ביקורת ספרותית על אשה בורחת מבשורה מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

ספר מצוין שבמרכזו עומד רעיון של אם אוהבת ומסורה, כיצד יש לשמור על בנה האהוב שנמצא בשדה הקרב - צריך להחיות אותו בכל רגע על ידי דיבור. המילים, המתארות את כל חיי המשפחה והדמויות השונות, שוצפות כמעיין ומנסות לעטוף את אהוביה של אורה, ובמיוחד את בנה הצעיר, במעטפת של הגנה ואהבה, על מנת שאף אחד לא ייפגע. אורה מחליטה לברוח מביתה ולסרב לקבל את הבשורה - הבשורה שתלויה מעליה כענן שחור ומאיים. הספר חושף צדדים מדהימים וחבויים בזכות להיות אמא, רעייה, בעלת משפחה. דרך הסיפור המרתק משתקפת המסירות האינסופית של אורה לבניה ולמשפחתה, הכשרון הזה לדעת מתי לחבק את ילדיה, ומתי לקחת צעד אחורה - ולתת להם לעשות את הטעויות שלהם, מתי לחבק ומתי להרפות, ואיך להיות רגישה למערכת הרגשות הסבוכה בתוך משפחתה. כמו בכל דרך, גם אצל אורה ניתן להבחין בטעויות שנעשו על ידה - ובצער שלה על מה שאבוד ולא יחזור. הלב שלי רטט בכל שורה ומילה בה אורה מביעה את אהבתה אל הקרובים אליה ביותר. הסיפורים על הילדים, שאחר כך מתבגרים וגדלים, נשזרים ללא הרף במציאות הבטחונית הקשה, הידע ששום דבר אינו בטוח, חוסר היכולת לעלות בבטחון על אוטובוס ולדעת שתצא בחיים, וכמובן הלב שנקרע כאשר אמא שולחת את היקרים לה, בזה אחר זה, אל הצבא, המלחמה, והמתיחות - ויודעת, שבעצם איננה יודעת שום דבר על מה שעלול לקרות.

» ביקורות נוספות של ג'ני
» ביקורות נוספות על אשה בורחת מבשורה