ביקורת ספרותית על קורות הציפור המכנית מאת הרוקי מורקמי
ספר לא משהו

---

את הביקורת שלי אני כותב בערבון מוגבל, גם מאחר ונכנעתי קצת לפני הסוף שלו, וגם בגלל שהרוקי מורקמי זה לא סופר שקל לא לאוהב את ספריו. ובכל זאת.
הספר הארוך והמייגע הזה, הוא תוצר של סופר גדול ומוערך מאוד. אחת המעלות שלו היא היכולת לקחת סיטואציה כמו השחלת חוט תפירה דרך קוף של מחט ולפרוש את הניסיון הזה על גבי 4 עמודי כתיבה, ויש לציין שלרוב זה הולך לו טוב. היכולת שלו לפרט כל מצב, כל רגע בחיי הדמות הראשית שלו, באופן כזה שישפוך דלי של אור על העלילה ויאפשר לנו להבין אותה לעומק, היא לרוב התכונה שהופכת אותו לסופר הגדול שהוא כיום. הבעיה מתחילה כשהדמות הראשית שלו היא אפרורית ומשעממת, ומרגע מסויים, ככל שהוא מורח יותר את התיאורים על הדמות שלו, על מה היא מרגישה, מה עובר עליה, מה מזג האוויר סביבה, מה היא אוכלת בכל רגע נתון, מה היא לובשת וכו', הוא גורם לי להביע יותר ויותר חוסר עניין. מתחנן שיגיע לפואנטה, שיסגור לי קצוות, שיתן לי תחושה שאנחנו מתקדמים לאנשהו, אבל לא. בספר הזה, כל הייחודיות שלו כסופר לא צלחה והסבה לי תחושה קשה של תסכול ושאני רודף אחרי משהו שלעולם לא יגיע.
אין ספק שהדמויות מסביב יוצרות עניין, שכל ההיבטים ההיסטוריים על יפן ריתקו אותי ונתנו לי חור הצצה לתחום עניין שלעולם לא הכרתי, וכן, היו גם הרבה רגעים מעניינים ומרתקים בספר. אך לצערי בשורה התחתונה הספר לא עשה את העבודה ונראה כי הרוקי מורקמי המוערך יכל לקצר את הספר בחצי ולהפוך אותו להרבה יותר קולח, זורם ומהנה.

» ביקורות נוספות של Rea_r
» ביקורות נוספות על קורות הציפור המכנית