אני חושב שאישה בורחת מבשורה הוא אחד מספרי המופת בספרות הישראלית, הוא משקף יותר מכול את הטרגדיה הישראלית, האופן שסופר כותב ספר בדיוני - וזה כמו נבואה הופך למציאות חייו, יש מי שבהחלט פוחד להביט לתמונה הנוראית בראי וזה זכותו, ויש מי שיש בו את האומץ הנפשי והאינטלקטואלי, גם לי סיפור אישי של בן שלחם בלבנון ובמחבלים, אחרי לבנון השנייה, ונפצע באופן אנוש, הספר של גרוסמן היה עבורי אמצעי להבנת המציאות המורכבת והבעיתית שלנו בנוסף לחווית קריאה מופלאה.

אבל מה בין שמיטה להר סיני? לא הבנתי מה מצאת בו רע, אם לא קראת אותו. כיצד את לא ממליצה על משהו שלא קראת?

כמוני כמותכם. התחלתי לקרוא וממש לא אהבתי. חוששתני שגרוסמן ואני לא באותו ראש.

גם אני התחלתי לקרא ולא התחברתי
למרות שהספר זכה לשפע
ברכות ותשבחות