ביקורת ספרותית על אשה בורחת מבשורה מאת דויד גרוסמן
ספר בסדר

---

קשה לבקר את הספר הזה. בכלל, לבקר. לחיוב או לשלילה. ככה אני מרגישה.
אבל אני חושבת שבתור התחלה, קשה לי להגדיר אותו כספר. הוא מרגיש לי יותר כמו מסה, עצומה, אינסופית, אסוציאטיבית כמעט, או כמו כמה ספרים או סיפורים מחוברים או מובלעים אחד בשני, ואני לא יודעת אם זה משרת את המטרה. אני באמת לא יודעת. קשה היה לי מאוד לצלוח את החלק הראשון, ואז הרגשתי שדברים - מה שנקרא - "זורמים" יותר, אבל לא לאורך זמן. לצערי, חלק הארי של הספר הוא בעיקר מייגע וכתוב ברזולוצייה מעיקה, שלעתים חשבתי שאפילו לא מתאימה לספר. ושלא תטעו, אני אוהבת ספרים שהם מה שמכנים "כבדים". מאוד אוהבת, אפילו. אבל כאן, הכבדות הרגישה לי לעתים כמו כבדות לשם כבדות, ע"ע תיאור של חצי עמוד על מה שמוצאים בתוך קופסת צעצועים בתוך ארוך בתוך זיכרון מגיל 7 או 7 וחצי על דמות מסוימת שהיא בעצם לא העיקרית, או כן, או לא? לא יודעת. הרגשתי שבא לי 'לרפרף' על פסקאות שלמות, שלא לומר על עמודים שלמים, וזה מבאס אותי כשזה קורה. זה סימן לא טוב. אני גם חייבת להודות שלמרבה האירוניה, ממרומי 633 עמודים ולכאורה התבוססות בדמן של הדמויות, דווקא לא הרגשתי שהן מאופיינות היטב ולא הרגשתי שאני 'מחזיקה' אותן בראש כמו שהייתי רוצה להחזיק דמות, בטח בסיפור שכזה. קצת הרגיש לי 'תפסת מרובה לא תפסת'.
ויחד עם זאת, קשה מאוד לא 'להיצבט' אי שם במעמקי הלב מחלקים מסוימים, במיוחד כשמכירים ומחזיקים על מדף מאחורי הראש את אורי ז"ל. הכתיבה, כרגיל, היא כל כך טובה וכל כך מופלאה, ונו, כן, זה גרוסמן. קשה להישאר לגמרי קרירים ביחס ליצירה כזו. בסופו של דבר, צריך לקרוא אותו, אבל עם סייג - הוא למיטיבי לכת. אם אתם מכירים את עצמכם ככאלה שמתקשים 'לסיים' ספר או זקוקים למשהו יותר נגיש, ותרו מראש.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על אשה בורחת מבשורה