ביקורת ספרותית על קורות הציפור המכנית מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

מדובר במסע עם גיבור הספר לפינות מסתוריות בנפש העשירה והמורכבת. יותר ספר רוחני דווקא – לא במובן של פילוסופי-הגותי, או במובן הדתי, אלא במובן של חיפוש ומיסטיקה, בערך כמו חוכמה של יפני זקן עם סודות, רמזים וסמליות, שעוברים בדורות. הגבול בין מציאות לדמיון לגמרי מטושטשים. למשל הוא פוגש בשתי אחיות, שאחת מהן יכולה לראות דברים שהולכים לקרות או למצוא דברים אבודים, דברים שיצא לנו כבר לשמוע עליהם, מן אנשים עם כוחות מיוחדים, אבל האחות השניה שיכולה לספר לו על חלום שהוא חלם. או שהוא חוזר מהחלומות שהוא חלם עם סימנים אמיתיים ממה שקרה בחלום.... או אמא ובנה שהוא מכיר במהלך הנסיעות שלו לעיר, דבר שהוא התחיל לעשות סתם כי נמאס לו לשבת בבית ללא מעש והוא החליט ללכת כל יום לעיר ולשבת שם יום שלם יום אחרי יום כדי רק לשבת שם כל היום ולהסתכל על אנשים ולעמוד על טיבם, ועם האמא והבן האלה הוא גם יוצא למן מסע-קשר די הזוי.
בספר הזה שוב יש ברקע את הדמות של הנערה המיוחדת ההיא כמו ביער נורווגי, שמדברת בצורה ישירה פתוחה גלויה קולחת ומשתלחת, ועם זאת היא צנועה ביישנית מופנמת ומוסרית, היא שנונה מאוד, יש לה חוכמה, פילוסופיה, מחשבה מעמיקה, הבנה ובינה של איש זקן ויחד עם זאת רעננות וקלילות נערית.... הגיבור עצמו, למרות המסע (הפנימי) שהוא יוצא אליו מתואר דווקא כבחור לקוני ורגיל ולא איזה בחור שאפשר להאמין שהוא יצא לחיפוש עצמי ויכנס לעניין כל כך עמוק, והאפרוריות והלאקוניות שלו כאילו צובעים את הנערה בצבעים חיים (למרות החלקים האפלים שיש בה גם כן), מן גחלילית שמופיעה מידי פעם, נקודת מוארת בתוך כל האפלה של הסיפור - אפלה בכל המובנים.
הספר נגמר בצורה סתמית לגמרי וזה חבל כי הסיפור מאוד מיוחד ומצריך איזה שהוא סוף מכובד. הסופר טוען שהוא רוצה שכל אחד יחליט בעצמו מה יהיה הסוף.... אני לא קונה, לי יותר נראה שהיה קשה לתת לסיפור סוף ראוי כי מדובר בסיפור עשיר במלוא מובן המילה. אלא אם כן הגיבורה של הספר היא דווקא הנערה שהיתה ברקע, (ושגם היא עוברת איזה שהוא מסע פנימי משלה ודווקא כן הגיעה לתשובות במהלך הספר וקצת יצאה מהאפלה של עצמה). בהתחלה חשבתי שהוא משתמש בדמות שלה בתור קב קטן שיחזיק את הסיפור, אבל בסוף החלטתי שאולי היא לאו דווקא דמות שולית. אז כן, אם הוא התכוון שאולי בעצם היא קצת הגיבורה של הסיפור אז זה מצדיק את הסיום התפל של קורות הגיבור.
אז לקרוא? כן בטח. בהחלט ספר מהנה, מעניין ומסקרן. אני אישית לא נפעמת. ולא היו לי איזה התגלויות, אבל בהחלט נהניתי מהקריאה. יש ספרים שכשאני קוראת אותם אני יכולה לשמוע את החריקות של הפינות החלודות-עזובות-מוזנחות ושזזו קצת ממקומן, בתוך כל התכונה של האיחוי, ההתקרבות להבנה, ההערכה לכותב, לגיבורים ולמה שהם עוברים, השינוי בפרספקטיבה, שאני עוברת עם הקריאה - בספר הזה לא היו חריקות. אבל שוב - הנאה גדולה מובטחת!

» ביקורות נוספות של רחל.מ.
» ביקורות נוספות על קורות הציפור המכנית