסא תוך שהוא משחרר את ידיה של מילים.
"אתה מסבך לעצמך את החיים סתם." הזהירה אותו מילים.
"ואת מונעת מעצמך אותי סתם." החזיר גייל.
"לא נכון!" אמרה מילים, "תסבירי לו, טליה."
"גייל, הנשיקה הזאת שלכם נוצרה בגלל שאני הסכמתי לתת למילים מתנה. בקטע ההוא של הנשיקה כתוב שאני מבינה שאין לי זכות להיות קנאית לגבייך. אז זה היה רק לפעם אחת.".
"טליה, צאי לרגע," ביקשה מילים, "אני חושבת שאני מבינה מה הוא חושב."
טליה יצאה, מפני שהיא ידעה שמילים לא יכולה להתנשק עם גייל שוב כי היא לא יכולה לכתוב את הנשיקות של עצמה.

"גייל." מילים הניחה יד על כתפו. "זה באמת היה כל כך נורא? באמת לא אהבת את הנשיקה הזו ואת הסיפור הזה? כי אם לא אהבת אותם, הסיפור יכול להסתיים כאן. עכשיו. ברגע זה."
"אני לא אוהב להרגיש מתומרן."
"לא זה מה ששאלתי. שאלתי רק דבר אחד. האם אהבת את הסיפור הזה או לא?" אמרה מילים.
"כן. את החלק הזה שלו פחות. אני לא חובב שיחות נפש."
"אז מה אתה כן אוהב לעשות?"
"לצוד. ללכת בתפר ולראות איך כל הנערות מסתכלות עליי." ענה גייל.
"שחצן שכמוך. אז מה כן היית רוצה שיקרה בסיפור הזה?"
"את התשובה שלי את כבר יודעת. את כותבת אותה."
"נכון." מילים חייכה. גייל שם לב שהעיניים שלה שוב חומות. שתיהן.
"צבע העיניים שלך השתנה."
"כן. כנראה מפני שבסיפור הזה אין אנשים עם עיניים בשני צבעים שונים.".
"ואת עצמך השתנית?" הוא שאל.
"מאז תחילת הסיפור או מאז שפגשת אותי? מאז שפגשת אותי, לא. אני אותה מילים."
"את יודעת," הוא הניח יד על כתפה במחווה ידידותית, "אם את לא השתנית, אז השינוי הוא אצלי."
"כן." היא עצמה את עיניה וקראה לטליה, "אתה השתנית."

טליה נכנסה וגייל הלך. מילים צנחה על המיטה שלה. "יקירה, נראה שיצאנו מהעניין בשלום."
טליה הנהנה. "אז מה עכשיו? חוזרים לתבנית הרגילה? את מילים המתוסכלת, אני וגייל זוג-דביק?"
מילים צחקה. "לא, טליה, עכשיו יוצאים מהתבנית. גייל הולך להרהר הרהורים מאוד חשובים הלילה," היא אמרה, "ובמי מאיתנו הוא יבחר מישהו אחר יגיד ואני רק אכתוב."
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-



(את הקטע הזה טליה באמת כתבה)
מילים פיהקה כשהדלת נפתחה וגייל נכנס, תמיר, מרשים ויפה תואר כמו בכל יום.
"אז מה," הוא אמר בסקרנות, "השיחה הסודית הסתיימה?"
"כן." טליה פרשה את זרועותיה לצדדים בחוסר אונים, ומלמלה לעצמה: "כדאי שאני לא אראה את זה..."
גייל התיישב ביניהן בחשדנות וטליה ראתה שמילים נדרכת, כי קצות האצבעות שלה שהחזיקו בטאבלט הלבינו קצת. גם טליה נלחצה קצת, כי היא התעסקה בעור שמסביב לציפורניים כמו בכל פעם שהייתה לחוצה.
"מילים, רציתי להגיד לך ש..." קולו התרכך והוא התכופף קצת כדי להביט בה בגובה העיניים, כשהוא מחפש את המילים המתאימות.
טליה התפתלה במקומה וקפצה מהמיטה ביללה, "אני צריכה דחוף לשירותים, כבר חוזרת!"
למעשה, היא כלל לא הייתה צריכה להתפנות, אלא הרגישה שאם תישאר שם עוד רגע אחד היא עלולה לחבל בטעות (או לא כל כך בטעות) באירוע המרגש שתכננה לחברתה בעצמה.
היא הלכה אל המקרר, כמו תמיד, כשהיא יודעת בדיוק מה קורה שם.
"אבל," גייל הודיע בחגיגיות, "קודם כל, אני מרחיק ממך את זה. בלי הפרעות עכשיו." הוא לקח ממנה את הטאבלט בחיוך מקסים והניח אותו על כיסא שעמד בצד החדר.
"היי, לא!" מילים קראה במחאה, וקמה ממקומה. "אני מחכה לשיחה חשובה."
גייל חייך והניח את ידו על כתפה כשהוא מפעיל מעט לחץ כדי שתתיישב שוב, "לא, אני צריך לדבר איתך."
מילים קימטה את מצחה והתיישבה. גייל צחק ואז הרצינו פניו. הוא נשם עמוקות, ואמר: "רציתי לומר לך..."
מילים הביטה בו בעיניים מרוכזות, שחשפו את היותה אדם מקשיב שאפשר לסמוך עליו לחלוטין. גייל נאנח קצרות כשהוא נושך את שפתיו.
הוא סילק ממוחו את טליה ואת קטניס, ואמר בשקט: "אני רוצה להודות לך על כל המאמצים שאת משקיעה בניסיונות לקרב אותי לקטניס, וגם על זה שנתת לי את טליה עד אז... שאכפת לך ושאת סובלת אותי, ואת הבקשות של כולנו, בעצם. אני מעריך אותך מאוד. אני..." בלי ששם לב (או ליתר דיוק, ביותר מדי תשומת לב והרבה מאוד פרפרים בבטן, נאנחה טליה.) שוטטו כפות ידיו אל כפות ידיה, והוא החזיק בהן בעדינות. "אני באמת מחבב אותך, מילים. את חשובה לי."
מילים הביטה בו ברכות. "אני עושה את זה בגללכם, וגם כי אני אוהבת לעשות את זה, גייל. העונג כולו שלי."
גייל חייך חיוך קטן והסתכל עליה ארוכות. "ידעתי. את אדם טוב, מילים. טוב מאוד. כמו שאמרתי בשיחה ההיא."
מילים חייכה בצניעות. האצבעות הארוכות של גייל ליטפו את גב ידה.
לפתע נשמע צלצול מהטאבלט, צלצול שהכריז על שיחה נכנסת. מילים קפצה ממקומה וניסתה להגיע אליו, אלא שגייל חסם אותה בחיוך משועשע.
"את לא יכולה לדחות את זה?"
"גייל!" מילים נענעה בראשה, "אם לא תפנה לי את הדרך, אאלץ לכתוב לך רומן עם פטרייה בתור עונש."
"רק לא זה!" הוא התחנן כשהוא מנסה לשווא לא לחייך.
"גייל, זוז." מילים סיננה בעייפות.
היא ניסתה ללא הצלחה לדחוף אותו, ומעדה לאחור. היא הייתה מופתעת כשהרגישה את זרועותיו החסונות נכרכות סביבה ומונעות ממנה ליפול אל הרצפה.
אז, היא ראתה את פניו קרובות אל פניה, גופו נצמד אל גופה. באיטיות מייגעת, הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיה. "מילים." הוא לחש אל תוך שפתיה בקול צרוד.
מילים עצמה את עיניה, והניחה לעצמה ליהנות מהרגע. פעימות הלב של שניהם הואצו, והם לא עצרו.

טליה ניסתה לגרום לעצמה להפסיק ליילל כשחשבה עליהם בחדר הסמוך. אחרי הכל, איך אפשר ליילל כשיש מולך ערמות של אוכל טוב?
היא ספרה את הדקות. הם אמורים להתנשק חמש דקות וחצי בדיוק.
היא הלכה לחדר בצעדים קטנים וניערה את ראשה מול הדלת. למען האמת, אין לה ממש זכות להרגיש כל כך קנאית לגביו.
נו, טוב, חשבה, הגיע הזמן להכנס, לא?
היא דפקה על הדלת.
"אני באמת צריכה לתת לך אישור להיכנס לחדר שלך?" נשמע הקול של מילים מבפנים.
טליה נכנסה פנימה בחשש מסוים.
"הו," חייכה (אף על פי שהתחשק לה מאוד להיאנח ולהחטיף לגייל סטירה),"שניכם נראים ממש מאושרים היום".

מילים הטתה את ראשה לאחור ונשמה עמוק. "כן, אני מניחה שאפשר לומר שאני מאושרת."
אם מילים הייתה במצב רגיל כרגע, המשפט הזה היה עוקצני ביותר. אבל היא לא הייתה במצב רגיל כרגע, ולכן לשם שינוי הוא נשמע כמו אמת לאמיתה.
גייל רק הביט בטליה בנחישות. ההתלבטות הפכה עכשיו קשה יותר... אין לו מושג איך ובמי לבחור. קטניס ירדה מהפרק אחרי הנשיקה עם מילים. מילים בוודאי לא תרצה שהוא יהיה עם קטניס אחרי זה. טליה עדיין הייתה אהובה. מאוד. הוא התגעגע אליה.

ומילים עצמה... אין לו מושג מה הוא מרגיש כלפיה, מפני שאף פעם לא הכיר אותה ממש. כך לפחות נדמה לו... מעטה של אירוניה ועוקצנות מצד אחד ובכי מטורף מצד שני עוטף אותה. ובכל זאת, מעולם, מאז שפגש אותה אז בבית בתפר, לא דמיין שינשק אותה ויותר מכך: גם אחר כך, כשכבר החל להתרגל אליה, לא דמיין שכך זה יהיה. שהיא תסכים, שהיא תיהנה מזה.

טליה הבינה שמשהו בהחלט השתבש אצל חברתה הטובה. "גייל? אתה בטוח שהיא שפויה כרגע?"
"אין לי מושג," אמר גייל, "אבל אני חושב שכן. יותר מדי מוזר לדמיין את מילים לא שפויה."
"אני מניחה שאתה צודק."
הוא הביט על מילים, שעצמה עיניים ונשכבה שוב על המיטה. לא נראה שהיא ישנה, אולי רק שקועה במחשבות. "אני חושב שכדאי שלא אהיה כאן כשהיא תתעורר." הוא אמר ויצא.

ברגע שגייל יצא מילים התעוררה. שקט, היא סימנה לטליה, הוא עדיין בחוץ והוא מקשיב. הצגה קטנה לא תזיק.
"מזמן לא יצא שאת וגייל נשארתם לבד." פתחה טליה.
"את מודאגת ממשהו?" שאלה מילים וסימנה לטליה להנהן.
"מהדבר הרגיל," אמרה טליה, "מנשיקה שלכם."
"החיים הקשים שלך." אמרה מילים, ואז, בהיסוס מדומה, המשיכה - "ומה אם הייתי אומרת לך שהוא באמת נישק אותי? כלומר,-" היא עצרה ואז המשיכה, "התנשקנו?" היא אמרה בהתרגשות.
טליה שתקה. "אני פשוט לא מאמינה שעשית לי את זה, מילים!!!" היא צעקה.
"מה?", "התגוננה" מילים, "מה אני אמורה לעשות אם בן שאני מחבבת מגיע ומחבק אותי ומתחיל לנשק אותי? מה אני אמורה לעשות אם אני נהנית מזה? לחשוב "אוי, לא! חייבת להיפרד ממנו כדי לא לפגוע בטליה!"? אז יש לי חדשות בשבילך, יקירה, כבר עשיתי את זה הרבה יותר מדי זמן!!"
אוי, סימנה לה טליה, מונולוג יפה.
"זו אשמתי שהוא אוהב אותי?!" צעקה טליה.
"זו אשמתי שאני מחבבת אותו?!" השיבה מילים בנחישות. "אולי אפילו אוהבת אותו?"
טליה שתקה. מילים סימנה לה לצאת מהחדר. טליה יצאה ומילים בכתה, מפני שהדו-שיח הזה היה קרוב מדי לאמת.
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-


מילים בכתה. "אפן... אני לא יכולה לעשות את זה יותר."
"אני יודע." אמר אפן, "אני מבין. וגם אני כזה בעינייך, לא? אני החבר של קאהלן."
"כן, אמרה מילים, "וזה מה שנורא בזה."
אפן הסתכל עליה. "שום דבר לא נורא. אני ממלא תפקיד. גייל ממלא תפקיד. וגם את וגם טליה."
מילים הנהנה, ניגבה את פניה וחיבקה את אפן. "תודה. כנראה אתה טוב לא רק בעיצוב נעליים."
ומילים הלכה. דלת החדר של טליה וגייל הייתה סגורה למחצה. היא אפילו לא הייתה צריכה להציץ. היא הסתלקה משם.

אלאן ישבה על המיטה שלה בחדר באחוזת סנואו. "תגידי," היא שאלה את סילבר, "מילים לא אמורה לקבל משכורת על עבודתה כקברניטת משחק?"
"אין לי מושג," ענתה סילבר, "אבל כדאי שנברר."
השתיים פנו לעבר משרדו של סנואו. כשהשוער זיהה אותן הוא הכניס אותן.
"סנואו, כבוד הנשיא," פתחה אלאן, "מילים לא עובדת בחינם."
"ברור שלא," אמר הנשיא ופתח פנקס צ'קים, "המינוי שלה פשוט חרג מתקציב המשחקים, אז אין לנו כסף לשלם לה."
"אז זה אומר שהיא עובדת בחינם?!" שאלה סילבר בתרעומת.
"הירגעי, ילדה, אני רושם לה צ'ק. או שאתן מעדיפות מזומן?"
"מזומן," אמרה אלאן, "אין לה חשבון בנק כי היא צעירה מדי."
והשתיים יצאו ממשרדו של סנואו כשבידיהן ערימת שטרות מכובדת למדי.

סילבר יצאה לבקר בבית של החבורה ולקחה עמה את הכסף. כשהיא הגיעה לשם מילים פתחה לה את השער בהפתעה. "סילבר?"
"כמו מי אני נראית לך?" שאלה סילבר. "יש לך משכורת שנתקבלה באופן אישי מהנשיא סנואו."
"כלומר כסף? כסף של ממש?"
"לא, כסף בכאילו. בואי, אני אעלה לך אותו למעלה, אני חושבת שלאפן יש כספת בחדר."
מילים סגרה את השער והניחה לה להפקיד את הכסף אצל אפן. סילבר יצאה וחזרה לאחוזת סנואו.

מילים עלתה בהתרגשות למעלה. וכמו תמיד, הדרך הכי טובה להירגע היא מקלחת רעננה.
מילים הייתה באמצע המקלחת כשחשבה לאן כל הסיפור הזה יתגלגל. היא שקלה כמה כיוונים אפשריים, ופסלה כל אחד מהם בתורו. באופן לא צפוי הבזיק רעיון במוחה. הבעיה היחידה הייתה שהיא, ובכן, הייתה באמצע המקלחת, ולא יכלה לכתוב את ההמשך. למעשה הייתה עוד בעיה, אבל היה לה פתרון.
מילים החליטה שכבר בזבזה מספיק מים ושממילא לא תוכל להתקלח כשיש לה רעיון, ולכן היא יצאה מהמקלחת, התעטפה במגבת ורצה לעבר החדר של טליה. דלת החדר כמובן הייתה נעולה מפני שטליה הייתה בפנים ביחד עם גייל. אחרי גלגול העיניים המסורתי מילים צעקה לעבר הדלת, ומשלא קיבלה תשובה פרצה את המנעול בעזרת המשקפיים הדקים שלה. היא החזיקה את ידית הדלת בכוח וצעקה שוב:
"טליה, זו מילים!"
נשמעה תזוזה החדר וטליה צעקה בחזרה: "דאאא, מי זו עוד יכולה להיות?"
"תעיפי את גייל משם!"
"למה לי?"
"תעשי לי טובה, אני עומדת כאן עטופה במגבת, אז תכניסי אותו לארון ותנעלי אותו שם, כי אני לא רוצה שהוא יראה אותי ככה."
"מה קרה, עוד פעם נגמרו לך המים החמים באמצע המקלחת?"
"לא, לשם שינוי היה לי רעיון."
טליה נאנחה עמוקות לפני שצעקה: "אבל איפה המפתח של הארון?"
"אין לך אותו? אני אעביר לך את המשקפיים שלי, תנסי לנעול אותו איתם."
"אבל את לא תראי כלום בלי משקפיים."
"נכון. לא חשבתי על זה. אולי הוא פשוט ייכנס לארון וזהו?"
"אולי תלכי להתלבש?" הציעה טליה לבסוף.
"אבל אז הרעיון יברח!" מחתה מילים.
טליה נאנחה שוב, ומילים הבינה שהיא נוטפת מים וממילא לא כדאי להיכנס ככה לחדר של טליה וגייל. "אני חוזרת עוד שנייה ומאוד כדאי שגייל לא יהיה שם."
גם גייל הצטרף לשיחה. "אני לא כאן, כבר הלכתי."
"הקול שלך הלך לאיבוד?! הוא משוטט לבד בעולם בלי גוף?! לא? אז יופי, צא משם." אמרה מילים בזעם. "אבל אולי כדאי שתחכה רגע, אני חייבת ללכת לחדר שלי."
מילים רצה באיטיות לחדר שלה, טרקה את הדלת ושמעה את גייל יוצא.

אחרי שמילים התלבשה היא חזרה במהירות לחדר של טליה, נושאת את הטאבלט שלה.
טליה ישבה על המיטה שלה. "מה היה כל כך דחוף?"
מילים נגעה בטאבלט שלה. היא הייתה די עצבנית אבל מוקסמת באיזשהו אופן. "טליה? תקראי את זה לרגע." היא הושיטה את הטאבלט.
""אז איפה טליה?" שאלה אלאן.
אריה נטלה לידיה את מושכות השיחה. "היא עם גייל. אני חושבת שמילים מקנאת."
למרבה ההלם, ההפתעה והזעזוע, מילים הנהנה. "פשוט לא יכולתי לא לכתוב מה שטליה ביקשה. וזה יהיה כל כך מוזר ואנוכי מצדי לכתוב את הנשיקה של עצמי." היא כבשה את פניה בידיה והיה חשש ממשי מאוד שתפרוץ בבכי.
"שה, מילים, שה. תירגעי." אמרה קאהלן.
"אבל עכשיו גם את ביקשת ממני לכתוב לך התאהבות." התייפחה מילים.
"נכון. אבל עוד לא עשית את זה, אז אין מה לבכות. נכון, מילים?" ניחמה אותה קאהלן.
"אבל אני חייבת לעשות את זה. זה יהיה ממש לא הוגן כלפיך."
"נכון," התערבה אלאן, "אבל את יכולה ליצור לקאהלן מישהו מיוחד."
מילים הרימה את ראשה. "תנו לי נייר ועיפרון.""

"את מבינה?", שאלה מילים, "אני לא יכולה לכתוב לעצמי את הנשיקה הזאת." היא היססה רגע ואז המשיכה, "אבל את יכולה לכתוב אותה בשבילי."

וכדי לשכנע את טליה, היא הציגה בפניה את התכתובת הבאה:
כןןןן D: -טליה (הודעה מס' 5)

מה?! תתנשקי עם פיטה או משהו!!
*מייבבת*
גייל שליייי!
*גניחה*
טוב... בסדר. זכויות יוצרים וכל זה ;) אבל רק פעם אחת!
*מאיימת*

בסוף הוא יצא רודף שמלות, לא? O:

------------- מילים (הודעה מס' 4)
רוצה ספויילרים?
בבקשה בבקשה בבקשה אפשר לכתוב לעצמי נשיקה עם גייל?? אני חברה טובה שלך... בבקשה!
------------- טליה (הודעה מס' 3)
:O
את חושבת שהיא קוראת את ההודעות ששולחים לה?
ישישישישישיששששששששששש D:
מגיע לך :)

------------- מילים (הודעה מס' 2)
לא שמעתי כלום מקטניפ, רק ראיתי שהתמונה שלה השתנתה...
אל תדאגי בנוגע לגייל. מבטיחה
תודה! :)

------------- טליה (הודעה מס' 1)
הפאנפיק שלך אדיר D:
הלוואי שיכולתי לכתוב ככה.
מדהים!!

אהבתי את השם של הרחוב :)

מתי גייל ואני חוזרים להיות ביחד? T_T
*מייבבת*

ד"א,שמעת משהו מקטניפ?

"כבר הסכמת. הבעיה היחידה היא שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי." סיכמה מילים.
טליה נאנחה ולקחה לידיה את הטאבלט. היא התחילה לכתוב. מילים, מצדה וברוב חוצפתה, נרדמה על המיטה שלה. באמצע הכתיבה היא התעוררה וחזרה לישון שוב, אבל נזכרה שבשבע בבוקר למחרת היא חייבת להגיע למטה קברניטי המשחק כי חופשת המחלה שלה לא יכולה להימשך עד אין-סוף. לכן היא לקחה מטליה את הטאבלט לרגע וכתבה לפלוטארך אישור נוכחות בישיבה, וביקשה עדכון על הנעשה.
טליה לקחה ממנה בחזרה את הטאבלט ונאנחה שוב. "אין לי מושג אם תאהבי את זה, מילים."
"אני גם לא יודעת." ענתה מילים בישנוניות, "אבל העיקר שניסית, לא?"
"אז מה עושים עכשיו?" שאלה טליה.
"עכשיו שומרים את הקובץ שלך." אמרה מילים. "ומחכים."
גייל, ששוטט בבית עד עכשיו מפני שמילים גירשה אותו מהחדר, דפק על הדלת.
"אה," אמרה טליה בציפייה כלשהי, "הנה זה מתחיל."
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-


אריה ואלאן נשארו באחוזה של הנשיא סנואו כמה ימים, ופיקחו על הקליטה של מילים בצוות הקברניטים. דלת החדר נפתחה, ורוז עמדה בפתח. "בואו, הוקצו לכן מגורים באגף האורחים. הנשיא סנואו אישר את זה בעצמו." היא הובילה אותן אל שני חדרים גדולים שהיו מחוברים ביניהם. "בחדר של אלאן יש טלוויזיה ומיקרופון. קיבלתן תפקיד מיוחד: אתן קרייניות בתוכניות הבוקר."
"רגע רגע רגע. קרייניות? למה?" שאלה אלאן.
"אתן המלוות של מילים. לכן אתן חייבות להשתלב איכשהו, למקרה שמישהו ישאל. הצילומים לפיילוט נערכים בשעה שש וחצי בערב היום."
אלאן ואריה קמו מוקדם, התלבשו והתארגנו. היום היום אמורים להיערך הצילומים לפיילוט שלהן כקרייניות. רוז הופיעה בפתח ואמרה: "הקשיבו. מילים יצאה לסיור עם קברניטי המשחק. היא נפלה והיא עכשיו בבית החולים. כדאי שתלכו לבקר אותה. לפי מה שהבנתי הפציעות שלה קלות, אבל הרופאים רוצים לעשות לה מירוק עור כללי. יש לה כל כך הרבה צלקות, גם מהחיים הקודמים שלה." היא עיוותה את פניה. "דחיתי את הצילומים שלכן. רוצו, יש לכן מונית ישירות לבית החולים בפתח האחוזה."
אלאן נשמה עמוק. "אריה, רוצי לעדכן את כל השאר, הם בדירה...איפה בדיוק?" היא שאלה את רוז.
"ברחוב 83 התפצלות 7. בית גדול בצבע צהוב זרחני. הקוד לשער הוא 7685."
אריה לקחה את התיק שלה ורצה. אלאן ורוז יצאו החוצה לנסוע לבית החולים.
אריה הגיעה לבית בדיוק כשאפן פתח את השער ועמד לצאת לעבודה. "אר-יה, אריה, נכון?" פלט בגמגום ופינה לסילבר את הדרך. "מה קרה, אריה?"
"מילים נפלה. היא בבית החולים, אבל הפציעות שלה קלות. תביאי את טליה ובואי נרוץ לשם, אלאן כבר אמורה להיות לידה."
"מה?! אני באה איתך! טליה בוכה עכשיו, גייל עזב אותה. לא נראה לי שכדאי להביא אותה לבית החולים, עוד עלולים לאשפז אותה במחלקה הפסיכיאטרית." ענתה סילבר. היא ואריה יצאו, ואפן נשאר שם עוד כמה דקות המום. הוא פנה לעבר הבית לספר לטליה ולגייל את החדשות.
אריה וסילבר רצו במהירות שיא, ועצרו למנוחה רק כשעמדו מול שער בית החולים. אריה הזדקפה והן צעדו פנימה. פקידת קבלה שאלה: "את מי באתן לבקר?"
"מילים, קברניטת משחק פצועה. בת 12 וחצי בערך, עין אחת ירוקה ואחת חומה." תיארה אותה אריה בתקווה שהאחות תדע מי זו.
"בנוגע לעיניים לא רשום לי כלום, אבל היא כאן." האחות הובילה את סילבר ואריה אל חדר קטן ופרטי, שם ישבה אלאן ליד מילים.
מילים נראתה די בסדר. מכנסי הג'ינס הזוהרים שלה היו מלוכלכים בעפר וכפות הידיים שלה היו משופשפות, אבל חוץ מזה היא הייתה בסדר. כשאריה הביטה בה היא הבחינה במשהו מוזר: שתי העיניים שלה היו חומות שוב. אפילו אדומות.
"בסוף לא עשו לי מירוק עור כללי." אמרה מילים, "אז יהיו לי עוד שלוש צלקות, לא נורא. ויש לי גם שפשופים במותניים. אבל זה לא ממש נורא."
"רגע, מה בעצם קרה?", שאלה סילבר את מילים.
"את זוכרת שיש ים בזירה? כתוב בספר שיש חישורים וים מלוח? אז לא היה ים, היה רק בור גדול. ואני התגלגלתי למטה עד שהראש שלי נחבט באי של קרן השפע." הסבירה מילים. "איבדתי שיווי משקל."
"אחחח, מילים, זה מסוג הדברים שרק את מסוגלת לעשות." אמרה אריה והנידה את ראשה.
"אז מותר לנו לקחת אותה הביתה?" שאלה אלאן את האחות.
"כן. היא בסדר גמור." אישרה האחות. אלאן וסילבר פנו לחדר באחוזת סנואו, ואריה הלכה עם מילים לבית הצהוב הגדול שלה.
גייל נתקף ייסורי חרטה ונכנס לחדר שלו ושל טליה בשקט. טליה הסתובבה מיד והפנתה את הגב כשראתה מי עומד. "אם באת להתנצל, זו התנצלות חסרת תועלת."
"ואם לא באתי להתנצל?" השיב גייל בעוקצנות.
טליה הלכה קדימה והתיישבה על המיטה שלה. "מה עוד אתה יכול לעשות, חוץ מלהתנצל? זה מה שאתה תמיד עושה."
"מה עוד? את זה." גייל ניגש והתיישב על המיטה של טליה. הוא הסתכל לתוך עיניה ואמר - "אני מצטער. אני באמת מצטער. אני לא מתנצל על שום דבר שעשיתי, אבל אני מצטער."
"מה זה עוזר לי?" שאלה טליה. היא שלפה מכיס החולצה שלה פתק. מילים כתבה אותו לפני זמן רב.

"טליה,
אני נותנת לך מתנה. תזכרי - אני יודעת שמתנות לא מבקשים בחזרה, אבל אני עלולה לעשות את זה.
תנסי לזכור את זה. מה שלא יקרה עד אז - תזכרי שאני תמיד תמיד איתך.
מילים."

"מה זה?" שאל גייל.
"זה פתק בשבילי. הוא היה מצורף לתכשיטים שהיא נתנה לך בשביל שתמכור ותפרנס את המשפחה שלך בזמן שאתה לא שם. זוכר אותם?" אמרה טליה.
גייל הנהן.
"בזמנו חשבתי שהיא מתכוונת לתכשיטים. אבל היא לא התכוונה לתכשיטים."
גייל השפיל מבט אל רגליו. "היא התכוונה-"
"אלייך."
גייל קם. "אני הולך עכשיו למחוז שתיים עשרה, טליה. לא הייתי שם יותר מדי זמן."
טליה תפסה בכתפו. היה כתוב עוד דבר בפתק.

"נ.ב - ולמתנה מצורף גם פתק החלפה."

"מה? להחליף אותך? איך אפשר?" הזדעזעה טליה.
הטאבלט של מילים הרעיש מהחדר הסמוך. השניים התעלמו ממנו, עד שקולה של מילים בקע מהמכשיר. "טליה, גייל (אני לא מצליחה להתרגל לזה שהוא עזב אותך), אני בסדר. טליה, אני מניחה שאת בסדר עכשיו, אז שתדעי שאני בדרך הביתה עם אריה. ואל תדאגי בנוגע לגייל, אני בטוחה שהוא חושב עלייך." צעק הטאבלט בקולה של מילים.
"אני גם בטוח בזה." אמר גייל. הטאבלט שתק. "זו הייתה רק הודעה מוקלטת." אמרה טליה.
"שנחזור למה שאמרת לפני רגע?" הציעה טליה.
"כן. אני חושב עלייך... את כמו..." הוא היסס ואז תפס בכתפה ביד חזקה אחת ומשך אותה אליו. "את הצירוף שלי." הוא אמר.

נשמע צלצול פעמון. "טליה! תפתחי לנו!" צעקה מילים בקול צרוד מבחוץ. "שכחתי את הקוד של השער!"

טליה השתחררה מגייל. "תישאר כאן. אני הולכת לרגע."
היא ירדה מהר במדרגות ופתחה את השער. מילים צלעה פנימה, מלווה באריה שתמכה בה.
"אני בסדר." אמרה מילים. "ואיפה גייל?"
"אממממ....." טליה ניסתה להמציא שקר משכנע, אבל לא הצליחה.
"הוא עדיין פה, נכון? הוא חזר לנשק אותך." אמרה מיד מילים.
"כן." הודתה טליה. "גייל!!!! בוא תגיד שלום למילים!!!" היא צעקה כלפי מעלה. גייל ירד במהירות. "היי."
"אני לא הולכת לריב אתך שוב." אמרה מילים. "אתה צפוי מדי."
"שדה קטנה." אמר גייל, משך את טליה למעלה והם נעלמו.
אריה חייכה חיוך עקום. "את עדיין מקנאה בהם, נכון?"
"כן." הודתה מילים, "אבל הוא של טליה."
"לא שמעת אף פעם על גירושים?"
"הם אפילו לא התחתנו. ואני לא יכולה לעשות לה את זה." אמרה מילים ונכנסה הביתה. אפן היה בחדר שלו, והוא בטח יבין אותה. אריה פנתה לאימוני חץ וקשת בחצר האחורית.

טליה וגייל עדיין דיברו. בשקט. בחשש.
"אסור לי לעזוב אותך יותר." אמר גייל.
"אבל אתה חייב ללכת למחוז שתים עשרה. הם צריכים אותך שם." ענתה טליה.
"נלך שנינו." אמר גייל, "אם את בטוחה שאת עדיין אוהבת אותי."
טליה לא הייתה צריכה לענות. גייל ידע. וכמו תמיד, בסוף כל מריבה יש נשיקה.
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.

-


למחרת כשקמה אפן וקהאלן כבר ישבו במטבח ודיברו. "אבל אני רוצה להיות העוזרת שלך."
"אין בעיה, אבל קאהלן זה לא שם לעוזרת." ענה אפן. מילים משכה לעצמה כיסא והתיישבה, משעינה את מרפקיה על השולחן. השיער שלה היה מבולגן לגמרי, ובידה היא החזיקה את תוספת השיער הורודה. היא סירקה אותה באצבעות ואפן חיבר אותה בחזרה.
קאהלן אמרה: "אני אחליף שם. זה ממש פשוט. יקראו לי סילבר ואני אהיה תושבת הקפיטול." היא יצאה מהמטבח, הצטיידה באייפד שלה ובתיק מסמכים ורצה לה החוצה.
מילים ניערה את ראשה ופנתה לכיוון חדר האמבטיה. "אפן?" שאלה.
"כן, מילים?" הוא קם ושטף את הכוס שלו (הוא שתה קפה קודם).
"השארתי לך על השולחן ציור של נעליים, תוכל לייצר אותן במידה 37?" שאלה, "אני פשוט לא אהיה כאן בזמן הקרוב. יש כמה ישיבות צוות."
אפן גלגל עיניים. "כן. ואת אמורה להיראות יותר טוב, לא?"
"כן," אמרה מילים, "אבל אני לא מסתדרת עם השיער שלי. נראה לי שאספר אותו בקרוב."
"לא!!" הזדעזע אפן, "אני אעזור לך. זה המקצוע שלי. איפה הארון שלך?"

גייל וטליה ישבו בחדר השינה שלהם, כל אחד על המיטה שלו. "אני פשוט לא מאמינה שעשית את זה. היא ממש התאמצה בשבילך." אמרה טליה.
גייל נאנח. "כמה פעמים אני צריך להסביר לך את זה? לא נישקתי את מילים, לא עשיתי כלום, רק אמרתי לה מה שחשבתי. היא גילתה לי שהיא מקנאת בנו."
טליה נשכבה על הצד. "אבל אתה כפוי טובה. זה ממש חשוב לה, היא אמרה לך את זה, והיא עשתה הכל בשבילך. זה לא אומר שהיא לא צבועה, אבל זו נקודה חשובה."
גייל קם. "אני צריך לדבר איתה. נראה לי שהיא הולכת לעשות משהו עוד לפני שהמשחק יתחיל."
קולות משיכה נשמעו מחדר האמבטיה. אפן שוב ניסה לסרק את מילים, ולבסוף פשוט התייאש והשפריץ עליה בקבוק שלם של ספריי לשיער. טליה התקרבה במהירות לחדר ונשענה על המשקוף, משועשעת מהמצב. "נו, נו. סטייליסט צמרת."
אפן כיוון עליה את פיית בקבוק הספריי.
"תן לי." טליה חטפה ממנו את הספריי. מילים קמה, לקחה מברשת שיער, ובתנועות חדות יצרה תסרוקת קוצים פשוטה. היא ברחה מחדר האמבטיה לפני שמישהו יחשוב להפוך אותה למתולתלת.

גייל דפק על דלת חדר השינה של מילים. "מילים! אני נכנס."
"חכה שנייה!" היא צווחה עליו מבפנים. "אני מתלבשת."
היא פתחה את הדלת. היא לבשה חולצת טי עם הדפס "קפיטול" ואת מכנסי הג'ינס הצהובים שלה. היא השחילה זרועות לגלימה של קברניטי המשחק.
"עכשיו את נראית כמו בן אדם." אמר גייל. "מה את מתכננת לעשות בנוגע לקטניס?"
"ויתרתי על הרעיון של להביא אותך למסיבה אצל סנואו מחר. זוכר את הספר שנתנו לך לקרוא?" שאלה.
"כן. מה עוד יש שם?"
"בגמול הרבעוני יש עורבנים-מלשנים בזירה. אחד מהם מחקה אותך צורח. במקום לצרוח אתה תדבר לקטניס. זה יספיק בשביל לזרוע בה ספק בנוגע לאהבה שלה לפיטה."
גייל שאף אוויר. "תכננתם את זה כבר?"
"ברור שכן." מילים הביטה בשעונה והרכיבה את מכשיר השמיעה שלה. היא נעלה נעליים ויצאה החוצה, ממהרת לעבר מרכז האימונים.
פלוטארך חיכה למילים בכניסה. "הקשיבי, מילים. היום אנחנו בונים את הזירה סופית, ויש טיול קטן בחוץ. אנחנו טסים ברחפת לזירה כדי לערוך תיקונים אחרונים. זה בסדר מבחינתך? את תוכלי ללכת?"
מילים שיגרה הודעה לאפן. "כן," אמרה לפלוטארך, "אבל תצטרכו לשמור עליי."
"כמובן. מה בדיוק הלקות שלך, תסבירי לי שוב?"
"זו מחלה בשם שיתוק מוחין. ישנה יחסית."
פלוטארך צימצם עיניים וחשב. הוא טלטל את ראשו ומסר למילים את הטאבלט שלה. "הזירה שלך הייתה מצויינת. אנחנו הולכים להשתמש במחילות שהצעת, ולבנות שם מחסני פצצות. ממש מוקשים מתחת לרגליים. אנחנו גם צריכים לטפל בקולות החברים המעונים בשביל העורבנים-המלשנים."
"חכה רגע. תוך עשר דקות אני חוזרת." מילים הסתובבה ורצה שוב לכיוון הדירה שלה.

גייל בדיוק עמד לחזור לחדר השינה שלו כשמילים התפרצה פנימה ובידה הטאבלט שלה. "נו, נו, נו! עכשיו תגיד כל מה שיש לך להגיד לקטניס."
"אבל היא לא כאן." אמר גייל, "יהיה לי קשה לדבר אליה."
"אם היא הייתה כאן והייתם עוד שנייה מתנשקים, מה היית אומר לה?"
גייל עצם עיניים. הוא צרח חזק, ממש כאילו הוא מתענה. מילים הקליטה אותו. "רק לדמיין אותך שם בזירה, קטניפ, מתנשקת עם הפיתה... את יכולה להיות איתי במחוז שתיים עשרה. אילו מין חיים יהיו לך אם תעזבי אותו? זו תהיה התרסה מושלמת נגד הקפיטול. את יכולה להיות איתי. אל תרגישי אשמה. הדרך היחידה לעשות את זה היא פשוט לנסות, לא? את חייבת לחזור!"
"מושלם." החמיאה לו מילים. "יופי של מונולוג." והיא יצאה שוב.

כשהגיעה לפלוטארך שוב היא השמיעה לו את ההקלטה. עיניו נפערו. "איך השגת את זה?"
היא משכה בכתפיה.
אפן קיבל את ההודעה של מילים בדיוק כשהיה באמצע התדרוך של סילבר. "לא! מה היא תעשה שם?"
"מה קרה?" שאלה סילבר.
אפן הרים אליה את מבטו. "מילים נסעה. היא בדרך לזירה עם קברניטי המשחק. היא תחזור היום בערב."
טליה התקרבה אל גייל. "מה קרה לך? למה אתה כזה כבוי?"
גייל קם. "יש לי תחושה שמה שעשיתי היה ממש לא בסדר כלפייך."
טליה קמה גם היא. "מה עשית?"
גייל הסתובב. "התחננתי למילים שתיתן לי הזדמנות לדבר עם קטניס. היא הקליטה אותי מציע לה לברוח איתי למחוז שתיים עשרה. וזה אומר..."
"שאתה עוזב אותי."
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. צריך להגיע מתישהו אישית 18 582 לפני 4 שנים ו-7 חודשים

» סך הכל 18 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:
  • לפני שבוע וחצי אתל בת 22 מאיפשהוא
  • לפני שלושה שבועות Books בן 33 מתל אביב
  • לפני חודש יעל 93' בת 24 ממודיעין
  • לפני 3 חודשים מילה בת 56 מחולון
  • לפני 4 חודשים ~RAIN~ בת 16 משבע הממלכות
  • לפני 5 חודשים אנונימית בת 18 מירושלים
  • לפני 7 חודשים Silver בת 18 ממכרה כסף
  • לפני 8 חודשים פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן
  • לפני 8 חודשים מוקינג-ג'יי בת 14 מעיר של אפר
  • לפני 10 חודשים סקאוט בת 23 מרמת גן
  • לפני 10 חודשים בילי הולידיי בן מירושלים
  • לפני 11 חודשים KAROLINA בת 24 מחיפה
  • לפני 11 חודשים נעמי בת 16 מקריית אונו
  • לפני 11 חודשים מיגלי בן 48 מתל אביב
  • לפני שנה יודי בן 17 מירושלים
  • לפני שנה ו-3 חודשים האופה בתלתלים בת 22 מסנקטפראקס
  • לפני שנה ו-3 חודשים שרוני בת 23 מקצה העולם
  • לפני שנה ו-3 חודשים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני שנה ו-4 חודשים מגדת העתידות בת 18 מאיפשהו בין תחנות
  • לפני שנה ו-6 חודשים -^^- בת
  • לפני שנה ו-7 חודשים TheBlindProphet בן 19 מבאר שבע
  • לפני שנה ו-10 חודשים hall of fame בת 18 משדרות
  • לפני שנה ו-11 חודשים הארלי בת 25 מבאר שבע
  • לפני שנתיים Lali בת 19 מעולם המשאלות
  • לפני שנתיים אור בן 26 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים It's me בת 18
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים Ω Belive Ω בת 16 מארץ הפלאות
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים no fear בת 18 מהמקום שממנו באים הרגשות
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים Ane בת
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים כל הספרים 4 ב100 בת 28 מצפון הארץ
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים אב''פ בן 45 מצפון
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים POLLO בן 18 מארץ החתולים
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים אריאל בת 19 מ גבעת שמואל
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים * בת 21 מראשון לציון
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים Command בן 20 מהנהר שיוצא מעדן
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים קריקטורה בת 24 ממכתש גודריק
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים זהר בת 15 ממקום כלשהו בעולם
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים זלינה בת 16 מהלא נודע
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים הלוחמת בת 18 מקצה הצוק
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים Draco The Space Marine בן 23 מTerra
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים אנקה בת מקרית אתא
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים הרדוף בת 26 ממרכז
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים לואי בן 22 מפתח תקווה
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים akita בן 26
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים אור בן 17 מ.
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים SHIRA בת 16 מאיפשהו
  • לפני שנתיים ו-8 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני שנתיים ו-8 חודשים סופי בת מחיפה


הביקורות האחרונות של מילים שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. יומני הנסיכה - יומני הנסיכה #1 / מג קאבוט כשהעפתי מבט על הביקורות פה ... המשך לקרוא אביבל'ה לפני ארבעה שבועות
2. מקימי - ספריה לעם #574 / נועה ירון-דיין יכול להיות שלא ציפיתם לזה ד... המשך לקרוא אנונימית לפני 5 חודשים
3. אני אתגבר / דבורה עומר ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מ... המשך לקרוא אנונימית לפני 5 חודשים
4. בדהרה / דבורה עומר ספר שהוא בעצם ביוגרפיה. לדב... המשך לקרוא Ayeletjon לפני חצי שנה
5. קמט בזמן / מדלין ל'אנגל אני ב"שוונג" ביקורות לקראת ה... המשך לקרוא גלית לפני 9 חודשים
6. מקימי - ספריה לעם #574 / נועה ירון-דיין יכול להיות שלא ציפיתם לזה ד... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-1 חודשים
7. צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 / קרלוס רואיס סאפון תחילתו של המסע שלי ל"צלה של ... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-1 חודשים
8. ריין - פרוזה עשרה # / קייט לה ואן אין לי שמץ של מושג מה לעשות ... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-1 חודשים
9. מבחן קבלה / נאוה מקמל-עתיר "תפסיקו! כולכם צודקים. בואו ... המשך לקרוא אאורה לפני שנה ו-3 חודשים
10. זהירות, שביר / ג'ודי פיקו אחרי "שומרת אחותי" המשכתי לב... המשך לקרוא אאורה לפני שנה ו-3 חודשים
11. Looking for Alaska / John Green לא בדיוק קלקל... המשך לקרוא נדב לפני שנה ו-4 חודשים
12. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר רציתם פעם להיראות משכילים, ... המשך לקרוא ריצ' רצ' לפני שנה ו-4 חודשים
13. משחקים בחצר האחורית / עדנה מזי"א -זהירות, קלקלנים, אם יש כזה ד... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-10 חודשים
14. מרד הנפילים (א+ב) / איין ראנד יש לי חלום. זה לא חלום גדול ב... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-10 חודשים
15. המעניק - המעניק #1 / לויס לורי לפני מספר ימים, ביום שלישי, ... המשך לקרוא רב סרן שמועתי בצבא דמבלדור לפני שנתיים
16. פרויקט רוזי - דון טילמן #1 / גרהם סימסיון קלקלנים עוברים בדרך, נא לבל... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-1 חודשים
17. אני אתגבר / דבורה עומר ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-3 חודשים
18. הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג / מיכאל אנדה אחרי תהליך ארוך מאוד של ביר... המשך לקרוא האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-6 חודשים
19. נוילנד / אשכול נבו אני דוגלת בעמדה הבאה לגבי ק... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנתיים ו-6 חודשים
20. מישהו לרוץ אִתו / דויד גרוסמן יש מעט מאוד אנשים שיודעים ל... המשך לקרוא אוהבת ספרים לפני שנתיים ו-6 חודשים
21. סטיב ג'ובס / וולטר אייזקסון לפעמים יש לי הרגשה שכבר הגע... המשך לקרוא Our Hands Will Get Wrinkled לפני שנתיים ו-10 חודשים
22. מרד הנפילים (א+ב) / איין ראנד יש לי חלום. זה לא חלום גדול ב... המשך לקרוא ההוא לפני שנתיים ו-10 חודשים
23. הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג / מיכאל אנדה אחרי תהליך ארוך מאוד של ביר... המשך לקרוא #@%$#@ לפני שנתיים ו-10 חודשים
24. מישהו לרוץ אִתו / דויד גרוסמן יש מעט מאוד אנשים שיודעים ל... המשך לקרוא Lily לפני שנתיים ו-11 חודשים
25. ביטרבלו - שבע הממלכות - שבע הממלכות #3 / קריסטין קאשור מה הייתם עושים אילו מתבגרת ... המשך לקרוא Braveheart לפני שנתיים ו-11 חודשים
26. הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג / מיכאל אנדה אחרי תהליך ארוך מאוד של ביר... המשך לקרוא Command לפני 3 שנים ו-1 חודשים
27. ביטרבלו - שבע הממלכות - שבע הממלכות #3 / קריסטין קאשור מה הייתם עושים אילו מתבגרת ... המשך לקרוא Command לפני 3 שנים ו-1 חודשים
28. התלקחות - משחקי הרעב #2 / סוזן קולינס כיבוי אורות. שקט באולם... חוש... המשך לקרוא snow fox לפני 3 שנים ו-2 חודשים
29. מפוצלים - מפוצלים #1 / ורוניקה רוֹת טוב לראות אתכם! תודה רבה שבא... המשך לקרוא נורית לפני 3 שנים ו-3 חודשים
30. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר רציתם פעם להיראות משכילים, ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-4 חודשים
31. מישהו לרוץ אִתו / דויד גרוסמן יש מעט מאוד אנשים שיודעים ל... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-4 חודשים
32. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אתמול, 22.8.2013, היה לי יום הולד... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-4 חודשים
33. פרויקט רוזי - דון טילמן #1 / גרהם סימסיון קלקלנים עוברים בדרך, נא לבל... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-4 חודשים
34. מרד הנפילים (א+ב) / איין ראנד יש לי חלום. זה לא חלום גדול ב... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-4 חודשים
35. הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג / מיכאל אנדה אחרי תהליך ארוך מאוד של ביר... המשך לקרוא ביני <FONT COLOR=074953> לפני 3 שנים ו-5 חודשים
36. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר רציתם פעם להיראות משכילים, ... המשך לקרוא עוזי לפני 3 שנים ו-5 חודשים
37. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אתמול, 22.8.2013, היה לי יום הולד... המשך לקרוא עוזי לפני 3 שנים ו-5 חודשים
38. מרד הנפילים (א+ב) / איין ראנד יש לי חלום. זה לא חלום גדול ב... המשך לקרוא עוזי לפני 3 שנים ו-5 חודשים
39. שומרת אחותי / ג'ודי פיקו (הערה קטנה: קראתי את הספר בכ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-7 חודשים
40. מישהו לרוץ אִתו / דויד גרוסמן יש מעט מאוד אנשים שיודעים ל... המשך לקרוא LaughOutLoud לפני 3 שנים ו-7 חודשים
41. ביטרבלו - שבע הממלכות - שבע הממלכות #3 / קריסטין קאשור מה הייתם עושים אילו מתבגרת ... המשך לקרוא The dark one לפני 3 שנים ו-7 חודשים
42. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור אולי כדאי שפעם אחת, לשם שינו... המשך לקרוא The dark one לפני 3 שנים ו-7 חודשים
43. אני אתגבר / דבורה עומר ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מ... המשך לקרוא ג'ניה לפני 3 שנים ו-7 חודשים
44. אני אתגבר / דבורה עומר ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מ... המשך לקרוא sunwing לפני 3 שנים ו-8 חודשים
45. מחוננת - שבע הממלכות - שבע הממלכות #1 / קריסטין קאשור אולי כדאי שפעם אחת, לשם שינו... המשך לקרוא הרמיוני לפני 3 שנים ו-8 חודשים
46. לאהוב עד מוות / דבורה עומר קראתי את הספר הזה מתוך הכרח.... המשך לקרוא Lali לפני 3 שנים ו-9 חודשים
47. ביטרבלו - שבע הממלכות - שבע הממלכות #3 / קריסטין קאשור מה הייתם עושים אילו מתבגרת ... המשך לקרוא מה אכפת לכם? לפני 3 שנים ו-9 חודשים
48. 13 סיבות / ג'יי אשר הערה: קראתי את הספר באנגלית ... המשך לקרוא מה אכפת לכם? לפני 3 שנים ו-9 חודשים
49. הנסיכה הקסומה / ויליאם גולדמן כן, כן, אני יודעת מה אתם חושב... המשך לקרוא אורגת הדיו לפני 3 שנים ו-9 חודשים
50. הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג / מיכאל אנדה אחרי תהליך ארוך מאוד של ביר... המשך לקרוא ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ לפני 3 שנים ו-9 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ