ביקורות הספרים שקראתי-קורא-אקרא (תומר) אהב

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

ספר עבה כל כך דורש ביקורת ארוכה. אבל אין לי זמן. לא פניות או פנאי או חשק או איך שתקראו לזה. פשוט בתקופה זו (ערב פסח) זמן הוא מצרך יקר מציאות. ואם לא די במה שאני עושה, מבשלת, מנקה, מסדרת, מבלגנת, מסדרת, מבשלת, רוחצת, שוטפת, מלכלכת, מנקה, אז השכנים שקנו את הדירה שמעלי פתחו במסע שיפוצים ב... המשך לקרוא

לפני 5 חודשים

# אין שמות בספר הזה. לא של המספרת אותו, אישה צעירה הנחנקת מחייה, בורחת למה שאנחנו קוראים "שיגעון", לא של ילדיה – "הגדולה" ו"הקטן", לא של "השכנה" או "בעלה", לא של "הפסיכיאטור" או "העובדת הסוציאלית". בספר הזה יש רק תפקידים ללא פנים. זה הרמז העיקרי לדרך בה צריך לקרוא ולפרש את הסיפור הזה. א... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-3 חודשים

יש משהו מתעתע בספר הזה. הוא קטן מימדים, והוא לא עב כרס. אבל כבר כשמתחילים לקרוא בו מבינים כי קל זה לא הולך להיות. הוא לא מחולק לפרקים, הפסקאות בו מעטות, הוא כתוב בדחיסות כזו, שאני הייתי זו שחיפשה את המרווחים בין המילים, כדי לנשום. הסיפור הזה הרגיש לי כמו תמצית מרוכזת, שצריך לגמוע מ... המשך לקרוא

לפני 4 שנים ו-4 חודשים

בעמדכם בדיוטה הגבוהה ביותר שבמגדל הנישא מכל מגדלי העיר, אפשר שהתמונה שתישקף לעיניכם תהא שונה תכלית השינוי מזו הנשקפת מרחובותיה. אפילו הם מזוהמים, מעלים אדי רעל, הומי אדם ושורצים חתולי-אשפתות, חזקה עליכם שדבר מכל הרעה הזו לא יגיע אליכם. כך גם גד, שומר יערות הכרמל שהתאלמן מאשת... המשך לקרוא

לפני 5 שנים ו-2 חודשים

גם בספר הזה יש לי הקדשה מסופר שהוא פשוט איש נחמד מעבר לכל. הכריכה קצת קריפית לטעמי , שני פרצופים בתוך נעלי עקב, הזוי בערך כמו הרעיון של העלילה. אופיר שמע ממני איזה ספרים שלו קראתי והמליץ לי על הספר הזה. לקחתי עם הבטחה מחייכת שהספר לא יאכזב. הספרים של טושה איך שהוא תמיד נוגעים במ... המשך לקרוא

לפני 7 שנים ו-1 חודשים

עוד רומן קטן שכמעט נשכח אבל לאחרונה ראה אור במהדורה מחודשת . כשאני מתחילה לקרוא את האוצרות הגנוזים שנחבאים בדרך כלל מאחורי הכותרים הפופולריים יותר, אני נתקפת מידת דחיפות משונה להפיח בהם חיים חדשים, בידיעה הכמעט ברורה שאיכות כתיבתם ראויה-ואני כקוראת- אצא נשכרת . הספר הקטן וה... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-9 חודשים

אוטוביוגרפיה שממחישה כיצד הפואטיקה הייחודית של הופמן נובעת מראיית עולם פילוסופית. החיים מוצגים כאן כפי שהופמן, כנראה, תופס אותם. ככאלו שמורכבים מרגעים, "מתמונות עולם", מחוויות חושים, מהרהורים וכמובן מ"מצבי רוח". הם אינם נרטיב סדור היטב שבו התחלה-אמצע-סוף. אין כיוון או התפתחות ב... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-10 חודשים

חייבים לדבר על ארוחת הערב. בעצם, מי אמר שחייבים. אפשר לשתוק, מה יש. אף אחד אפילו לא ידע שקראתי אותו, קראתי ושתקתי. ככה. בלי לשבח, להלל, להזדעזע, להיטלטל, לצאת מגדרי. קראתי, סגרתי, החזרתי לספריה, זהו. אבל... איך אפשר לשתוק אחרי ספר ששובח והולל ונודע בשל היותו מזעזע, מטלטל, עוכר שלו... המשך לקרוא

לפני 9 שנים

יש אנשים, שכשאני מסתכל עליהם, אני יכול להישבע שבגילגול הקודם שלהם הם היו חיות. ואם לא בגילגול הקודם, אז בגילגול הקודם-קודם. ואם לא בגילגול הקודם-קודם, אז בטח בגילגול הקודם-קודם-קודם. ואם לא בגילגול הקודם-קודם-קודם, וגם לא בגילגול הקודם-קודם-קודם-קודם, אז וודאי בגילגול הבא. או הבא-... המשך לקרוא

לפני 9 שנים

**** מסתבר ש"קוך" בהולנדית זה שלג שמלוכלך בדם ובוץ. טוב, נו, זה לא. אבל הרמן קוך, גם בעברית, הוא סוג של גאון ספרותי מבריק, שיודע להכניס את הקורא שלו למקומות הפנימיים, אלה שרצוי לא להיכנס אליהם ללא השגחה של מבוגר אחראי וחתימה על כתב וויתור. המקומות המלוכלכים, המביישים, הלא נע... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-2 חודשים

הרמן קוך אינו כותב, לכאורה, טרילוגיות או המשכים אינסופיים לסיפורים. הטריק הזה שמור לכותבי ספרי הנוער - בדרך כלל פנטסיות. אבל הספר הזה אישש לי משהו שהרגשתי בספריו הקודמים שקראתי: הוא כותב סיפור בהמשכים על עצמו. לא בדיוק אוטוביוגרפיה - הוא מתוחכם מדי לזה - אבל הוא מספר על עצמו בתח... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-2 חודשים

היתה לי כלבה, שועלית בעצם. עם עיניים כמעט צהובות ופרווה חומה כתמתמה. היא היתה עצובה רוב הזמן כי החיים התאכזרו אליה אבל באמת שניסתה להיות אופטימית: היא מעולם לא ליקקה אותי אך היתה תוחבת ראשה בין רגליי בכל פעם שהייתי ניגשת אליה ורק אז, שירכיי הנוקשות כרוכות סביב ראשה הקט והיתה ח... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-3 חודשים

*ספויילרים* פתיחה "בימי מלחמת העולם השניה אנסה חבורת עריקים אמריקאים אשה הרה ברחובות לונדון. האשה הוכתה באכזריות, איבדה את ילדה ונגרם לה שטף דם שכתוצאה ממנו נפטרה שבועות אחדים מאוחר יותר. אפשר שמעשה זה היה נשאר רק זכרון מר עבור אנשים שהכירוה אלמלא היתה היא אשתו של גאון ספרות... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-3 חודשים

לא סיימתי לקרוא אותו. אני מציינת את זה לטובת אלה שחוות דעתי הפגומה על ספר שלא סיימתי תעצבן אותם - ובצדק. קראתי 100 עמודים מתוך 263 - אפילו לא חצי - ונטשתי. מבחינתי הוא בעל רעיון מדליק אך מבוזבז על כתיבתו כבדת הראש המפורטת והארכנית של באנוויל. בעבר קראתי - ואף כתבתי - על ארבעה מספריו: "... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-3 חודשים

לא מזמן הייתי בחתונה. לא של חבר או חברה, לא של משפחה- אז הרי כמעט אין ברירה. חתונה של בן של חבר. כן כנראה הגעתי לגיל שכבר הילדים של החברים שלי מתחתנים. אמנם החבר מבוגר ממני בעשור (חבר לעבודה) וגם הוא התחתן צעיר וכך גם בנו, אבל עדין... חתונה של בן של חבר, מזדקנים. היתה חתונה מאוד שמחה, ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

**** אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? ואם עץ נופל ביער, ומישהו שמע, וגם הוא מת ועבר מן העולם, האם הרגע החד-פעמי בו שמע את נפילת העץ העניקה לו משמעות? אם נולדנו, חיינו, ומתנו וכל מי שהכיר אותנו מת גם הוא, האם בכלל חיינו? הלא איננו אלא שברי מראה, המתקיימים רק מהשת... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

איפשהו בשנות העשרים שלי החלטתי החלטה טיפשית, היא לא היתה היחידה, לעבור לקרוא ספרים באנגלית. אולי זו החלטה משלימה לנסיון מכיתה ג או ד להתחיל לכתוב בימין במקום בשמאל, נסיון שעל אף שהתמדתי בו איזה שבוע שבועיים נחל כשלון חד משמעי. על כל פנים, שפות אף פעם לא היו מהכישורים הבולטים של... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-6 חודשים

**** אשתי אומרת שאני "חרדתי". אני?! חרדתי? חחחח. מצחיקה אותי. אני ריאליסט. אפילו לא פסימיסט. מקסימום, איך לומר, מודע לסיכונים, לכך שהכול יכול להיגמר בפתאומיות. שהזמן הכי טוב הוא עכשיו, ושמכאן, everything is downhill. ככה, אני חי את הרגע. אוכל שטויות ומקווה לטוב מהגוף המזדקן הזה. מבזבז כסף... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-8 חודשים

לא רק מתבגרים עורכים טבח בחבריהם בכלי נשק קלים להשגה. גם כאלה שכבר עברו רשמית את גיל הנעורים - אם כי נשארו באותו מרחב של "הביטו בי! אני כה מיוחד, אף אחד לא מבין אותי, אבל הרובה שלי יכריח אותכם לשים לב אלי". זה לא קורה רק באמריקה אם כי הרוב המכריע של המקרים האלה קורה בארץ האפשרויות ה... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-11 חודשים

בלי ציפיה אין אכזבה מוולבק היתה לי ציפיה עד סוף השליש השני של הספר אפילו שקלתי להאט. שלא ייגמר לי (שוב) מהר מידי. זו היתה התלבטות מיותרת. הדינמיקה המהירה של ההתחלה מתמוססת לתערובת דביקה של סוף. ניצוצות שמופזרים במערכה הראשונה גוועים בקול ענות חלש. ביקורת? יש וולבק? נמצא א... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-11 חודשים