ביקורת ספרותית על אשה בורחת מבשורה מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

למען הגילוי הנאות, זה ספר שהיה לי מאוד קשה להתחבר אליו, כמעט ועזבתי אותו (מספר פעמים) באמצע. אולי כי התחלתי לקרוא אותו בתקופה של אי שקט פנימי שהיה אצלי.
ללא ספק אני אזכור את הספר הזה כי עברתי איתו התחלה, אמצע וסוף במערכת יחסים שהייתה לי.

בערך כשהגעתי לעמוד 180 (ואחרי לפחות חודש של ניסיון לקרוא) מצאתי את עצמי מסוגלת סוף סוף לקרוא אותו. וזה רק כי הייתי במצב רוח רגוע יותר, של יכולת לשבת ולהתרכז באמת.


ומה אני אגיד?

ספר קל זה לא, זה ספר מורכב, לעיתים לא קל לעיכול.

את סגנון הכתיבה של גרוסמן צריך לעכל לאט לאט.
אהבתי את זה שהוא לא כל דבר כותב שחור על גבי לבן, אלא יש דברים שניתן להבין בין השורות.

בסך הכל זה סיפור שיכול להתחבר לכל ישראלי באשר הוא. לכל ישראלי שחי במדינה הזאת. לכל ישראלי שמזיל דמעה כאשר הוא שומע על עוד חייל שנפל במילוי משימתו.

לספר הזה אין סוף, מי שמצפה לקבל את כל התשובות- עומד להתאכזב.
אבל הספר הזה בהחלט מרגש, נוגע, כואב, מכעיס ונותן ביטוי למגוון הרגשות שחש כל אדם אשר חי במדינה הכל כך מורכבת שלנו.


והלוואי ויבוא היום שבו נפילה בשבי, גיוס לצבא, נפילה בקרב, דאגה של אם, מלחמה, מחסומים, פיגועים, גלעד זכרון ועוד כהנה מילים שרק האמירה שלהן פוצעת את הנפש, יהיו מילים שיוזכרו רק בסרטי דרמה הוליוודים. הלוואי.

» ביקורות נוספות של orit
» ביקורות נוספות על אשה בורחת מבשורה