בואנה המיטות הללו נוחות, זה פשוט הנאה צרופה לתרגל שם ״לא לפחד...״

השאלה הראשונה שמייד עולה לך לראש, היא בעצם ״לאן רצים ונוסעים כולם?״ למרות שבשדרה, השאלה הראשונה היא ״לאן רוכבים על אופניים כולם?״

המסקנה הברורה היא שמהפכות לא קורות בפייסבוק. הם כנראה מתארגנות או מדווחת בפייסבוק.

מהפכות מתרחשות בשטח, בתקופה האחרונה בכיכרות, בשדרות ועדיין ברחובות.

קל מאוד לעשות Like בפייסבוק, הרבה יותר קשה לעמוד מאחורי ה- Like והכי קשה לפעול

״חייבים לשנות, אם היו פה מליון אנשים היינו מצליחים לשנות״ הוא אומר.

עניתי,״ אני הייתי בדיוק במקום הזה שכל השדרה הייתה מלאה באוהלים, במקום הזה שבו אנו יושבים התארגנו כל לילה קבוצות שיחה. בדיוק מהמקום הזה יצאו עשרות אלפים להפגנת המיליונים שם על יד הקרייה, לדעתי בהפגנה הזאת חיבק שלמה ארצי את דפני ליף, הייתי שם בדוחק, אבל בעצם לא הצלחנו לשנות כלום״.

הוא אומר ״שהמחאה נגמרה מהר מדיי, לאנשים נמאס לצאת כל שבוע לכיכרות וגם הקיץ נגמר ובדיוק הגיעו הפוליטיקאים עם הועדות וההבטחות והאנשים חזרו לבתים וסמכו על הפוליטיקאים ״

לא עניתי, רק חשבתי לעצמי ״בואנה הוא צודק, אנחנו ממהרים להאשים את הפוליטיקאים, אבל גם לנו היה נוח לסמוך עליהם ולחזור לפוך. ואולי זה קשור לזה שנהינו אומת סטארטאפ שמחפשת אקזיט מהיר. השפירים והשמולים הגיעו לאקזיט, אולי במידה מסויימת לפיד, ואנחנו נשארנו עם הפוך״.

״יאיר לפיד מוכיח עצמו כאחד השקרים הכי גדולים שהיו פה״, הוא ממשיך.

גם על זה אני לא עונה, ״פתחנו פה אחלה תחביב לקחת איזה כוכב נולד להעלות אותו לגבהים ואז להטיח אותו במהירות האור למדרכה ולראות בהנאה, איך הוא נמרח שם״.

הוא בחור מוכשר, סיפר לי שקיבל הצעה מפייסבוק לבוא אליהם. סיפר לי שמשלחת של פייסבוק תגיע בחודש הבא לישראל לצייד מוחות.

חשבתי לעצמי ״ עד שאנחנו נזוז יבוא צוקרברג וישאב מפה את כל המוחות, עד שהפוליטיקאים יתאוששו מלטפל בגז ובמפוטרי טבע, צוקרברג כבר מיבש לנו את המשאב הכי קריטי שלנו״.

עכשיו הוא כבר ממורמר ״אנשים נעשו עצלניים ואפטיים, רוצים רק להגיד חרא חרא חרא,בוא נסמוך על מישהו שלא עשה כלום בחייו...״

אני מנסה להעביר את השיחה למחוזות אפקטיביים יותר. שואל אותו לגבי עובדי המחשוב בבנק לאומי, במרכז המיחשוב שלהם בקשב.

הוא עונה באריכות, אין לי מושג עד כמה הדברים שהוא אומר מדויקים ואמיתיים, אך לי זה נשמע משכנע

״כמה עובדים תבעו את לאומי על יחסי עובד מעביד וזכו בבית משפט.

מאז רקפת עמינח רוסק מנסה בכל כוחה להראות שאין יחסים כאלו:

- לעובדי קבלן אסור לאכול בחדר אוכל עם עובדים מן המניין בבנק לאומי

- לעובדי קבלן אסור להשתתף בהרצאות וימי עיון פנימיים

- לעובדי קבלן אסור לשבת בחדר אחד עם ראש צוות שלהם, שהוא כמובן עובד של בנק הבנלאומי״

ואז הוא מסיים בכאב, ״אתה צריך לגרום לעובד קבלן להרגיש שייכות שיעבדו טוב יותר, לא מבין אותם״

אני מקווה בשביל רקפת עמינח רוסק שהמצב אותו הוא מתאר כבר לא כך נכון. אני מעדכן אותו, ״לפי החקיקה החדשה כל עובד קבלן שעובד תשעה חודשים צריך לקלוט כעובד מן המניין למעט... עובדי מיחשוב״. הוא מופתע, הוא לא ידע מזה, אני מניח שרבים לא יודעים. קבלניות כוח האדם הגדולות בתחום המיחשוב כנראה השיגו את ההחרגה הזאת, בטענה שזה מגן על התנאים של העובדים, רק שאף אחד לא טרח לשאול את עובדי המיחשוב מה הם מעדיפים.

בנוסף סיפרתי על הכתבה המהממת של גיא רולניק שבה שאל עובדים קבועים, בעבור כמה כמה כסף הייתם עוברים לשוק החופשי? הוא מייד ניחש את התשובה, ״בעבור אף סכום.״

נפרדנו, ציטטתי את לאו צ׳ה ״גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן...״