מישל וולבק

מישל וולבק

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (321):
יום יבוא, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, קראתי ואהבתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, יותר מדי ספרים שאני רוצה לקרוא, הספרייה של ש. , ספרים שקראתי, רשימת קריאה, רוצה לקרוא , חייבת לקרוא, ספרים שאהבתי, מיזנטרופיה הורמונאלית, עוד ...
1.
"... בלב ההתאבדות המערבית, היה ברור שאין להם כל סיכוי." מישל וברונו הם אחים למחצה. אמם זנחה אותם בילדותם מפני שהעדיפה לבלות את שנות השישים והשבעים בפעילות מינית והדוניסטית אינטנסיבית, דרך כל גלגולי התרבות האלטרנטיבית, מהתנועה ההיפית ועד לניו אייג'. ברונו הוא מורה, גרוש ואב לבן. הוא שקוע כל כולו באובססיה מינית נואשת ובחיפוש קדחתני וחסר תקווה אחר אהבה ועונג. מסרטי פורנו, מועדני סקס וכפרי נודיסטים, הוא מגיע בסופו של דבר אל 'המקום לשינוי', מעין קייטנת ניו - אייג' למבוגרים. אחיו, מישל, הוא חוקר ביולוגיה מולקולרית. מישל, גבר מופנם בעל מיניות מודחקת שמקדיש את חייו לעבודתו המדעית, לסופרמרקט ולכדורי הרגעה, יוצא לאירלנד לשנת שבתון. במהלכה הוא יגלה תגלית שתשנה את מהלך ההיסטוריה. ברונו ומישל נולדו בצרפת של המחצית השנייה של המאה העשרים, והתבגרו יחד עם החברה המערבית. הם נולדו לתוך עולם שמורכב מצרכנות, ניכור ופורנוגרפיה, וחיו בחברה שמשכפלת ללא הרף את השיטה הכלכלית שלה כדי להשליט אותה על כל פיסת חיים. החלקיקים האלמנטריים הוא סיפור של העולם המערבי של היום, רגע לפני "המהפכה המטפיזית החדשה", שהשלכותיה יעלו אף על אלה של עליית הנצרות. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק, לאחר הרחבת גבול המאבק. הספר ראה אור ב - 1998, נמכר במאות אלפי עותקים ועורר מחלוקת ספרותית חסרת תקדים. לאחר שנדחתה מועמדותו של הספר לפרס גונקור התעצמה המחלוקת, הרבה בסיועו של וולבק עצמו, והגיעה לכדי שערוריה ציבורית של ממש, שבסופה היגר וולבק לאירלנד. הרומן, שרכש לו מושבעים ומתנגדים קנאים כאחד,מציב את וולבק כדמות החשובה, המסקרנת והפרובוקטיבית ביותר של הדור החדש בספרות הצרפתית. מישל וולבק אינו מסתיר את שאפתנותו. הוא סבור שהוא מבין את העולם ושיש לו מה לומר עליו. בכתיבה יבשה ובדקדקנות כמו - מדעית, הוא מתאר את הצדדים המזוויעים של היומיום ושל הבנאליה. הוא כותב על ההתנסות הגופנית של הכיעור הפיזי, שאינה יכולה שלא להיות פגומה, ממפה את הגיהנום הבינוני של העבודה, הסופרמרקט והמיקרוגל, ומנתח את התסכול של הכישלון המיני ואת חוויית הבדידות בעולם שבו האהבה אינה אלא עוד גמול נרקיסיסטי, עוד ניצחון בתחרות החופשית. החלקיקים האלמנטריים תורגם ליותר מ - 25 שפות וזכה בפרסים בצרפת ובאיטליה....

2.
איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. אולי, הוא אומר לעצמו, המעבר הזה לפרובינציה "ישנה לי את המחשבות; ללא ספק באופן שלילי, אבל הוא ישנה לי את המחשבות; לפחות יהיה שינוי בכיוון, תהיה טלטלה." אבל חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי, רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילויים, מין, צרכנות, טלוויזיה. גיבור הרומן חסר השם, שנפרד מחברתו לפני שנתיים ומאז נותר בגפו, יוצא למסע הכפוי עם עמית לעבודה, טיסראן, צעיר בן 28 חסר חן ועדיין בתול. השניים כמהים לאהבה ולסקס, למגע אנושי וללטיפה, ומחפשים אותם ברכבת, במסעדות, במועדוני לילה ובמקומות העבודה. לשווא. כי בחברה שלנו, המין מייצג מערכת מיון שנייה, נפרדת לחלוטין מזו של הכסף; והיא נחשבת למערכת מיון אכזרית לפחות כמוה. ההשלכות של שתי המערכות זהות לחלוטין. כמו הליברליזם הכלכלי חסר המעצורים, ומסיבות זהות, הליברליזם המיני מייצר תופעות של התרוששות מוחלטת. יש כאלה שעושים אהבה כל יום; אחרים חמש או שש פעמים בחייהם, או אף פעם לא. יש כאלה שעושים אהבה עם עשרות נשים; אחרים עם אף אחת. זה מה שמכנים "חוק השוק". במישור הכלכלי, שניהם שייכים אמנם למחנה המנצחים, אך במישור המיני, למחנה המובסים. יציאתו לאור של הרומן הראשון של וולבק הרחבת תחום המאבק היתה אות הפתיחה למה שהפך במהירות ל"תופעת וולבק". מישל וולבק הוא כיום הסופר הצרפתי המאתגר ביותר, השנוי ביותר במחלוקת, ולבטח המפורסם ביותר בספרות הצרפתית העכשווית. ספריו של וולבק תורגמו לעשרים וחמש שפות וזיכו אותו בפרסים בצרפת ובאיטליה. ספרו החלקיקים האלמנטריים ראה אור בהוצאת בבל....

3.
האינדיבידואליזם הליברלי היה יכול לחגוג כאוות נפשו את התמוססות המבנים המתווכים שלו, כלומר המפלגות, התאגידים והקאסטות, אבל ברגע שתקף את המבנה האחרון, כלומר המשפחה, ולפיכך את הדמוגרפיה, הוא חתם על כישלונו הסופי; ואז מגיע, באופן הגיוני, עידן האיסלאם. רובר רֵדיזֶ'ה פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. אבל ההיסטוריה, הדמוגרפיה והפוליטיקה רצו אחרת: השנה היא 2022 וצרפת, על סף מלחמת אזרחים, לאחר תקופה ארוכה של אובדן–ֿדרך, אי שקט חברתי ואלימות גואה, בוחרת בנשיא חדש. הפוליטיקה הישנה, כמו שאר ערכי הרפובליקה, החברה והמשפחה, פשטה את הרגל, ובסיבוב הבחירות השני נאלצות המפלגות המסורתיות שהנהיגו את צרפת מזה חצי מאה לפנות את הבמה למארין לה פן, מועמדת הימין הקיצוני ולמוחמד בן–עבס, מועמד האחווה האיסלאמית....

4.
פלטפורמה הוא רומן בן זמננו ועל אודות זמננו: על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. ברומן זה ממשיך וולבק בתיעוד שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההווה את שלל המפגשים הבלתי - אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי: האסטרטגיות חובקות העולם של תאגידי התיירות והטקטיקות הפרדוקסליות של התרמילאים, הזנות המאורגנת של דרום - מזרח אסיה והמגה - טרור של האיסלאם הרדיקלי. יציאתו לאור של פלטפורמה שבועות ספורים לפני 11 בספטמבר 2001 ושנה אחת לפני הפיגוע בבאלי היתה מאורע ספרותי וציבורי חסר תקדים. הספר, שמיד עם צאתו לאור התייצב בראש רשימת רבי - המכר ושהה בה שבועות רבים, עורר מחלוקת עזה בצרפת, שבמהלכה נתבע וולבק על - ידי ארגונים איסלאמיים על פגיעה ברגשות המוסלמים, עמד למשפט וזוכה. מישל וולבק הוא ללא ספק מהסופרים הבולטים באירופה. פלטפורמה הוא הרומן השלישי שלו הרואה אור בבבל. קדמו לו "הרחבת תחום המאבק ו"החלקיקים האלמנטריים"....

5.
כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. עשר שנים חלפו מאז תערוכת היחיד הראשונה והאחרונה שלו "המפה יותר מעניינת מהטריטוריה", שבה הציג תצלומי נוף של מפות מישלן; בתקופה זו הוא נעלם לגמרי מעולם האמנות. ז'ד לא היה יכול לשער את ההשלכות של המפגש הזה עליו או על מחבר "החלקיקים האלמנטריים". ברומן החמישי שלו חוקר מישל וולבק לראשונה את האזורים שמעבר למאבק המר, לכלכלה הנואשת ולפוליטיקה החד-סטרית של מלחמות המינים שאפיינו את ספריו הקודמים. המפה והטריטוריה הוא סיפור רחב יריעה ורב רבדים והשתקפויות, מהורהר ואירוני הממפה שורה ארוכה של דברים שכדאי לחיות בגללם: יחסי אבות ובנים, ידידות, עבודה, מלאכה ויצירה, והתשוקה לתאר בנאמנות את העולם כמו שהוא, גם כשהוא יפה. הספר זכה בפרס גונקור לשנת 2010...

6.
(צרפת, 2005) מי מביניכם ראוי לחיי נצח? דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע. סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. בגיל ארבעים ושבע, אחרי כמה מערכות יחסים כושלות, נראה שהוא מתקרב לסוף הדרך. ואז הוא פוגש את האושר. קוראים לה אסתר, והיא בת עשרים ושתיים. זה היה לפני אלפיים שנה, בתחילת המאה העשרים ואחת. הציווליזציה האנושית התקרבה לקצה והעולם המערבי רחש אידואולגיות אחרונות; האהבה נעלמה והמין, בהשפעת הפורנוגרפיה, הפך לבידור מנוכר; חיות המחמד תפסו את מקומם של הילדים במשפחה; בבתי החולים ובבתי האבות מתו הזקנים בהמוניהם מהזנחה. אבל החיים היו אמיתיים....

7.
ב״סרוטונין״, הרומן השביעי שלו, חוזר מישל וולבק לדמות הפקיד הנודד (והבודד, כמובן) שאפיינה את גיבורי הרומנים הראשונים שלו, ״הרחבת תחום המאבק״, ״החלקיקים האלמנטריים״ ו״פלטפורמה״. הזמן הוא העתיד הקרוב. המקום הוא אירופה. כשהוא מתודלק על ידי סיגריות ו״קפטוריקס״, נוגד דיכאון מדור חדש, מהנדס אגרונומיה בעל השם הבלתי נסבל פלורן-קלוד, שאחראי יחד עם אינסוף מהנדסים-פקידים להרס העולם הישן והטוב, מנסה לברוח מחייו הקודמים. העלילה מתרחשת בין מושבות נודיסטים בספרד, מגדלי מגורים בפריז ובעיקר במרחבי הכפר הצרפתיים המתרוששים והולכים, שם הוא יכול לחוות על בשרו את ההשלכות הישירות של עבודתו. עכשיו, באמצע החיים, לאחר שהוא נפטר מבת הזוג השנואה שלו, פלורן-קלוד אכול חרטה. לא רק על העבודה שעשה, בעיקר על האהבות שאיבד. כשהוא מסתכל אחורה הוא מסכם: ״מעולם לא הייתי אלא חדל אישים נרפה.״ גם העתיד לא נראה משהו: ״המחצית השנייה של הקיום שלי, בהתחשב במחצית הראשונה, תתאפיין ברפיסות ובהתפוררות כואבות.״, הוא מנבא. עד אז, האתגרים העיקריים שממתינים לו הם איך להשיג עוד מרשם ל״קפטוריקס״ והיכן ניתן למצוא מלון עם חדר למעשנים....

8.
כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מהפכה קרה. מדריך הישרדות למשורר הצעיר; סקס וירטואלי בעידן שלפני האינטרנט; הארכיטקטורה המודרנית ושירת התנועה המופסקת; רשמים מביקור ביריד הפורנו; עיירה גרמנית בדרום ספרד; גמלאים צעירים בכפר נופש; קריאה גנובה במכתב של זר במטרו; התיאוריה של המסיבה; ז'אק פרוור, הקולנוע האילם ועוד. בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן מישל וולבק בכתיבתו המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. אבל הספרות, מבטיח וולבק, עומדת בכול ומסתגלת לכול, היא מפשפשת באשפה ומלקקת את פצעי הצער. "להישאר בחיים" הוא ספרו השני של מישל וולבק. הספר ראה אור לראשונה ב-1991, שלוש שנים לפני פרסום הרומן הראשון שלו הרחבת תחום המאבק. מאז יצא הספר בכמה מהדורות ונוספו לו טקסטים אחרים שהתפרסמו במהלך שנות התשעים....

9.
"מקשקשים הרבה על סולידריות ועל קרובי משפחה, אבל אתה יודע, לרוב הזקנים מתים לבד. הם גרושים, או שמעולם לא היו נשואים; מעולם לא היו להם ילדים, או שהם כבר לא בקשר איתם. להזדקן לבד זה כבר לא תענוג גדול; אבל למות לבד זה הדבר הכי גרוע שיש." על רקע מזימת טרור עולמית ובחירות לנשיאות צרפת, טווה מישל וולבק עלילה אינטימית, משפחתית ונוגעת ללב, שכמוה טרם הכרנו בספריו. הסופר הגדול של הניכור המערבי הפוסט-מודרני מציע לנו כאן גם אופק אחר, ודמויותיו מגלות בהדרגה זו את זו, כמו גם את אנושיותן-הן. בלשונו המתריסה וההומוריסטית הוא מספר לנו כעת על סופם של החיים, על ההזדקנות והמחלה, אך גם על הגאולה שבאהבה ובתשוקה. ...

10.
העולם הוא בגודל בינוני. (...) שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים. בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומנים החלקיקים האלמנטריים (1998) ופלטפורמה (2001). בטקסט המרכזי, הנובלה "לנזרוטה", גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש 'הכול כלול' באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. לנובלה מצורפים טקסטים נוספים העוסקים בדמדומי המאה העשרים: דו"ח על שליחות למסע הרצאות בארצות הברית מטעם משרד החוץ הצרפתי; סיכום קצר של הספרות בסוף המאה; מחקר אנתרופולוגי פרטי (ואולי זוגי) העוקב אחר התפתחות ההתנהגות במועדון חילופי זוגות ותיק באתר נופש פופולרי בצרפת; כמה הרהורים על רבייה, על כתיבה ועל יופי....

11.
"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... תנאי הדיון מוכנים". כך נפתחת חליפת המכתבים בין מישל וולבק והפילוסוף ברנאר-אנרי לוי, שהתנהלה ב-2008 וכוללת 28 מכתבים. ה מכתבים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים: הקריירה הספרותית לעומת הקריירה של אינטלקטואל מעורב, עלייתן של הדתות במערב, מקורות ההשראה הספרותיים של השניים, פוליטיקה, יחס התקשורת אליהם, ועוד. מתוך המכתבים מצטיירות דמותיהם של שני האנשים השנואים ביותר בצרפת, ואיתן חיי התרבות והרוח של צרפת במאה ה-21....

12.
חסום אחרון נגד הליברליזם : אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ אֱנוֹשִׁית , וּמִכָּל מָקוֹם , הַיַּעַד שֶׁהִיא מַצִּיבָה לְעַצְמָהּ שׁוֹנֶה בַּעֲלִיל. אָנוּ מְסָרְבִים לָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית בְּשֵׁם אִגְּרוֹתָיו שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר לֶאוֹ הַשְּׁלֹשָה–עָשָׂר עַל תַּפְקִידָם הַחֶבְרָתִי שֶׁל סִפְרֵי הַבְּשׂוֹרָה וּבְרוּחַ הַנְּבִיאִים הַקְּדוּמִים שֶׁאָרְרוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְקָרְאוּ לְחֻרְבָּנָהּ, וִירוּשָׁלַיִם נָפְלָה , וְקָמָה מֵהֲרִיסוֹתֶיהָ רַק אַחֲרֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה. אֵין מַחֲלֹקֶת וּמְקֻבָּל עַל הַכֹּל שֶׁכָּל מֵיזָם אֱנוֹשִׁי נִמְדָּד יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים כַּלְכָּלִיִּים טְהוֹרִים, קְרִיטֶרְיוֹנִים מִסְפָּרִיִּים לַחֲלוּטִין, שְׁמוּרִים בְּקָבְצֵי מַחְשֵׁב. זֶה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת וְעָלֵינוּ לְהֵאָבֵק לְמַעַן פִּקּוּחַ עַל הַכּלְַכּלָָה וּלְמַעַן הַכפְָּפָתָהּ לִכלְָלִים מְסֻיָּמִים שֶׁאָעֵז לִקְרֹא לָהֶם אֶתִיִּים, וְכַאֲשֶׁר מְפַטְּרִים שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אִישׁ וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ קִשְׁקוּשִׁים עַל הַמְּחִיר הַחֶבְָרתִי שֶׁל הַמַּהֲלָךְ אֲנִי מִתְמַלֵּא רָצוֹן עַז לַחְנֹק חֲצִי תְּרֵיסָר רוֹאֵי חֶשְׁבוֹּן, זהֶ יהְִיהֶ מַהֲלךָ מְציֻןָּ, הֲסָרַת שֻׁמָּן מוֹעִילָה לְגַמְרֵי, מַהֲלָךְ שֶׁהוּא בְּעֶצֶם הִיגְיֶנִי. תְּנוּ אֵמוּן בַּיָּזְמָה הַפְּרָטִית, זֶה מַה שֶּׁהֵם חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים בְּכָל מָקוֹם , הֵם חוֹזְרִים עַל זֶה כְּמוֹ הַשְּׁעוֹנִים הַמְעוֹרְרִים הַיְשָׁנִים הָאֵלֶּה , שֶׁדַּי בְּתִקְתּוּקָם הַחַדְגּוֹנִי כְּדֵי לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָנוּ בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה מַתִּישִׁים וְסוֹפָנִיִּים, לְכָךְ יֵשׁ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, וְזֹאת כְּתוֹצָאָה מִנִּסְיוֹנִיהַמְיָאֵשׁ והְַחֲזרָָתִי, וְהִיא שֶׁהַפְּרָט , כְּלוֹמַר הַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי, הוּא עַל פִּי רֹב חַיָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא בָּהּ בָּעֵת אַכְזָרִית ואְֻמְלָלָה, וְשֶׁיִּהְיֶה חֲסַר טַעַם לִבְטֹחַ בּוֹ אֶלָּא אִם יִקָּלַע לְמַצָּב שֶׁבּוֹ יֵהָדֵף, יְתֻחַם וִיתֻחְזַק בְּעֶקְרוֹנוֹת מַחְמִירִים שֶׁל מוּסָר בִּלְתִּי נִתָּן לְעִרְעוּר, אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הַמִּקְרֶה. בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לִיבֶּרָלִית, כַּמּוּבָן....

13.
ספר קצר זה, המוקדש לסופר האימה האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט וליקום המוזר והמסויט שברא, הינו ספרו הראשון בהחלט של מישל וולבק. הספר ראה אור לראשונה ב-1991, קודם לפרסומם של הרומנים וספרי השירה שלו. זהו ספק רומן דוקומנטרי, ספק מניפסט ספרותי המשלב, כדרכו של וולבק, קטעי הגות וביקורת. וולבק הצעיר כותב כאן בפראות, עדיין בלי לדעת כלל שהוא מישל וולבק; הוא כותב על לאבקרפט, אחת הדמויות הכי חריגות בספרות המודרנית, אבל אולי גם על עצמו. למהדורה זו נוספו שתי הקדמות מאוחרות, מאת מישל וולבק ומאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג....

14.
"כך התמסר ז'ד לקריירה אמנותית שבמרכזה עמד פרויקט אחד בלבד – שלטיבו הכוזב היה מודע רק לעתים נדירות – לתת תיאור אובייקטיבי של העולם". לואי פייאר, ארכיטקט, חובב איור נלהב וחבר ותיק של מישל וולבק, שכנע את הסופר הנודע לעבד לרומן גרפי את הספר זוכה פרס גונקור: המפה והטריטוריה. "אכתוב את הטקסטים לתערוכה שלך," המשיך וולבק, "אבל אתה בטוח שזה רעיון טוב בשבילך?" מישל וולבק, מחבר רומנים, מסאי, משורר שנקרא בכל העולם, קיבל ב-2010 את פרס גונקור על ספרו המפה והטריטוריה. הרומן האחרון שלו, לחסל, ראה אור בצרפת ב-2022. ...


מישל, רווק בן 40, הוא פקיד אפור במשרד התרבות שלא מגלה כמעט עניין בשום דבר, הוא לא ציני כמו שהוא חסר רגש, אדם שמותו של אביו לא מערער אותו ולא מו... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה פורסם בצרפת כבר ב-1991 ומעט מאוחר יותר פורסם שוב עם הקדמה של סטיבן קינג, איך לא, סופר אימה משל עצמו, בדיוק כמו לאבקרפט, שזו אמנותו המו... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
אני אוהב כריכות יפות. יופי אל תסתכל בקנקן ובלה בלה משפט שתמיד מגיע עם הכרזה על כריכות לעזאזל כריכות יפות זה כיף ומרשים ונחמד מאוד. אז כן, ה... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
אחרי השנה האחרונה, נדמה שלכולנו לא יזיק קצת של סרוטונין, אבל זריקת עידוד היא הדבר האחרון שניתן בספר הזה שבתמציתו דן בבדידות, דיכאון וחידלו... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
מאיפה להתחיל לתקוף את הספר הזה? להתחיל בטרחנות? באכזבה מהטיפול בנושא? מהשעמום שהוא מעורר? איסלאמופוביה מקבלת היום גינויים בחוגים מסוימי... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
טווח האירועים בספר הזה נע בין 1997 ל-2001. באמצעות ניתוחם וולבק מחפש בעצם נתיב יציאה הולם מהמאה ה-20 ועל הדרך הוא מנסה סוג של לסכם אותה. כשאני נ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ