ביקורות ספרים על הספר קורות הציפור המכנית
|
|
|
|
|
|
|
אזהרה חשובה: לא לבעלי/ות לב רגיש. התגובה כוללת פרטים מהעלילה.
שמתי לי למטרה לקרוא ספר בחודש. ׳קורות׳ שייך לאפריל. 500 עמודים. מעט לפני שהגעתי לסצנה האלימה, ממש שמחתי על קצב ההתקדמות שלי. ואז הגעתי לסצנה האלימה. נכון, זה ספר, לא סרט. אלו חלקים/פרקים, ולא סצנות. אבל מה שמתואר שם לפרטי פרטים קרם עור וגידים לכדי תמונה אמיתית שלא עזבה אותי במשך ימים שלמים ואפילו שני לילות. חשבתי: ׳למה קראתי את זה? למה אני קוראת את מורקמי בכלל?׳. אבל האמת היא שזה ספר טוב. מורקמי יודע לכתוב, והספר כתוב מעולה. למרות הסצנה המבחילה, כן נהינתי מהספר, ואני חושבת שזה אחד הספרים של מורקמי ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספר נגלה לנגד עיניי, על אחד המדפים בפינת הספרים בחמישה שקלים בספרייה העירונית. החיים האלה מעניינים ולעתים בלתי ברורים: יכול אני לרכוש ספר במחיר מלא טבין ותקילין ולא ליהנות ממנו ויכול אני לרכוש ספר במחיר שווה לכל נפש וליהנות ממנו רבות (כמובן שיכול להתרחש ההפך). אז לאחר שסיימתי את 'נער האופניים' ולא צלחתי את 'חיים קטנים' (סליחה מראש לכל האוהבים והמסנגרים והזדהות קלה עם המקטרגים), ניגשתי למדף בחדרי ונטלתי את הספר הזה עם הכריכה ירוקה בהירה מינימליסטית והתחלתי לקרוא. למזלי, התחלתי ליסוע ברכבת באותם ימים והקריאה הייתה אחת מהאפשרויות לנסיעה מוצלחת ונעימ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
גאוני..אוסף סיפורים על אנשים שונים שזורים בדרמה הפרטית של מר ציפור. כתובה בשפה פשוטה , עניינית ושילוב מגלומני בין מציאות והזיה צריך לאהוב את הכתיבה של מר מורקמי כדי להיסחף לעלילה. בכל זאת ממליצה בחום.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור בלשי טוב לא יכול להישאר מחורץ ופתוח לכל – הרוקי מודע לדילמה הזאת בחר ללכת בדרכו שלו – סיפור בלשי שהוא שוטף אבל חופר, כופר בכל ולבסוף מותיר אותנו ללא תשובות – לא יפה ! כך לא עושים ! כמו שסרט צריך להיגמר עם סוף טוב או גאולה כך סיפור בלשי צריך להיגמר עם תשובה ולכן קורות הציפור המכנית הוא לא שם – אולי מוטב היה להפוך אותו לרומן.
צר לי על הביקורת הזאת כי הרוקי מאוד אהוב עלי ושפתו פשוטה וקולחת באופן שאין לתאר – אבל אם אתם לא חייבים לדעתי אפשר לוותר.
בקצרה אגיד שהספר כאילו נבנה טלאים טלאים (בפועל מסתבר שהוא באמת נכתב כסיפור בהמשכים) ונוגע בחיפוש עצמי, ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי קריאה מייגעת, מטלטלת, שהופכת את הקרביים, נשארתי בעיקר עם תחושה של בלבול וחוסר הבנה. קצת כאילו נזרקנו לתוך הסיפור אחרי 20%, ונשמטנו החוצה ב- 80%. ואם זה בעצם כל הרעיון, אני מעדיפה סיפורים 'ארוזים' יותר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
סיימתי לקרוא את הספר המוזר והמרתק הזה וכבר אני מתגעגעת אליו.
ההתחלה כלכך פרוזאית, טורו אוקאדה עומד במטבח ומכין ספגטי תוך כדי שהוא שומע את הפתיחה של "העורב הלקחן" מאת רוסיני בעיבוד קלאודיו אבאדו. ואז הטלפון מצלצל....
מכאן דמיון ומציאות מעורבבים זה בזה לכל אורך הספר. דמויות הזויות מופיעות לפתע וכך גם נעלמות כמו מאלטה וכרטה, מוסקט וקינמון שעד הסוף אינך בטוח אם מציאות הן או דמיון. בין לבין מסופרים סיפוריו של לויטננט ממיה שמתאר תאורים קשים ממלחמת העולם השניה מצד שלא הכרתי - מלחמת יפן ורוסיה על חלק ממנצ'וריה. וכחוט השני לאורך הספר נמשכים חיפושיו של המספ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
השבוע נשאלתי מהו הספר שנגע בקצוות החיים שלי יותר מהכול. הבטתי בתוכי בנשמה המלאה בספרים שקראתי ועניתי לשואל ברשימת ספרים אינסופית. נמלטתי מהמחשבה. היום ביקרתי בספריה, חיפשתי ספרים להקהות את ימי הזעם. אני מאד אוהב ספריות והספרנים להפתעתי כנראה מחבבים אותי, שואלים ואני שואל, הדיאלוג נעים. בשיטוטי בין ערמות המילים והספרים נתקלתי בשאלה שהתנוססה מולי כזרקור, מצאתי את הספר שהכי טלטל את חיי, נגע בקצוות החשופים שלי, בעט בתוך המסוכמות שלי. כמובן שעם השנים התבגרתי, חשקתי, נבעטתי, התרגשתי אינסוף פעמיים. רמת הטלטלה שלי התמעטה. ועדיין 'קורות הציפור המכאנית' של... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש לסטינג (מי שכידוע היה סולן להקת "פוליס") שיר שנקרא Let Your Soul Be Your Pilot (בעברית: תן לנשמה שלך להיות הטייס שלך), אני לא יודע מה איתכם אבל אני מצאתי שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא עם ספרים. לפני שתאבדו את הסבלנות לקרוא את מה שאני כותב, אני מיד אענה לשאלה שאתם בטח שואלים: למה ההקדמה הזאת ואיך היא קשורה להרוקי מורקמי?
אז זהו תיכף תבינו, זו הרגשה שמלווה אותי בעודי מנסה לקרוא כבר יותר מספר אחד שלו, אומנם לקחתי פסק זמן רציני מאז שקראתי את "קפקא על החוף" אבל בכל זאת שבתי למורקמי שלולא הספרים הראשונים שלו שקראתי ("ערבה עיוורת, עלמה נמה" ו-"1Q84") שדווקא עניינו אותי כ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הביקורת שלי אני כותב בערבון מוגבל, גם מאחר ונכנעתי קצת לפני הסוף שלו, וגם בגלל שהרוקי מורקמי זה לא סופר שקל לא לאוהב את ספריו. ובכל זאת.
הספר הארוך והמייגע הזה, הוא תוצר של סופר גדול ומוערך מאוד. אחת המעלות שלו היא היכולת לקחת סיטואציה כמו השחלת חוט תפירה דרך קוף של מחט ולפרוש את הניסיון הזה על גבי 4 עמודי כתיבה, ויש לציין שלרוב זה הולך לו טוב. היכולת שלו לפרט כל מצב, כל רגע בחיי הדמות הראשית שלו, באופן כזה שישפוך דלי של אור על העלילה ויאפשר לנו להבין אותה לעומק, היא לרוב התכונה שהופכת אותו לסופר הגדול שהוא כיום. הבעיה מתחילה כשהדמות הראשית שלו היא אפ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
פעם הייתי בטוח שכתיבת ספר הנה תהליך זהה לבישול - צריך לדעת מראש מה הם המרכיבים, מהו התהליך הנדרש, המינונים המדויקים, מה הולך עם מה ומה אסור שייגע בפריט זה או אחר. בקיצור - שכתיבה, כמו בישול, דורשת מתכון. אז חשבתי.
לפני כך וכך שנים הגעתי לגרינלנד. חייתי שם כמעט חצי שנה. בתור חובב בישול נלהב התעניינתי מאוד במאכלים המקומיים. אנשי גרינלנד, מסתבר, אוכלים כמעט הכול נא, ללא בישול כלל. פשוט צדים, מנקים קצת, ואז אוכלים כשמתחשק (בגרינלנד אין מקררים, כיוון שהמדינה עצמה היא פריזר אחד ענקי. אז את האוכל אפשר להשאיר איפה שהוא נמצא, ולאכול מתי שרוצים).
המאכל שהכי דיבר אל... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר באנגלית.
לא ספר ראשון של מורקמי (קראתי את מרדף הכבשה, קפקא על החוף ויער נורבגי), שאת הסגנון שלו אני דווקא מחבבת מאוד וניתן לומר באופן מסויים אף כבש אותי (אפשר לומר את על/ל יפני בשלב זה?)
אבל בואו נשים את זה על השולחן - הספר הזה היה בזבוז של זמן. האורך שלו עולה על האיכויות שלו. וזה לא כי ניסיתי לחפש משמעות אחת ויחידה, פתרון כלשהו וזה גם לא בגלל סלידה כזו או אחרת מסגנון 'פוסטמודרניסטי' כפי שכמה מהביקורות הקודמות על הספר תיארו. זה פשוט כי מורקמי, שגם ככה בנה את הספר הזה בשיטת הטלאים (כמו ברוב הספרים שלו, רק שפה זה ממש בולט), היה יכול לעצור את ה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא צלחתי אותו. קראתי שליש מהספר ונשברתי. לא מבין ממה ההתלהבות הגדולה כל כך :-/
שמישהו יסביר לי למה שווה להמשיך לקרוא?
דבר ראשון הספר נורא נמרח.. תיאורים של פעולות יומיומיות שנמרחות , כמו שהגיבור הולך למכבסה,מכין א.ערב בעוד הוא מחכה לאשתו ודברים כאלה.
הסיפור בגבול של רוסיה ומונגוליה היה טוב ומותח והזכיר לי סצנה מסרט של טרנטינו.
אבל בכל מקרה החלטתי לעזוב אותו כרגע..אולי אחזור אליו בהמשך אבל יש ספרים יותר מעניינים לקרוא.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לימודים, צבא, טיול אחרי צבא, אוניברסיטה, להתחתן, להקים משפחה, למצוא עבודה, לבסס את עצמי ואת אישיותי ולדעת מי אני בעצם.
לחיים שלנו יש מאין מסלול מוכתב שכולנו עוברים בו, ומעט האנשים שמעזים לפקפק בו. אנחנו עוברים באותן תחנות, ולרוב מאותה מטרה, לקבל את החותמת שמאשרת לנו את חיינו כחיים נורמלים הכוללים משפחה, עבודה, קבלה והשלמה עם מי שאנחנו. אנחנו רצים באותו מסלול חיים, מבלי להסתכל לצדדים בתקווה לקבל את אותה חותמת כמה שיותר מהר.
וכאן טמונה שאלת המיליון, האם משפחה, עבודה ואהבה הם יסודות חיינו? האם ברגע שהשגנו אותם צריך להפסיק בחיפוש? אם לא, אז מה היא המטרה ה... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אני מתלבטת בין ספר לא משהו לספר בסדר.
כי יש רעיונות מעניינים שגורמים לך לחשוב הלאה
ויש מקומות שמשאירים אותך מתוח אם כי לא רבים, ולא ממש בהנחה שאתה יודע שהסופר משאיר את הקצוות פתוחים.
אין לי בעיה עם אנשים הזויים, עם עולמות או מציאויות מקבילים/ות, עם מיני דברים חסרי פשר, להיפך, זה מרתק. קשה לי שכלום לא נסגר בסוף, שכל השאלות נשארות פתוחות.
מינוס נוסף מבחינתי הוא שרוב הספר לא היה מעניין ממש, מחשבות ארוכות ומפותלות, נמרחות ממש.
חלקים ממנו עם זאת היו מעניינים מאוד, בעיקר סיפורי המלחמה ובכלל סיפורי העבר של הדמויות השונות.
בסיכום אני לא ממליצה לקרוא אותו אם... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיבה שיש קוראים שאוהבים את מורקמי היא בדיוק הסיבה לכאלה שלא אוהבים אותו בכלל:
על מורקמי
אנחנו כאנשים רגילים לרוץ, להגיע מהר לפואנטה, להגיע ליעד ,לעיתים אין לנו סבלנות לעבור דרך בכדי להגיע .וגם אין לנו סבלנות לחכות להסברים מייגעים ומיותרים. מורקמי פשוט מבקש שנעצור רגע, נקשיב לעולם, לסובב. בעיקר נקשיב לעצמנו ונסמוך על האינטואיציות שלנו בלי הוראות הפעלה ולכן הוא גם מביא לקורא בעיות סבוכות שלא תמיד הוא יספק תשובה מהירה או פיתרון בזק, הוא רוצה לגרור את הקורא לחשיבה פעילה ולא מסכים להאכיל את הקורא בכפית.
יש סוג של אינטימיות שמורקמי יוצר בינו ובין ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוב אך מתסכל. בשבילי כל קריאה של מורקמי היא פרוייקט, אני מקפידה לסיים את כל הספרים האחרים לפני שאני מתחילה, ואני תמיד יודעת שאני צריכה להתחייב על קריאה כפולה - פעם אחת בשביל לקרוא, ופעם שניה בשביל להבין, וגם אז לא תמיד מצטיירת התמונה השלמה כולה.
מכיל כמה תיאורים ממש מזעזעים של אלימות ברוטלית, כלפי בני אדם ובעלי חיים. ממש לא פשוט. כמו כן, מכיל כמה מסצינות הסקס הכי לא סקסיות בתולדות הספרות.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר מסקרן, ספר שהייתי מגדירה אותו יותר "חוויתי" מאשר "קראתי". הוא שאב אותי לתוכו - וכלל לא בזכות העלילה המותחת - אלא בזכות תיאוריו הכה מוחשיים של מורוקמי.
ההרגשה היא אותה הרגשה של "יער נורבגי" - לעלילה אין שום משמעות. העלילה היא רק הכלי להגיד את כל מה שיש למורוקמי להגיד. ובמקרה הזה היה למורוקמי ממש הרבה מה להגיד.. בין אם זה אירועים היסטוריים מסקרנים, בין אם זה תובנות על החיים, ועל פסיכולוגיה ועוד ועוד.. כל כך הרבה שהעלילה הייתה חייבת להימשך ולהימשך בשביל להמשיך להיות המיכל של כל הדברים החכמים והמבריקים שהוא אומר תוך כדי. ולמרות הכל גורלה הוא להמשיך ל... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מאוד פוסטמודרני ולכן קשה מאוד לומר דעה נחרצת על הספר או על הגיבור שמאוד מעצבן באדישות שלו מצד אחד אבל מאוד נוגע ללב בגורל שהחיים מזמנים לו.
הספר כל הזמן נע בין מציאות לדמיון והגבולות מאוד מטושטשים ויש סצנות שלמות שלא ברור האם התרחשו באמת או בחלום כלשהו.
בסופו של דבר השאלה הגדולה (ואולי קצת נדושה) של הספר הגורל מול הבחירה החופשית נשארת פתוחה כיאה לספר פוסטמודרני טוב.
באופן כללי ספר נחמד שכדאי לקרוא... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאחר תקופה ארוכה שאני רוצה לקרוא ספר של הרוקי, קראתי את קורותיה של הציפור המכנית. לצערי בין לבין הייתי בתקופה עמוסה ומסיבה זו נאלצתי לעשות הפסקה די ארוכה באמצע. היו חלקים בספר שממש אהבתי, אך היו חלקים רבים ששיעממו אותי מאוד. בגדול ספר נחמד, ציפיתי ליותר. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיפה להתחיל? הסיפור הזה, המורקמי הראשון שלי, בעיקר התיש ועיצבן אותי. הביקורת הזו מיותרת, כל כך הרבה כבר נכתבו. זו באה בעיקר כפורקן.
יש כאן סוג של פנטזיה, אורבנית ראיתי שקוראים לזה איפשהו?, פנטזיית ניו אייג' שבה טורו אוקאדה המובטל יוצא לחפש את אשתו שנעלמה, הטיפוס האדיש והפאסיבי הזה, לא מתרגש שמכך שאשתו נעלמת עד שהוא מתחיל במעין מסע גילוי עצמי, ועובר חוויות רוחניות הזויות, שאמורות לעזור לו למצוא את עצמו ובעקבות כך למצוא את אשתו.
את ההתנסויות הוא עובר בעיקר ביוזמת הדמויות האחרות בסיפור, כאילו הוא שם רק כבסיס שממנו אפשר להגיח לסיפוריהם של האחרים.
כל ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על פי ההגדרה הרווחת של המאגיה במאה ה20, הגדרה שזוקקה על ידי ההוגה הבריטי אליסטר קראולי, קסם הוא האומנות והמדע של גרימת שינוי בהתאם לרצון.
אם נתייחס על פי הגדרה זו למורקמי, הרי שהוא קוסם. לא רק במובן הפנטסטי-הספרותי, מובן זה ברור.
אלא במובן הבא...
משהו מעניין קורה לי עם מורקמי ואיתו בלבד. זה כאילו קריאה בספר שלו מסדרת את סדרי היקום בצורה כזו, שדברים מתחילים לפעול על פי המציאות שיש לו בראש.
אנשים מורקמיים, עבודות זמניות מורקמיות, בילויים מורקמיים, מחשבות מורקמיות.
וזה, קסם.
וזה, למה הוא סופר אהוב כל כך.
מורקמי מצליח לתאר במילים את הדריאליזציה של... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרתק ששואב אותך חזק מאוד לחלום המופלא שמורקמי יוצר, כמו בכל ספריו המציאות והדמיון באיזה שלב מתערבבים, וחלקים שונים של מציאות הגיבור נגלים לנו, משפיעים ומושפעים בעקיפין זה מזה ויוצרים עולם עם חוקים משלו.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה הרבה זמן רציתי לכתוב את הביקורת על הספר המופלא הזה. אך לא בדיוק ידעתי איך לכתוב אותה. דווקא עכשיו שאני שקוע בקריאת 1Q84 ספרו החדש יותר של הרוקי מוראקמי, שקוע עד כדי כך שאם אביט אל הירח אראה שם ״שני ירחים״ אני מוכן לנסות ולכתוב את הביקורת.
קריאת ספר היא מפגש בין הספר לבין הקורא ובעצם כל מפגש כזה הוא חוויה יחודית. שני קוראים יקראו את אותו הספר וכל אחד יעבור חוויה אחרת לגמרי וזה בעצם כל הקסם.
החוויה שאני עברתי עם ״קורות הציפור המכנית״ הייתה עבורי מאוד חזקה ייתכן בגלל העובדה שזהו הספר הראשון של הרוקי מוראקמי שקראתי. אולם אני חייב לציין שהרגשתי תחושה ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרומי מורקמי ידוע בספרים מרתקים ומעניינים.
קורות הציפור המכנית הוא הבולט מבין כל הספרים.
מומלץ בחום.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר הזוי ומרתק. הראשון שאני קורא של מורקמי, ונהנתי מאוד. אומנם הוא נוטה להרחיב מעט יותר מידי לטעמי בנושאים היסטורים שלא מקדמים את האלילה, אך לרוב סיפורי המשנה הינם מרתקים כסיפורים קצרים בפני עצמם. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודעת מה לחשוב על הספר...ברור שהסופר מוכשר ביותר, הכתיבה מצויינת ומעניינת, ויחד עם זאת, העלילה תמוהה ביותר והאלימות קשה ומיותרת (במיוחד בפרק 13 של חלק ראשון) ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי כבר כמה ספרים של מורקמי, ולטעמי זהו הספר ה"מבולגן" מביניהם. יש אמנם קו עלילתי אחד אבל לאורך הסיפור שזורים קטעים וחלקי סיפורים אחרים שקשה להבין את הקשר שלהם לעלילה הראשית. מספר פעמים שאלתי את עצמי "למה הוא מספר לי את זה?" אבל המשכתי מכוח האינרציה :) וגם מכיוון שאני בכל זאת מחבבת את מורקמי.
מי שנהנה מהכתיבה היפנית שבה הטפל הוא עיקר, התיאורים מהותיים, יחד עם הכתיבה המסתורית של מורקמי - יהנה מהספר.
בסוף הספר נכתב שמורקמי רצה בכוונה לכתוב תעלומה ללא פתרון, והצליח. לכן הספר מעט יותר "קשה" מספריו האחרים. בסה"כ כתיבה מעניינת, והיי, כלל לא משעממת.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
כרגיל, המספר שלנו הוא "אדם פשוט בשנות השלושים לחייו שפועל מתוך אשליה של רצון חופשי". ומי מאיתנו לא? הרי אנחנו אנשים חופשיים, אין שום דבר שכובל אותנו או כופה עלינו את רצונו.
אני מרגיש שהדרך הטובה ביותר להציג את הספר היא לצטט את שיחתו של המספר עם מר הונדה, שאומר לו באחד הימים:
"ייתכן שהעבודה המשפטית לא מתאימה לך כלל, איש צעיר"
"ייתכן?"
"כן, ייתכן. בעולם הזה החוק שולט, בשורה התחתונה במה שקורה. זהו עולם שבו צל הוא צל ואור הוא אור [...] אבל אתה אינך שייך לעולם הזה, איש צעיר. העולם שאתה שייך אליו נמצא מעל לעולם הזה או מתחתיו."
"מה עדיף?" שואל המספר מתוך סקרנות "מעל א... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין לי הרבה מה להכביר במילים. לקח לי הרבה זמן לסיים אותו, כמו שבדרך כלל לוקח לי עם ספרים של מורקמי. וכמו תמיד, ספר מורקמי טיפוסי - כתיבה מצוינת ויפה, עלילה סוריאליסטית שהיא קצת כמו ערפל, ברגע שאתה חושב שאתה מתחיל לתפוס את צורתו הוא משתנה, נוזל לכל הצדדים ומתפוגג לגמרי. נהניתי, אני מניח. לא יצאתי עם הרבה מעבר.
מה שכן, מאי קסהארה נהייתה אחת מהדמויות הספרותיות האהובות עליי בעולם. היא אדירה, והפרקים איתה היו הטובים ביותר. מה גם שהדמות הראשית, טורו אוקאדה, היה טוב יותר לידה. היא השפעה טובה, הילדה הזו.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הראשון של מורקמי שקראתי לפניי מספר שנים.
ספר שכתוב בצורה מרתקת, אולי הכי מרתקת שקראתי.
תיאורי התרחישים ההיסטוריים מופתיים.
הרגשתי שאני שם עם הגיבור.
מורקמי בהחלט יודע איך לתפוס אותך חזק בכתיבתו, הוא מוזג אפלוליות והזיה לתוך מציאות ומערבב הכל לכדיי סיפור שאי אפשר להפסיק לקרוא.
ועם זאת... באיזשהו שלב הרגשתי שהעלילה שעד עתה התפתלה כה יפה - מתחילה להסתבך בקשרים של עצמה, מבלי שהקצוות יראו איזשהו כיוון של סגירה.
בסיום הספר נותרתי עם יותר שאלות מאשר תשובות - אבל שלא בדומה לספרים שמשאירים אותך יותר תוהה מאשר מבין אבל מרגיש מעיין תענוג בידיעה שי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים מדהים מדהים!
זה הספר הראשון של מורקמי שקראתי
3 ימים שבהם לא יכלתי להניח אותו מהיד!
הוא מסווג כסיפור בלשי ולדעתי סיווג זה אינו מדויק ואף עושה לו עוול, מפני שממש לא מדובר בספר מתח טפוסי.
הספר נע על הקו שבין המציאות לדימיון, שפיות וחוסר שפיות.
מצאתי את הספר עמוק, מסקרן ומאוד ויזואלי - מאוד קל להישאב אליו ולדמיין את העולם שמורקמי בורא.
אני יכולה להבין מדוע הספר לא ידבר אל כל אחד, אבל אני מצאתי בו הנאה צרופה.
אני רוצה לשבח את התרגום הנפלא של הספר שהופך אותו לזורם, קליל, אמיתי, שאין בו הערות או הארות, ובכל זאת מעביר באופן מדויק את הסיפור, דבר כה קשה בתר... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשקראתי את הספר, זה היה מאבק מתמשך למצוא איזה עוגן שיקשר אותו למשהו שמובן או ברור לי.
סיימתי אותו בסוף מתוך עקשנות ועם סימן שאלה ו-WTF אחד גדול. יש אנשים שהרוקי מורקמי הוא בשבילם. אני כנראה, לא אחת מהן.
לי ולחברה יש בדיחה שהיא מאשימה אותי שהמלצתי לה על הספר שבפועל אמרתי לה רק שרכשתי אותה. בגלל ההמלצה הפקטיבית הזו, היא התאמצה לסיים אותו ושביעות הרצון הסופית שלה היתה דומה לשלי. רק שהיא גילגלה את האשמה עליי !... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הקריאה בספר הזה, שהוא הראשון של מורקמי בשבילי היתה חוויה מתסכלת למדי. אני מניח שאת הסיבה לכך אפשר להגדיר במילה אחת, פוסטמודרניזם.
ברור שלהירוקי הזה יש כישרון כתיבה, חלקים מסוימים מוגשים בצורה מרתקת ומופתית. הבעיה היא שכמכלול - אין חיבור בעל משמעות. יותר מזה, אם היינו מחליפים פרקים שלמים, בעלילה ודמויות שונים לחלוטין זה לא היה משנה דבר מבחינת משמעות הספר וערכו, רק מחליף את השאלות שמתעוררות.
אחרית הדבר חיזקה אצלי את התחושה הכללית והבהירה לי גם ממה היא נובעת. מסתבר שבמקור נכתב רק החלק הראשון של הספר, לאור המכירות הגבוהות ובקשת הקהל נכתב החלק השני כעב... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמי שקוראת את ספריו של מורקמי - בהשפעתו של בני, הנני מודעת לסגנונו המיוחד מאד, לפעמים לא מובן של הסופר. הספר הזה מעורר את התעניינותו של הקורא, הסיפור לוקח/גורר את הקורא כאילו ברכבת הרים של לונה פארק עם עליות ומורדות עד לסוף המיוחד.
למרות הסגנון המאד מיוחד או דווקא בגללו, הספר שווה קריאה! ממולץ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה?? אני פשוט לא מבין: את הספר, את האנשים שאהבו את הספר, את הסופר...
קראתי את הספר בערך חודשיים וחצי וזה חודשיים יותר מדי, פשוט לא יכלתי לקורא ברציפות. עלילה מסובכת, משעממת, מרתקת, מלאה בפסיכולוגיה ודמויות הזויות, כמו שאמרו לפני "הזוי". אני אישית לא מתלהב מהספר ולא מזדהה עם הדמות, אבל יש פרקים מעולים. חחח ובכלל כל מה שדמיינתי בספר זה את ג'קי צ'אן יושב בתוך באר וחושב על הגבול בין המציאות לדמיון...הזוי ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נתחיל כרגיל אצלי בסיפא: מרתק, מרתק, מרתק.
ואם זה לא מספיק ברור, אז יש לפנינו מקרה של ספר ה-WOW המוחלט.
זהו סיפורו של טורו אוקאדה, שיום אחד אשתו קמה ועוזבת אותו והוא מחפש אותה. יש גם חתול שנעלם וזה כבר ממש מוגזם.
לא לא. זהו סיפורו המעורפל, אך המסופר בצלילות, של אדם רגיל מן השורה שמאורעות לא רגילים עוברים עליו.
מה פתאום. זה סיפור של שינוי במצב התודעה מהריאלי להזוי, מהפרטי ללאומי, מהאדם לחברה ולשוליה.
גם אם הסיפור סוריאליסטי, אין ריאלי ממנו. שינוי קטן המתרחש אצל אדם מן השורה הופך למגנט רב עוצמה לטיפוסים מטיפוסים שונים והחגיגה בעיצומה
לבעלי קיבה רגישה יש צו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעולה! אחד הספרים הסוחפים והטובים שיצא לי לקרוא! התחברתי מאוד לדמות הראשית. הספר הזוי כמו שרק הרוקי מורקמי מסוגל אבל מומלץ בחום! זהו הספר הטוב ביותר מבין כל הספרים של מורקמי שקראתי עד כה!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הטוב ביותר של הרוקי, הסופר האהוב עלי ביותר!
כל פעם מתגלה רובד חדש בכתיבה שלו, שהרבה יחשבו שהוא "מוזר" או "סוטה"..
מורקאמי ניחן ביכולת כמעט סטטוסקופית לתיאור אנשים ומצבים יומיומיים ולהפוך אותם למעשיות שטופות דמיון, תזזיתיות וכשרון שופע של ביטוי והבחנה.
הצורה בה הספר בנוי, חלוקתו לפרקים- הדקות המלחיצות בהן טורו יורד מטה לבאר, מפאת בריחתו מההווה- העדויות הקשות על בוריס פושט העור, מכריו התמהוניים מוסקט, קינמון ומאי קסהארה- כל אותן דמויות ועוד הופכות את הספר הזה ללא סתם "ספר" אלא ליצירת מופת מסחררת ומציתה את הדמיון.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
וואו...גאוני ומוזר ומטורף וסוג של בולגקוב מודרני...מאוד נהנתי מהספר ומיד אחרי זה יצאתי לקנות את כל הספרים שכתב הרוקי מורקמי...ממליצה בחום למי שאוהב להניח ספר אחרי שקרא אותו ולשאול את עצמו :"מה?!"... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
החזקתי מעמד עד אמצע הספר, עזבתי כי השתעממתי. העלילה לא התפתחה, הכתיבה לא מעניינת, יש הבטחות להמשך שנעשה מוזר,מבחינתי הוא צריך להיות טוב מההתחלה או לפחות לסחוף אותי כבר אחרי השליש הראשון. את קפקא על החוף אהבתי מאד והספר הזה בעיני לא טוב. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוד ספר מעולה של מורקמי.
גם הוא הזוי, גם הוא לא לגמרי ברור וצריך לעשות הפסקות כדי לנסות ולהבין, אבל זה גם חלק מהכיף (שלי לפחות), נמאס מספרים שלועסים בשבילך את הכול ונשאר לך רק לבלוע.
מה רע בקצת להתאמץ?... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו ספרים אחרים של מורקמי, צומח הספר מתוך משבר שעובר על הדמות הראשית, טורו אוקאדה. אוקאדה מוצא עצמו מובטל לאחר שהתפטר מעבודתו המשעממת, חיי הנישואים שלו התחילו לגלות פרפורי גסיסה, ובנוסף להכל, החתול האהוב של בני הזוג אבד. לתוך המצב הזה טווה מורקמי עוד ועוד אלמנטים מוזרים שלא ברור כיצד הם קשורים זה לזה, אם בכלל. בסדרה של פגישות, שיחות טלפון, חליפות מכתבים וחלומות, נחשף אוקאדה לאנשים וסיפורים משונים שמשיקים לחייו אך במעט. כך למשל נכנסת לתמונה מלחמת יפן במנצ'וריה, טבח אכזרי בגן חיות, שתי אחיות הקרויות על שם איים בים התיכון, ופרשת היעלמותה המסתורית של אשת... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוד לא סיימתי לקרוא אותו.
אני לא יודעת אם זה אחד מאותם הספרים שאני אקרא שוב, אבל אני לא כותבת את זה כדי להוריד מערכו של הספר, להיפך- זה ספר משובח משום שהוא מפתיע. דברים קטנים כאלה, שגורמים לי להפסיק לקרוא למשך 2 דקות, לבהות בחלון ולנסות להבין. מה קרה. דברים מפתיעים ואם זאת ממש פשוטים, מרגשים בצורה בלתי ניתנת להסבר.
ממש ממש ממליצה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
עברו ארבע חודשים מהיום בו שמתי את עיניי באות הראשונה "בקורות הציפור המכנית" ובמשך כל אותם החודשים קראתי והפסקתי והספקתי לקרוא 4 ספרים בדרך.
רק היום סיימתי את קריאת האות האחרונה כולל פרושים, אחרית דבר וסוף דבר? רק הקוראים המשוחדים של מורקמי יבינו.
אין ספק שמורקמי הוא אומן יוצר, בורא וסופר גם יחד.
הוא מסוגל בתאוריו להמחיש את ריח הפרח כמו גם את טעם המות בעוצמות ובדמיון מציאותי לחלוטין, רק מי שקרא ולא סיים את הספר יכול לבקר אותו פחות ממושלם עם זאת שאין שלמות וכך גם לספר אין סוף אלא הזמנה לסוף.
אני יכולה להמשיך ולשבח את מורקמי אבל אני שומעת אותו אומר לי:... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מצויין הסגנון והייחודיות בכתיבה של מורקמי בלתי נשכחים כאן.
המוזריות (הכמעט?) מטאפיזיות (ואולי סימנים של כתיבה 'דיקנית' המטשטשים בין המציאות לפנטזיה) בספר מרתקות ופותחות דרך חדשה להרחיב ולמלא את דמויות הרומאן,בעיותיהן ואולי גם הפתרונות.
לדעתי Underrated כאן בארץ יחסית לספריו האחרים, זהו ספר מצויין המסופר בפשטות יחסית וגאונות רעיונית.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מקסים וסוחף, עלילת מתח משובחת, דימיון מטורף ומוטרף, מומלץ בחום לאנשים שלא בהכרח מחפשים את הסוף המושלם.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
סיפוריו של מורקמי, מבחינתי, הם כמו... כמו...מסע ברכבת הרים בפארק שעשועים! רכבת שמסלולה הוא סגור ואינו גלוי לעין, כך שאין ביכולתך לצפות את שעומד לקרות "לאחר הסיבוב". בסיפוריו אתה "סובל" ונהנה באותה עת בנסיעה, עד להנאה הסופית עם העצירה - ושחרור אנחת רווחה.
מעין "מזוכיזם סיפרותי" שאתה קורא, למרות שחלק ניכר מהמסופר לא נהיר, לא הגיוני, לא מובן, מטאפיסי, והרבה תערובת "פיסי/ דמיוני" הדרים בכפיפה אחת, כך שרבים הם המקרים שאתה, הקורא, לא תמיד מוצא את עצמך "על ציר הסיפור", כמו גם גיבור העלילה.
ויותר מפעם מצאתי את עצמי שואל: "רגע, כבר אין ספרים פשוטים וברורים יותר, מדוע א... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הבעיה שלי עם הספר טמונה בעובדה שבתרגום לעברית אוחדו שני הכרכים של הספר שיצאו ביפן בהפרש של איזה שנתיים-שלוש, מה שיצר מתח וציפייה להמשך והחזיק את הקוראים בנקודה של נו,אז מה קורה שם?,
אם בעברית היה יוצא בשני כרכים, היה מאפשר יותר בחירה לדעתי לכל קורא להמשיך מתי שהוא מרגיש שנכון לו. לי אישית זה קצת הרס מההנאה כי כשהספר הוא יחידה אחת לא נשארת לך בחירה ממש, הוא נקרא בקריאה אחת רציפה, גם אם ארוכה.
הסיפור עצמו מעניין רוב הזמן, חלקו הראשון של הספר מעולה, השני לדעתי מאכזב (שוב כנראה מהסיבות שציינתי למעלה(.
ספר עם פוטנציאל שלא מומש עד הסוף בעיניי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
עוד ספר מדהים של מורקמי שגורם לי לחשוב "איך לעזעזל עכשיו אני עוברת לספר הבא, שלא לדבר על סופר אחר". קראתי אותו באנגלית. בגלל הלימודים ממש משכתי את הקריאה שלו ועדיין בכל קריאה שקעתי לעולם המכושף של מורקמי והפכתי חלק ממנו. ללא ספק מסע עמוק עברתי עם הספר הזה (ואני לא טיפוס שמדבר בקלישאות כאלה בדרך כלל). איך מורקמי עושה את זה כל פעם מחדש...... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
"מה שאני לא אוהב בספרות בלשית הוא שהבלש פותר את התעלומה" (הרוקי מורקמי)
"קורות הציפור המכנית" הוא הצדקה ממשית למשפט הזה.
ב"קורות הציפור המכנית" מורקמי פותח בפנינו חפיסה שלמה של סיפורי תעלומות , חידות ופרטים לא הגיוניים. סיפורים אלו משתלבים אחד בשני בצורה שלא כל כך נראית לעין בהתחלה.
אפלה אופפת את הספר בצורה כל כך יפה מתחילתו ועד סופו, ולא משנה כמה משתוקקים לקבל תשובות, הרבה פרטים נשארים פשוט תלויים באוויר.
ספר מצויין ומומלץ מאוד לאנשים שרוצים להתנסות בספרות מקורית ויחודית !... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אני כבר לא יודע למה לצפות מהכתיבה של מרוקמי, אני בא עם המון ציפיות וכל פעם מסתיים הספר ב"בסדר", ספר טוב, נחמד, לא סוחף אותי למחוזות מטורפים או משהו. סך הכל ספר באמת טוב, מפתע בחלקים מסויימים, צפוי באחרים, משאיר המון סימני שאלה (כמו כל הספרים שנראה כאילו הוא לעולם לא באמת סיים אותם). וזהו...... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מדובר במסע עם גיבור הספר לפינות מסתוריות בנפש העשירה והמורכבת. יותר ספר רוחני דווקא – לא במובן של פילוסופי-הגותי, או במובן הדתי, אלא במובן של חיפוש ומיסטיקה, בערך כמו חוכמה של יפני זקן עם סודות, רמזים וסמליות, שעוברים בדורות. הגבול בין מציאות לדמיון לגמרי מטושטשים. למשל הוא פוגש בשתי אחיות, שאחת מהן יכולה לראות דברים שהולכים לקרות או למצוא דברים אבודים, דברים שיצא לנו כבר לשמוע עליהם, מן אנשים עם כוחות מיוחדים, אבל האחות השניה שיכולה לספר לו על חלום שהוא חלם. או שהוא חוזר מהחלומות שהוא חלם עם סימנים אמיתיים ממה שקרה בחלום.... או אמא ובנה שהוא מכיר במהל... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים המוזרים (בצורה חיובית) שקראתי.
גיבור העלילה טורו אוקאדה טיפוס שחי על מי מנוחות עד שאשתו נעלמת ואז העלילה מקבלת תפנית חדה ואוקדה נכנס לסחרור בחייו ועובר מסעות ותלאות המביאות אותו למצבים שבהם קשה להבחין בין מציאות לחלום.
בהחלט ספר טוב.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
הספר הוא מסע סביב הגבול הלא-ברור בין הדמיון והמציאות, וכנראה ממחיש עד כמה הדמיון יכול לחלחל למציאות ולהיפך.
אולי לכן הסיפור נשמע כל כך הזוי, ולא אמין.גם מוסר השכל אין כי אין כאן חוויות שיש למישהו מאיתנו לחוות.
אבל הספר מעניין, מרתק וכתוב היטב. הייתי מקצר ואומר - אגדה מודרנית לגדולים.
מומלץ לחובבי הפנטזיה.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב אבל לא מצויין. קריא ורציף וזורם ואמין על אף הטרוף שבו. מה שהפריע לי הוא שהגיבור- איש חביב אך פאסיבי באופן מרגיז, על אף היכולת שלו לא לעשות דבר במשך זמן ממושך ( חוץ מלשון) עובר כל כך הרבה טלטלות ומתרחשים עליו דברים כל כך הזויים מבלי שישנה את אופיו הפאסיבי הנ"ל.זה מעט פגם בתחושת ההתקדמות של הגיבור והעלילה. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
דירוג של בין 4 ל-5 כוכבים.
זורם ומרתק. הזוי, אכזרי, הסטורי.
לא כל הקצוות בספר סגורים ויש שם הרבה הזיות פרי מוחו הקודח של המחבר. לכן כדאי לקרא את זה רק אחרי 'יער נורווגי', לאחר שמתחברים לראשו של מורקמי. רק מי שנהנה לקרא את מורקמי מבלי לחפש הגיון בכל פרטי הסיפור, יהנה ממנו.
יש תתי סיפורים יפים מאוד ששזורים בסיפור הראשי.
בחלקם יש פרטים הסטוריים על השליטה היפנית בסין והמתיחות עם רוסיה בתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה.
יש קטע מזעזע באכזריותו, שמתרחש כשקבוצת חיילים יפנים נתפסת על ידי חיילים מונגוליים שמנוהלים על ידי קצין רוסי (לרגישים מומלץ לדלג שם על עמוד א... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר - אף מילה אחרת לא תתאר אותו - מטורף. יותר מטורף מאליס.
הוא מטורף כל כך כי הוא מנסה לתת לנו תחושה של היגיון, ומראה מסביב חיים נורמליים; הוא מטורף כל כך כי הוא גורם לנו ולגיבור לנסות להיאחז בתקווה שהכל עוד רגיל ושגרתי, כשהכל בכלל לא; הוא מטורף כל כך כי הוא חסר כל היגיון וכל הסבר, אבל הוא מנסה להעמיד פנים שהוא נורמלי.
אני לא יכולה להגיד אם הספר טוב או רע - אני יכולה להגיד שנהניתי ממנו, כן, בצורה מסויימת... אבל אף מילת תיאור, גם לא "טוב" או "יפה", יכולה להתאים לספר הזה, מלבד המילה הפשוטה "מטורף".... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו, סופסוף גמרתי את הספר הזה. הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. גמעתי אותו בקצב גבוה.
ועכשיו, אני מנסה להבין איך לכתוב עליו בצורה שתבהיר את המצב המוזר שבו אני חלוק עם עצמי ביחס אליו באופן די קיצוני.
נתחיל עם מה שטוב – נהניתי מהקריאה.
המורקמי הזה יודע לכתוב. הוא מתאר יפה אנשים. מצבים בין-אישיים, סביבה אורבאנית וכל דבר שהוא מנסה. הכתיבה מרתקת, סוחפת ומצליחה להחזיק את הקורא דרוך וסקרן לדעת מה יקרה הלאה.
לא סתם הצלחתי לבלוע אותו בקצב גבוה בהרבה מהממוצע הרב שנתי שלי. קראתי בשקיקה, לא פעם על חשבון שעות השינה.
ומה שפחות טוב – לא סבלתי את הסיפור.
בצד החובה יש ל... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים האהובים עליי בעולם כולו, פשוט כך. פסיכוטי מטורף, חסר היגיון בעליל, חסר קו עלילתי ברור, חסר כל מיני דברים אבל בעיקר מדהים בכנות שלו ובציוריות.
חוצמזה שהכריכה בירוק :)
תקראו. מהר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
טורו שמאוהב באשתו ובבישולים יום אחד אשתו נעלמת והוא מתחיל לקבל שיחות טלפון ארוטיות. כמו כן החתול שלו נעלם. מסע החיפוש שלו לאחר אשתו מפגיש אותו עם דמויות שונות שמערערות את חייו. מעניין ואופייני למוזריות של מורקמי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קשה לי להגדיר את הספר הזה.קראתי את כל 572 עמודיו בקצב מהיר ונשאבתי לתוכו אך אם מישהו ישאל אותי מה סופר בספר יהיה לי קשה לענות.סגנון הכתיבה קולח ומעניין ואהבתי את הדברים ההזויים שבספר. אך הספר פתוח מדי לטעמי והותיר שאלות רבות מדי ללא מענה. ההרגשה הכללית שלי היא שהשקעתי זמן רב בקריאת ספר, נהניתי מקריאתו אך הוא לא תרם לי דבר.מוזר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשסיימתי את קריאת הספר נזכרתי במשפט יפה שכתב על מורקמי אחד מחברי פורום ספרות ב"דה-מארקר": "כשאני קורא את מורקמי אני מרגיש כאילו הוא כותב לי את החלומות". ממש ככה אני הרגשתי. בספר "קורות הציפור המכנית" מורקמי טווה עבור הקורא חלומות הזויים ונפלאים מאין כמוהם. איזה ראש מיוחד יש לו למורקמי!! 572 עמודי הספר נגמרו מוקדם מדי ונשארתי עם טעם של עוד.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחח, מורקאמי... גאון ספרותי שרק מעטים מסוגו קיימים בדורנו. לטוב ולרע.
לא ייאמן מה הבנאדם מצליח לעשות עם הכתיבה שלו.
הכתיבה ההזויה (במובן הטוב, כמובן) הכי מוצלחת שפגשתי.
מגוון הנושאים שממלא את הספר הוא לא נגמר. ורק מורקאמי יכול לארוג אותם לרומן מופלא שכזה.
מומלץ לכולם, רק נראה לי שרבים שנרתעים מכתיבה הזויה לא יאהבו (על אף שעדיין לא שמעתי על מישהו שלא אהב את הספר, אבל אני בטוח שיש מן המניין).
מורקאמי הוא מלך!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קראתי אותו בנשימה עצורה. נסחפתי ונשאבתי לחלוטין לתוך עולם פנטסטי, אגדתי, על גבול המיסטי. גורם לחשוב על האופן בו אנו חיים את חיינו, האופן בו אנו חווים את חיינו. מסע מרתק לעולמות קסומים ולתוך עצמנו.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|