בספר זה, שבו ביקורת עצמית נוקבת ותיאור מרתק, כן ומפורט של ניהול המדיניות הישראלית בין השנים 1996 עד 2001 מסביר יוסי ביילין מה היו הגורמים המרכזיים בדרך למשבר הקשה בתהליך השלום עם הפלסטינים. הוא אינו מסתפק בהאשמת ערפאת בכך שניצל את פרוץ האינתיפאדה ולא מיהר לשים לה קץ; הוא מציג את בנימין נתניהו כמי שעשה כל מאמץ למנוע את מימוש ההסכם שתחייב לו, ןמונה את טעויות ברק בדרך לקמפ - דייוויד ולאחר פסגה אומללה זו. לצד ניתוח המשבר, זהו ספר של תקווה, המדבר אל "יונים פצועות", ולא רק אליהן, ומציע דרך חזרה אל השפיות, אל המו"מ המדיני ואל הפסקת האלימות. הספר נכתב מייד לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית בראשות שרון, אשר ביילין סירב להיות חבר בה. הוא מכיל גילויים ראשונים על דברים והצעות שהוחלפו במהלך המשא-ומתן; על מעטפה חתומה ובה הסדר ביניים שאהוד ברק סירב ליטול עימו לקמפ - דייוויד, על המלצת מוחמד רשיד, מראשי הפלסטינים, לחון את דרעי, ועוד.

שם הספר
סיפור מאבקיהן של קבוצות גיל שונות בשלוש מפלגות בישראל בשנות ה- 50
ישראל: 40 פלוס
לגעת בשלום
מהחולה עד ז'נבה