ביקורות ספרים על הספר אשה בורחת מבשורה
|
ספר נפלא, מונומנטלי.
ברוב הגדול של הספר הוא מטלטל וכל כך נוגע ללב.
תיאור מדוייק ונפלא של שיחה ורגשות בין אנשים.
ספר שמכניס לחויה של הדמיות בצורה מדהימה.
[היה לדעתי ב300 עמדים האחרונים 100 או אפילו 150 עמודים שהיה אפשר להוריד. אבל מי שרוצה לקחת את הספר ולקרוא בקריאה איטים לאורך תקופה זה דוקא יכול להוסיף]... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
|
בספר הזה יש 3 דברים: עלילה, דמויות, מסרים. העלילה חלשה. כלומר כל העלילה זה סיפור עבר, תולדות המשפחה. ובסיפור מסגרת אין הרבה התרחשות. הדמויות חדות וטובות, לפחות חלקן. והמסרים- ובכן, המסר העיקרי הוא בעיקר ביאור מקיף וישר לתפקידה של האם במשפחה, ותפקידה של הבת בין בנים. ובכלל זה, כמו שכתוב מאחורה, החזקת התא המשפחתי בתוך המציאות הישראלית.
בקיצור, הספר היה ארוך לי, ולא הוביל למקום מוגדר וברור. חלק מהדמויות היו מעניינות וחלק פחות. אני חושבת שהספר מסביר מצויין למה צריך שנשים יהיו נשים ולא גברים (לא לזרוק עגבניות), שאמא תהיה רכה ונשית ולא גברית כמו אבא. ואני חושבת... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
באופן שהולם את שם הספר, כך גם אצלי. ברחתי מהספר הזה שיצא לעולם בערך כשאני נכנסתי לתפקיד האימהות, ועוד לבן זכר בארץ הקודש. אמרו לי, זה כמעט ולא עוסק באימה כמו באימהות. ואני אמרתי לא לחינם העברית מקרבת את שתי המילים הללו. האם אצליח לשאת את גרוסמן מקלף לי את העור בשתי האזורים הכל כך פגיעים ולהישאר מסוגלת לגדל ילדים, שלא לומר גם בנים זכרים, במרחב הנוכחי שטרם נפרש עליו שלום כלל עולמי?
ובכן. טיעוניי החזיקו יפה זמן ניכר, אך למגיפות עולמיות יש את דרכן לפתוח סדקים היכן שחשבתי עצמי לרהוטה. כך נקלעתי עמוק לתוך הספר, קריאה אינטנסיבית, בלתי נשלטת כמעט, עד עתה.
פתיחת... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר של דוד גרוסמן בשם זה ברור לכל אוהבי ספר, מה מהות הבשורה שהאשה אינה רוצה לקבל, אלא בורחת ממנה, העיקר לא להישאר במקום אחד ולכן יש צורך לנוע כך שהבשורה לא תוכל למצוא אותה.
הספר מתחיל בתיאור תקופה מסוימת בהיות האשה, נערה בה הכירה שני חברים שהינם חבריה שילוו אותה לאורך חייה מעתה, מפליאה דרכו של הסופר להיכנס לעורה של הנערה ותחושותיה. התייחסותו של הסופר ותיאורם של הנערה והנערים הינה כבוגרים בעלי רעיונות ודעות מפותחות. הספר מסופר על רקע מלחמות ישראל שללא רקע זה לא הייתה עלילה לספר, ידועה לנו עמדתו של הסופר בנושא, להלן קטע שנון מתוך הספר:
"זיכרון הבזיק בה... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
קשה לבקר את הספר הזה. בכלל, לבקר. לחיוב או לשלילה. ככה אני מרגישה.
אבל אני חושבת שבתור התחלה, קשה לי להגדיר אותו כספר. הוא מרגיש לי יותר כמו מסה, עצומה, אינסופית, אסוציאטיבית כמעט, או כמו כמה ספרים או סיפורים מחוברים או מובלעים אחד בשני, ואני לא יודעת אם זה משרת את המטרה. אני באמת לא יודעת. קשה היה לי מאוד לצלוח את החלק הראשון, ואז הרגשתי שדברים - מה שנקרא - "זורמים" יותר, אבל לא לאורך זמן. לצערי, חלק הארי של הספר הוא בעיקר מייגע וכתוב ברזולוצייה מעיקה, שלעתים חשבתי שאפילו לא מתאימה לספר. ושלא תטעו, אני אוהבת ספרים שהם מה שמכנים "כבדים". מאוד אוהבת, אפילו. אבל כ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים. הָיָה עָלֵינוּ לְהַפְקִיד אֶת הַיְּלָדִים
בִּידֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זָרִים גְּמוּרִים.
שָׁם הֶחְזִיקוּ בָּהֶם מַחֲצִית הַיּוֹם.
אָסְרוּ עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, גַּם לִצְחֹק
הָיָה אָסוּר עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים.
כֻּלָּם שָׁלְחוּ אֶת הַיְּלָדִים.
זֶה הָיָה הַדָּבָר הַשָּׁפוּי לַעֲשׂוֹת.
אִישׁ לֹא רָצָה לְהֵחָשֵׁב מְטֹרָף.
אֵין זוֹ חָכְמָה
לִשְׁפֹּט אוֹתָנוּ עַכְשָׁו,
מִמֶּרְחָק שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם.
אָז לֹא יָדַעְנוּ אֶת מַה
שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים הַיּוֹם.
- "אלה היו החוקים", אלי אליהו
... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כמעט שנה יצאתי מזוגיות של שנתיים אינטנסיביות וסוערות. נהגתי לקרוא המון, מאז ומתמיד. אבל הפרידה פתאום שינתה בי משהו, הפסקתי לקרוא והרגשתי שאני ממש במחסום. בתור בחורה שהצליחה לסיים ספר אחר ספר, לא הצלחתי להתרכז בדפים. הראש שלי היה מלא מידי ומבולבל מידי. זה נמשך ונמשך ופשוט לא הצלחתי לחזור לקריאה.
אספר לכם שאני עובדת בתאטרון הלאומי "הבימה". שם מזדמן לי לראות מגוון הצגות. אחת מההצגות שנחשפתי אליהן לפני קצת פחות משנה הייתה "אישה בורחת מבשורה". הפקה משותפת בין "הבימה" ל"קאמרי". ההצגה הזאת, בעיבוד גאוני ובימוי של חנן שניר, פשוט שינתה בי משהו. הרגשתי שאח... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גרוסמן הוא אחד מהסופרים הכי אדירים שיש לישראל ובספר הזה יכולת הכתיבה המזוקקת ומלאת הכאב שלו מגיעה לשיאים חדשים. כל הדמויות חיות ונושמות והאימה מהבשורה הנוראה מכל כמעט לא מאפשרת לקרוא את הספר ומצד שני רק דוחפת להמשיך. יכול להיות שאם הספר היה קצת קצר יותר, כוחו אפילו היה גדל יותר אבל זה בהחלט אחד הספרים הכי חזקים שיצאו בארץ בזמן האחרון. ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
השימוש במסע כמשל לתהליך נפשי אותו חווה הגיבור לאורך העלילה מזמן הפך לקלישאה חבוטה וזולה, נחלת מנחי פינת האסטרולוגיה בתוכניות בוקר. מה גם, שהניסיונות הקודמים שלי להזדהות עם גיבורות נשים, על כל המשתמע מכך, נחלו כישלון צורם – הכל באשמתי כמובן – תגידו מנוכרת, תאמרו מנסה להוכיח משהו למישהו – הכל נכון. וכבר לפני שנה ביקשתי מאלון אלפרט שימליץ לי על ספר, והוא נענה לי והמליץ לי על הספר הזה. ואני נמנעתי, כי מה עוד אפשר לומר על אהבה, פחד ואכזבות? כמה עוד אפשר להתפלסף ולהתפלפל על רגשות, ועוד כאלה של אשה ועוד כזו שיוצאת למסע.
אבל הנה, בגיל שלושים ואחת אני מדדה בכ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא ידעתי. אני פשוט לא ידעתי. לא ידעתי מה עובר על אמא שלי בלילות כשאני מחייל. לא ידעתי שהדברים הכל כך קטנים בחיים- הם העיקר. לא ידעתי עד כמה הדינמיקה היא הדבר הכי חשוב במשפחה. לא ידעתי שאפשר להצליח לכתוב משפחה במילים. להכניס משפחה לספר.
אורה בורחת מהבשורה (הלא וודאית בכלל) שהבן שלה, עופר, נהרג במבצע צבאי באיו"ש. זה לא משנה בכלל אם הוא נהרג בסוף או לא- מה שחשוב זה כמה אמא שלו דואגת לו, לכן גם הסוף פתוח. התהליך של אורה מתחילתו ועד סופו פשוט מתאר את תחושתיה של אמא שדואגת לבן שלה. איך שהיא מספרת את חייו, סיפורון קטן פה וסיפורון קטן שם- פשוט גאוני. גאוני ומדהים, נ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מנחם פרי בתיאורו הלא מפורט, לשם שינוי, בגב הספר מניח שחיי הקוראים ישתנו בתום הקריאה. לא במקרה שלי. את מאה וחמישים העמודים הראשונים בלעתי בשקיקה. אחר כך התחילו חריקות, ועודף מלל וטרחנות ויהירות, ועדיין יופי פתאומי המשיך והתפרץ מגודש המילים והתיאורים עד הסוף הנפלא. ספר טוב, אך בפירוש לא יצירת מופת.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
מה אומר מה אגיד, אשה מספרת את סיפור חייה תוך כדי בריחה!!בריחה מפני הבשורה המרה. הבריחה זו לה דרך התמודדות עם החרדה הקשה עקב השתתפות הבן במבצע- מלחמה ובתקווה שכך תוכל לגונן עליו מפני הרע מכל.למען האמת כאם לבנים בארץ הזו מאוד מוכרים לי החששות וההתמודדות עם הסיטואציה. לא ברור לי איך הסופר גרוסמן מבין בדקויות הקטנות ברגשות של האם. אני אוהבת לקרוא את גרוסמן אך הפעם היה לי קשה, אולי בגלל הזדהות יתר. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
אשה בורחת מבשורה.
או, אם תרצו, גבר בורח מסקירה. כי איך, איך אפשר לבקר את גרוסמן. שהוא גדול, הוא באמת גדול. והספר, רציני כל כך, מעמיק, כבד, עשיר, עברית, תוכן, עלילה, מסר, ועם האסון האישי, איך אפשר שלא. הכול יש בו. כל כך הכול, שלא נהניתי בכלל. איך אפשר להנות? זה כמו לשכב עם אלמנה טריה, כשבסך הכול אתה כמה למעט פשטות. זה כמו להקשיב לסיפור כואב של חבר טוב עם הלם קרב, כשכל מה שאתה רוצה זה לשבת איתו בשקט נקי בערב קיץ ולשתות קצת סיידר אלכוהולי. זה כמו לאכול מנה עם שלושים מרכיבים שהתבשלה ארבעה ימים בפויקה על גחל לוחש אחד כשאתה רעב ומה שמתחשק לך זה לנשנש בזו אחר זו... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
שבוע ימים ביליתי עם ספרו המפורסם ביותר של דוד גרוסמן, אשה בורחת מבשורה, אשר בסופו של דבר הותיר אותי עם טעם של אכזבה ופספוס מר בפי.
החלק הראשון של הסיפור הינו החלק הקסום ביותר בעיניי, כאשר במסגרתו מתוארת ההיכרות ונטיית השורשים הראשוניים בין השלישייה הנצחית, אורה אברם ואילן, שני נערים ונערה אשר היו שקועים במחלה וטשטוש חושים, מבודדים בבית חולים שכוח אל, כאשר ברקע נשמעים קולות המלחמה (מלחמת ששת הימים).
ההיכרות הראשונית בין משולש האהבה המעונה הזה, התרחשה כולה במעטה החשיכה הטהורה וחסרת העמדות, כאשר לעיתים נדמה כאילו אפשר היה להשליך את כל הסיטואציה התמ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין שבמרכזו עומד רעיון של אם אוהבת ומסורה, כיצד יש לשמור על בנה האהוב שנמצא בשדה הקרב - צריך להחיות אותו בכל רגע על ידי דיבור. המילים, המתארות את כל חיי המשפחה והדמויות השונות, שוצפות כמעיין ומנסות לעטוף את אהוביה של אורה, ובמיוחד את בנה הצעיר, במעטפת של הגנה ואהבה, על מנת שאף אחד לא ייפגע. אורה מחליטה לברוח מביתה ולסרב לקבל את הבשורה - הבשורה שתלויה מעליה כענן שחור ומאיים. הספר חושף צדדים מדהימים וחבויים בזכות להיות אמא, רעייה, בעלת משפחה. דרך הסיפור המרתק משתקפת המסירות האינסופית של אורה לבניה ולמשפחתה, הכשרון הזה לדעת מתי לחבק את ילדיה, ומתי ל... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את כל הספר, כל עמוד ועמוד מתוך 630 העמודים שבו, וכל מה שחשבתי היה: וואו! וכל מילה נוספת מיותרת.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
Masterpiece. ספר שאינו מניח לך. גם כשלא קראתי בו, כל הזמן הוא ליווה אותי. אחד הספרים המעניינים הנכנסים לעמוק הנשמה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
עלילה מצוינת הפתיחה בבית חולים לדעתי דווקא עשירה.
אני חושב שלדויד גרוסמן יש דמויות שחוזרות על עצמם באופיים וגם רעיונות [למשל:צמחונות של ילדים, בספר זה וביש ילדים זיגזג]... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נמנעתי מלקרוא את הספר. לאחר שחברה אילצה אותי התחלתי לקרוא, ונטשתי באמצע.
אם לומר את האמת - פחדתי - השם של הספר העביר בי צמרמורת ואפילו חרדה, כאחות שכולה, ולהבדיל אלפי הבדלות אמא לחיילים קרביים נחרדתי ופחדתי להמשיך לקרוא את הספר.בכל פעם שתפסתי את הספר ביד הרגשתי זיעה קרה עוטפת אותי. אני מזועזעת מהסיפור עצמו.
להזכירכם דוד גרוסמן אב שכול שבנו נפל במלחמת לבנון.
אינני ממליצה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היש ספר ישראלי יותר מייגע מזה? לא, לא נראה לי.
בבושה רבה אני מודה, שזה אחד הספרים היחידים שאילץ אותי להפר חוק בל יעבור - אני מסיימת את כל הספרים שאני קוראת, ולא משנה כמה הם משעממים. אז זהו, שלא. הספר הזה הכניע אותי תוך כ-300 עמודים, וגם זה כי מאוד השתדלתי.
אני הראשונה שאוהבת ספרים שעוסקים בצבא הישראלי, בהתמודדות עם שכול ואובדן (אם יש גן עדן זה אחד מהספרים האהובים עלי), אבל הספר הזה לא היה לטעמי. התיאורים המייגעים של אהבת אם לבנה, כמו פסיכולוגיה בגרוש שחשבו עליה שניה לפני העלתה בכתב.
במילה אחת - פיהוק. בשתי מילים - פיהוק גדול.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את שאר הביקורות ויכול להבין את המתענים והמתענגים כאחד.
לא ברורה לי התלונה על פתיחת בית החולים. "100 עמודים משעממים" אומרים אנשים. ריאלית, מדובר אולי בעשרים עמוד (שורה ממוצעת של שלוש מילים) אז לא ברור איך אפשר להישבר כבר בשלב זה. זה גם מוריד את הספר לנפח שקל יותר לעכל כי אחרי שעה אתה כבר "באמצע".
באופן אישי - ממליץ בחום בגלל הכתיבה הפנטסטית (אמינות פחות רלוונטית מיכולת הזדהות מבחינתי), ה"ישראליות" וכמובן... סצנת ההאזנה.
סצנה לא אמינה, בלתי אפשרית ובלתי נסבלת.
מגעילה ומ-ע-ו-ל-ה. הבילד אפ הופך אותה לאחד הקטעים החזקים שקראתי. ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל כך משעמם. כל ההתחלה המרוחה הזאת בבית חולים התישה אותי לגמרי. לא סיימתי לקרוא, למעשה לא נראה לי שסיימתי אפילו 100 עמודים.
אכזבה קשה לאור הנושא והרעיון שמועלים בספר. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר כתוב בשפה מאד יפה ותיאורית, רק בעמוד 200 בערך מבינים על מה הספר מדבר בכלל. כל ה 600 ומשהו עמודים זזים לאט ונפרשים כמו נוף שמתגלה ברבדים קטנים .... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר רע.
על פני 630 עמודים נפרשות קורותיה של משפחה אשר אינם משעממים, אך גם אינם חשובים במיוחד. חלק מהסיפורים הרבים שאורה מספרת לאברם נראים כמומצאים ע"י הסופר באותו הרגע בו כתב אותם, ללא חזון מוגדר מראש שיאחד אותם למטרה משותפת.
הספר מייגע מאוד ולכל אורכו לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה הקשה של חוסר הטבעיות של הדמויות.
הכל מלודרמטי מדי, עמוס משמעויות וכוונות. הדמויות עשויות לפרוץ בצעקה כך פתאום או לבצע מניירות שונות ומשונות, כאילו היו תלמידים חדשים בחוג למשחק.
אתן לדוגמה את הסצינה בתחילת הספר בה אורה, אחוזת אמוק, חופרת בור בידיה ומטמינה בו את פניה, הבוץ ממלא... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים. למרות שהספר ארוך - הוא לא מרוח, הוא מלא תוכן ומסרים כאורכו. הקורא מטולטל ממש עם כל אירועי חייהם והמאורעות הקוראים לגיבורי הספר. למרות שהעמודים הראשונים קשים לקריאה - שאר הספר מאוד קריא.
המתח של האישה עצמה כשהיא חרדה שמה יקרה משהו לבנה - עבר אלי וחרדתי חרדה אמיתית של ממש (לא כמו סרט מתח).
הרגשת החיילים במלחמת יום הכיפורים מועברת גם היא חזק מאוד.
בתור אמא לילדים - הרגשתי הזדהות גדולה מאוד והמון חן בתיאור גידול הילדים וחיי המשפחה.
תיאור שינוי קיצוני באופיו של אברם בעקבות מאורעות שעבר גם הוא מרתק.
ועוד המון המון תיאורים מדהימים, מעניינים ומעו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין של סופר מצוין
מה שאהבתי בספר הזה הוא שהוא כל כך ישראלי ונוגע,
הספר מציג מזווית אישית את הפחדים שחווה כל אם / אב אשר שולח את ילדיו להגן על המדינה, לפעמים במחיר חייהם.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הפתיחה של הספר קשה לצליחה ומלאה במהמורות וזו תחושה שחולפת בי בקריאת רוב ספריו, (למעט ספרי הנוער שכתב).
נראה לי שגרוסמן מרגיש טבעי ונינוח יותר בכתיבת ספרי ילדים ונוער.
הפתיחות שלו קשות ומצריכות אורך רוח וסלחנות.
זוכרת שנשמתי לרווחה כשחציתי את מהמורת בית החולים אשר בפתיחה כאילו חציתי שער ברזל כבד וחלוד וממנו יצאתי אל האויר הפתוח.
כאילו נתתי דמי חסות כדי שאוכל להגיע אל הפנים המרובד ואותו קראתי בחדוות יגון.
סופו של הספר היה לי קשה וזר משהו.
וגם חלף בי רגש שמישהו רוצה לסגור כאן דלת וללכת.
אולי בטרם זמן.
אבל בתוך האמצע אני נבלעתי ונטמעתי ולא רציתי כלל... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הצלחתי לקרוא ואני לא יודעת אם הסיבה לכך היא המציאות והמצב העצוב והאמיתי של הסופר בהקשר לסיפור.
מאחר וכן אהבתי ספרים של הסופר בעבר ולאור ההמלצות, דיי הכרחתי את עצמי לקרוא.
העמודים הראשונים קשים מאוד לקריאה- קפיצה בנושאים, לא ברור בכלל מי הדמויות ומה הסיטואציה (מעבר למה שנאמר בגלוי) תיארתי לעצמי שהכתיבה בצורה כזו באה לתאר הזיות של הדמויות כתוצאה מהמחלה בה הן מצויות אז התקדמתי בדילוגים.
אבל גם ההמשך לא היה יותר טוב והקפיצות בעמודים היו גדולים יותר ויותר עד שהחלטתי לוותר.
מצד שני, כל הסיפור טרי מאוד במציאות חיינו וקשה לי לקרוא ספרים עצובים מידיי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר קטן, במובן של עיסוק מרוכז בסצינת חיים מוגדרת, תוך התעלמות כמעט מוחלטת משאר העולם. ספר ארוך, לעיתים מייגע. חיכיתי כל הזמן שיקרה משהו, שיתברר משהו, שיתפתח משהו.
הייתי מגדיר את הקריאה בספר כציפייה מתמשכת. והסוף. הסוף כל כך איכזב. אתה קורא 630 ע' שלא קורה בהם מי יודע מה, ואתה מצפה שמתחת לפני השטח, ברובד סמוי/מפתיע כלשהו, בכל זאת נרקמת עלילה, ובטח בסוף תבין שההתמדה הייתה שווה. והנה פתאום זה נגמר. ונותרתי עם השאלה מה היה שם בעצם מעבר לטיול בגליל של אשה וחבר ילדותה שהוא בעצם אביו הביולוגי של בנה? ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין. סיפורו האישי הכואב, המתוזמן באופן מפתיע לסיום הספר, של הסופר המעולה גרוסמן, ניתך אל המציאות הישראלית של כל בית בישראל, על כל הניואנסים הקטנים שבה. על הורות, חברות, ישראליות ושפיות של כולנו.
חצי ספויילר - כמה מתוחכם לו לגרוסמן לנטוע את האבן הלא ברורה בעמוד האחרון, פן יעלוזו הנחפזים אל הסוף. אהבתי מאוד.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דוד גרוסמן. שמו הולך לפניו. מרגע שקראתי את שם המחבר, ועוד יותר - את התקציר, הרגשתי שזה יהיה ספר מעולה.
הנושא המזעזע והכאוב מאפשר לכל אחד להתחבר אליו, בלי הבדל מין וגיל.
אבל התאכזבתי. האריכות המיותרת וה״הליכות לאיבוד״ הרבות בסיפור, הפכו את הספר למייגע ובלתי אפשרי לקריאה.
ניסיתי וניסיתי, לא ייתכן שספר עם ביקורות טובות כל כך יהיה כזה. אבל מסתבר שכן.
ניסיתי והארכתי׳ כמעט עד לאמצע הספר, ובשום נקודה לא הצלחתי להתחבר ולהיכנס ולחוות.
התאכזבתי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר טוב. אבל קצת התאכזבתי בגלל אריכות מיותרת לפעמים. לטעמי לגרוסמן יש ספרים טובים יותר. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
דויד גרוסמן יצר 3 דמויות רגישות ומדויקות. תיאור של מציאות ישראלית על רקע נופי צפון הארץ יצר ספר עמוק, הגורם לך הזדהות עמוקה והשתאות מול יכולת כתיבה מופלאה.
אי אפשר להתעלם מן האסון האישי של דויד גרוסמן שמהדהד לאורך כל הקריאה (למרות שקרה אחרי שהתחיל לכתוב את הספר) ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין כותב רגיש ומדוייק כגרוסמן. בשפה מעוררת קנאה, האיש מלהטט בין תיאורי טבע לתיאור מפתיע של מחשבותיה של אשה (מאיפה הוא יודע איך נשים חושבות?) לוקח אותך בינות יחסים מסובכים בין שני חברי ילדות לאשה אחת, שוזר לך כמה מלחמות בספר אחד ומגיש לך להתרגש. מה יהיה איתך גרוסמן, מה?
משה שרון
www.mo6.co.il... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק,חובה בכל בית ישראלי!
אורה,אם לבנה עופר המגוייס למלחמה יוצאת עם אהוב נעוריה לטיול בנופי הירק של הצפון.במסע הזה היא מפזמת את שירת חייו של בנה בתקווה שזו,תציל אותו מן המוות ותמגר את חששותיה.
הספר אמנם ארוך (640 עמודים לערך) ויש בו מספר רגעים מיותרים אך החותם שהשאיר בי עמוק.הספר מתובלן ברוחות המציאות הישראלית המסועפת שתופחות על פנינו לבלי משים.הסיפור עובר דרך כמה מלחמות ישראל (ששת הימים,כיפור וכו')ובנסוף מוטל אספקט שמתאר את חייה של אורה בנעוריה וחוויותיה עם שני האהובים שלה.
כוחו של ספר זה הוא בחיבוטי הנפש שעוברים הדמויות (בייחוד הדמות הראשית ,או... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקרוא!!!
הסיפור קשה וקורע את הלב, ולמרות זאת אי אפשר להפסיק.
הכתיבה הגרוסמנית המדהימה, המיוחדת, המרגשת, פשוט עילוי.
כמה מדהים איך גבר מצליח לדבר בכזה דיוק היישר מתוך עמקי נשמתה של אישה.
כל הפרסים, כל המחמאות, כולם ראויים ואף יותר.
ללא ספק מככב ב - TOP 10
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר סיימתי במאמצים אדירים כשאחרי כל קריאה אני סופרת את מספר העמודים שנותרו כדי להעריך תוך כמה זמן אני אסיים אותו. הייתי עוזבת אותו אחרי 30 העמודים הראשונים אבל אמא שלי אמרה לי למשוך אז משכתי. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאני מסיימת את הספר הזה רק בשביל לכתוב את הביקורת.
כשסוף כל סוף הגעתי לסיומו, שדרך אגב לא הפתיע או גרם לאיזשהו שינוי למה שחשבתי על הסיפור עד אותו רגע, חשתי חרדה עצומה לכתוב את הביקורת, כאילו המזל הרע הזה או אני לא בטוחה בדיוק איך להגדיר את זה, יעבור אלי.
כל מה שרציתי זה ל ה ע י ף את הספר הזה מהבית שלי ובמהרה.
(את הספר לויתי מחברה).
יש לי ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
באופן כללי ספר טוב, הוא משך אותי מאוד.
יש בעייתיות בעיני בכיתה של גרוסמן
בעובדה שהדמויות שלו מדברות בשפה מאוד גבוהה ויחד עם זאת מאוד 'שכונתית'
והדבר יוצר אווירה לא אמינה לספר כולו
בנוסף- גם העלילה לא לגמרי אמינה (זהירות- ספוילר מתקרב):
במקרה אברם דיבר במכשיר הקשר אל אילן מבלי שהוא ידע שהוא מקשיב? במקרה התפוצץ הקו ההפוך לקו שבו נסעה אורה?
אולי זה האופי הציני שלי שלא מסתדר עם החופש היצירתי של סופר, המאפשר לו לחרוג קצת מגבולות הריאלי, אבל בעיני זה הרגיש טיפה מוגזם.
ויחד עם זאת- רעיון יפה, ישראלי מאוד ומרתק בתור סיפור.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ה ס פ ר של החיים נ ק ו ד ה. זהו הספר היחיד שלקח לי
כמעט שלושה שבועות לקרוא אותו... לא רציתי לסיים||| איך הסופר הזה כותב א י ך הוא נכנס לי לנשמה עמוק עמוק פנימה... כל הרגשות שלי צפו בכיתי צחקתי הזדהתי כעסתי אהבתי שנאתי... עושה לי חשק לטייל בארצנו בשביל ישראל ולהזכר באורה אברם עופר אדם אילן ובכלבה שהצטרפה למסע . ספר ח ו ב ה חובה ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא קוראת בדרך כלל גרסמן, לא כל כך מתחברת אליו ובעיקר לא לעריכה של ספריה חדשה, אבל את זה קראתי ונהניתי- ספר הרבה יותר נגיש בעיניי מהספרים האחרים של גרוסמן. ישראלי מאוד וקל נורא להזדהות עם הדמויות. כתוב היטב וגורם לך לחשוב טוב טוב על החיים בארץ הזאת..... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ראשית, ספר מעולה .
לקחו לי שלושה חודשים שלמים לקרוא אותו, אך עם זאת אומר שהתעכבתי על כל מילה ומילה וקראתי את הספר מלפנים ומאחור . עוד תרמה לי האווירה העובדה שקראתי את הספר באיזור בו טיילו הגיבורים אורה ואברם לאורך שבילי הצפון דבר שגרם לי סוג של תחושה שעוד לא הרגשתי בעת קריאת ספר כאילו אני לוקח חלק במסע שלהם .
ממליץ לכולם גם לקרוא וגם לטייל!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דויד גרוסמן כתב רומן בן 630 עמודים. רומן שבמרכזו (העלילתי בלבד, כי יש כל כך הרבה רבדים נוספים לספר הזה) עומדת אורה, אמא של אדם ועופר, גרושתו הטריה של אילן. אילן ואדם (שכבר השתחרר מהצבא) נסעו לטיול bonding בדר’ אמריקה. עופר בחופשת שחרור אבל ביום האחרון של החופשה כל המדינה “על הרגליים”, כי יש (שוב) מלחמה או כוננות או מבצע או whatever, אז עופר מנדב את עצמו לצו 8. ואורה בתמורה, יודעת (בתוך תוכה, מחוברת לעין השלישית שלה כנראה) שיותר היא לא תראה אותו. אז מה היא עושה? בורחת. מהבשורה. הולכת. נעלמת. עליק מטיילת. נמלטת יותר מתאים. יש עוד דמויות משמעותיות. אבל אני לא חושבת שצריך ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שקשה לקרוא וקשה להפסיק..
יש בו את כל החרדות של כל אמא לחייל, ו"פיתרון" הזוי של בריחה מודעת כדי לא לקבל את ההודעה.
העובדה שגרוסמן כותב את הספר ובנו נהרג הופכת את הטקסט למצמרר יותר ומעיק עד תחושת מחנק.
הבריחה לשביל ישראל, מפגש עם דמויות חריגות, סיפורו של אברם שאבהותו נודעה לו - רק לאחר מות בנו, הם רק מקצת מן הארועים שחווה מי שקורא בספר.
אני משלב מסויים מאוד רציתי שיגמר!!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מרשים מאוד, יפה וכבד ביחד.
יפה, בגלל הכשרון המדהים של גרוסמן לתיאור רגשות אנושיים, נופים ישראליים, תקשורת ופיתולי השפה הגאוניים- ממש חוויות קריאה מדהימה.
כבד- כי הוא עוסק ברגעים מן הקשים של עם ישראל בשנים האחרונות, כי הדמויות ברובן מדוכאות ומושפעות באופן שלילי מהאירועים שהן עוברות בחייהן (לאן נעלם חיוכה המקסים של אורה?), ופיתולי הסיפור מסבכים.
גם גישתו השמאלנית של גרוסמן עוברת בספר ולא בהסתר, אך התיאורים הישראליים כל כך, משחקי הלשון המדהימים, ומעל הכל האנושיות הופכים את הספר לספר שהוא חוויה אמיתית.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קשה לכתוב ביקורת על הספר אחרי ביקורתו היפהפיה של חד עין בהמשך הדף, אך הספר נגע ללבי כל כך שהייתי חייבת להוסיף כמה מילים לחמשת הכוכבים שהוא קטף אצלי בלי בעיה.
הספר מתאר דרך דמויותיהם של אברם, אורה ועופר, המתגלים לקורא לאיטם ככל שהספר מתקדם, את סיפורה של מדינת ישראל בארבעים שנות כיבוש. סיפורם מתחיל ב-1967, באפלה, משם הם יוצאים לאור גדול של תמימות ואהבת נעורים שמסתיימים בחבטה במלחמת יום הכיפורים. סיפורם האישי של הגיבורים משתלב בדברי ימי המדינה, וממשיך יחד עימה אל הפרדוקס הגדול של חיינו כאן. כמו אורה, גם אנחנו היינו רוצים לפעמים לברוח מהבשורה המרה, שנמצאת... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זאת ההתנסות הראשונה שלי עם גרוסמן, וכל כך לא נעים לי, אבל לא הצלחתי לסיים. בעמוד 150 ויתרתי. נמרח יותר מדי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אי אפשר להניח את הספר מהיד. על הספר נכתב כל כך הרבה ואני חושבת שפשוט צריך לקרוא אותו.אי אפשר להניח אותו מהיד.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר חזק ביותר, עם הסתייגויות. הספר מצליח למסור את החוויה הישראלית והדילמות והקולות השונים והסותרים שמרכיבים את המציאות הבלתי אפשרית שבה אנו חיים ומגדלים את ילדינו. התיאור המדויק של ילד רגיש שגדל בסביבה כל כך מטפחת ורגישה וצומח להיות אדם שבסיטואציה מסויימת מאבד את אנושיותו (מזכיר את ואלס עם באשיר) - וכמה שזה אפשרי וריאליסטי - נוגע בכאב. האמת, שכאמא לשני בנים הרגשתי ממש חסימה רגשית במחצית הראשונה של הספר, אך כשבהמשך הקריאה נפלה המחיצה לרגעים, הרגשתי שהספר ממש לופת את הלב ושם מראה איומה מול הפנים. וזו גדולתו של הספר, כי על זה בדיוק הוא מדבר - על ההדחקה ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לא, איני חסידה של דוד גרוסמן.
אני מאוהבת בסיפרי הילדים שלו ונהנת מהם.אך ספר זה כבש אותי . יותר הרעיון של הסיפור אל מול כתיבתו.
שווה קריאה. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
ספר חובה, באמת - לא כקלישאה, מביא סיפור הזוי אך מכיל בתוכו סיפורם של ישראלים רבים כל כך, אבל, שכול, שבי, מלחמות שלא נסתיימו מעולם בליבם של רבים.
לא ספר קל, לא "מתניע" בקלות, אבל נפלא, עדין, חזק, עוצר נשימה.
ממחטות חובה.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כמו כל הספרים של גרוסמן, הספר כתוב בעברית משובחת, מיוחדת ונדירה ביופיה.
אני תמיד נפעמת מהיכולת שלו להיכנס לראש וללב של אישה. הסיפור נוגע בנימים רגישים מבפנים.
מה שמדהים שקצת כמו הספרים של מאיר שלו, אתה כל כך נהנה מהמילים והקצב, שכבר לא משנה האורך, והעלילה המסובכת כל כך. לדעתי, הסוף עצוב. בכל מקרה..... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר קשה לקריאה לא זורם. קשה להכנס ולהבין את הספר בהתחלה..... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא קראתי - נאמר לי שנמצאות בספר מילים בלתי שכיחות ואף בלתי ידועות לקורא הממוצע.
האם נכון ?
האם ניתן לקבל דוגמאות ?
תודה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
זה ספר מדהים, אבל קצת ארוך.
באמת גורם לקורא לחוש את הכאב הפיזי שבאי הוודאות.מאוד ממולץ!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר בעייתי. מצד אחד, הנושא טוב, ישראלי מאוד, מרתק ומרגש, על אחת כמה וכמה כשמכירים את הרקע של גרוסמן.
מצד שני, לא נעים להגיד, אבל בחלקים גדולים הספר פשוט "חופר". הדמויות מלודרמטיות מדי ולא תמיד אמינות, הדיאלוגים לפעמים לחלוטין תלושים מהמציאות. יש בהחלט עודף תיאורים שלא מוסיף להבנת העלילה, ולעיתים קרובות אף נראים כמו איזו התאהבות של גרוסמן בכתיבה של עצמו.
ככה שיצאתי אמביוולנטית. הייתי מורידה איזה 200-300 עמודים אבל בסך הכל זה לא ספר רע. רק מנג'ס קצת.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
הגיגים בעקבות "אישה בורחת מבשורה" מאת דוד גרוסמן
אחרי הפוגה לא קצרה מקריאת ספרות ישראלית, החלטתי – מתוך סקרנות גרידא שנתעוררה בחלקה מדברי השבח של מנחם פרי, עורך הספר – לקחת לידי את "אישה בורחת מבשורה".
איני חושב שהייתי יכול לבחור ספר יותר "ישראלי" מזה.
מעולם לא כתבתי ביקורת ספונטאנית על ספר שקראתי. אולם בתום הקריאה חשתי שדווקא הספר הזה מחייב אותי לחרוג ממנהגי.
קריאתו כמסע המפרך עצמו אותו עוברת אורה, גיבורת הספר, במהלכו. גרוסמן מביא בפני הקורא מנות גדושות של רגשות שקשה להישאר אדיש אליהן, ומכאן שקשה לקרוא את הספר במקטעים ארוכים. לא אחת מצאתי עצמ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק ביותר. סיימתי אותו לפני כמה ימים בתחושת געגוע לדמויות ושהייתי רוצה שימשך עוד.
החיבור לא היה מיידי, לי אישית היה קשה לקרוא את ההתחלה ונסחפתי אל תוך הספר רק בסביבות עמוד 200. הסבלנות השתלמה. כבר הזכירו את השפה המרשימה ואני מוסיפה את התיאור העדין של הרגעים הקטנים של הדמויות בספר. כתיבה מדהימה אוהבת ומרגשת.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדרך כלל אני לא קורא סופרים ישראלים אבל תחת לחץ כבד מצד הספרניות קראתי ונדהמתי חוויה אדירה של השפה העברית קטעים נהדרים של אהבה אהבת בן מסע שכל אחד רוצה לברוח להתחבר לטבע לאלשמועה חדשות.עצוב מריר מתסכל ספר שלא שוכחים. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
למען הגילוי הנאות, זה ספר שהיה לי מאוד קשה להתחבר אליו, כמעט ועזבתי אותו (מספר פעמים) באמצע. אולי כי התחלתי לקרוא אותו בתקופה של אי שקט פנימי שהיה אצלי.
ללא ספק אני אזכור את הספר הזה כי עברתי איתו התחלה, אמצע וסוף במערכת יחסים שהייתה לי.
בערך כשהגעתי לעמוד 180 (ואחרי לפחות חודש של ניסיון לקרוא) מצאתי את עצמי מסוגלת סוף סוף לקרוא אותו. וזה רק כי הייתי במצב רוח רגוע יותר, של יכולת לשבת ולהתרכז באמת.
ומה אני אגיד?
ספר קל זה לא, זה ספר מורכב, לעיתים לא קל לעיכול.
את סגנון הכתיבה של גרוסמן צריך לעכל לאט לאט.
אהבתי את זה שהוא לא כל דבר כותב שחור על גבי לבן, א... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב, חזק, מתאר רגשות בצורה חזקה ומיוחדת. אהבתי את היכולת של גרוסמן לכתוב מנקודת מבט נשית אותנטית. על אף אורכו הוא לא מייגע ועושה חשק להמשיך לקרוא. השימוש שהוא עושה בשפה מצויין ומעורר השתאות.
אי אפשר להתעלם מההקשר של הספר לסיפור האישי של גרוסמן, מה שרק מעצים את הקושי ומחדד את התחושות בעת הקריאה. ישנם אנשים שאמרו לי שאינם מסוגלים לקרוא את הספר ואני בהחלט מבין אותם. ובכל זאת, קצת צורם שדעותיו הפוליטיות של גרוסמן מבליחות פה ושם, גם אם זה בדברים תמימים לכאורה.
משפט חמוד: 'ביום שנולדתי, השתנו חיי לבלי הכר'.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שנון. כתיבה יפה. פסיכולוגי, פוליטי.
לכל אורך הספר יש קפיצה מזמן לזמן וכך יודעים חלק מהדברים עוד מראש, אבל זה יוצר סקרנות באיזה אופן הם התרחשו/יתרחשו. לאורך הספר הקצוות נסגרים.
הסוף הוא לדעתי מושלם, בהתחשב בנסיבות האישיות של גרוסמן ובמאזן האופטימי/פסימי, והוא לא בהכרח מה שחושבים לאורך הספר.
הבעיה היא שזרימת הסיפור היא בינונית-מינוס. יש קטעים שלמים של תיאור הדמויות לפרטי פרטים עד שכבר יש חשק להגיע לחלק מעניין יותר. זה כמו הספר 'אלה תולדות' של מורנטה: הכתיבה איכותית אבל הקריאה לפעמים מייגעת.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מצויין שאניח מאחורי ואחזור אליו עוד כמה שנים טובות, לחוות את החוויה לעומקה. עם הגיל אני חושבת שאדע להעריך אותו אף יותר.
גרוסמן, בשפתו המיוחדת מגולל סיפור שנוגע לכל ישראלי שאוהב את המולדת.
הכתיבה מדהימה, העלילה מקורית אך טיפה מתארכת בחלק מהקטעים (למשל החלק הראשון, סיפור אברם-אורה בבית החולים), דמותה של אורה היא ייחודית ונוגעת, ורק עליה לדעתי מגיע לו את כל השבחים.
ספר מצויין.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר חד- פעמי. קראתי אותו מבלי לנשום. מידי פעם הייתי חייבת להניח את הספר בצד ולעלות לנשום אויר! הספר גזל ממני את חיי למשך כשלושה שבועות, פשוט חייתי בתוכו. אין מילים לתאר את החוויה שבקראת ספר מדהים זה. קחו מספר שבועות השאלה מחייחם ותחיו אותו- בסוף תגלו שהוא נכתב אליכם: גברים, נשים, הורים, כל מי שחי פה ואוהב פה ומוליד ילדים בארץ הזו!!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה הספר של גרוסמן הכי טוב (ממה שקראתי עד כה).
אמנם הוא כתוב כמו שגרוסמן תמיד כותב- בצורה שותפת מדי, בלי עצירות ובלי רווחים בין שורות, בין פיסקאות, הרבה מונולוגים שלפעמים לא ברור מי מדבר למי וזה קצת מבלבל וקצת מפוזר מדי.
למרות זאת, הספר טוב, העלילה טובה וכמו כן הדמויות מאוד מורכבות ומתוארות יפה. והסיפורים המצמררים מהמלחמה מזעזעים ומרגשים כאחד.
ואהבתי שהוא לא עשה סוף בנאלי, כי לא היה צריך.
בקיצור- נסחפתי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים, קראתי גרוסמן לפני אבל המילים שבהן הוא משתמש, הנפח והעומק של הדמויות, המילים שהוא משתמש, העלילה המרתקת, המילים שבהן הוא משתמש :)
תענוג לקרוא, היה לי קשה לעכל (עדיין קשה)
ורק הלוואי שהסוף לא היה לוט בערפל... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
התאכזבתי. ההתחלה מצוינת, הדמויות מעניינות ואמינות, אבל חסרה כאן עבודת עריכה רצינית - העמודים האחרונים מהווים כבר חזרה לא נחוצה. ישנם יותר מדי תיאורים של הנוף בדרך שבה אורה ואברם הולכים. אני מבין שזה נחוץ לעלילת הסיפור, אבל זה קצת יותר מדי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר ארוך לפעמים מיגע אבל כדאי לקרוא.מאוד מענין. לדעתי אם העורך היה מוריד ממנו כ-100 עמודים במקומות הנכונים הוא היה מעולה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר עילוי, מונומנטלי. גרוסמן כינס בעלילת הספר צרור מועקות של קיומנו בארץ הזאת ומביא אותן אלינו בשפתו המיוחדת. בתור מי שחווה את שביל ישראל בעצמי, הספר מתחבר אלי אף יותר.
נכון, הוא לא קל לקריאה ולעיכול, אבל המאמץ שווה. השימוש בשפה העברית הופך את הקריאה לחוויה של ממש.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אילולי ידעתי את הרקע שדוד גרוסמן בא ממנו ואת האסון שעבר עליו , היתי מפסיקה לקרא את הספר עוד בראשיתו.
הספר אכן כתוב היטב , כדרכו של גרוסמן , אך נמתח יותר מדי!!!! בצד העלילה המרכזית נמצא סיפורו של אברהם , חברה לנעורים של גיבורת הסיפור ואב ילדה (החייל) , נראה כאילו גרוסמן הרחיב יתר על המידה בכל הקשור אליו.
סופו של הספר הפך למעיין "תיק" והיה לי קשה מאוד לסיים את קריאת הספר.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
