ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 בדצמבר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אשתי אומרת שאני "חרדתי".
אני?! חרדתי? חחחח. מצחיקה אותי. אני ריאליסט. אפילו לא פסימיסט. מקסימום, איך לומר, מודע לסיכונים, לכך שהכול יכול להיגמר בפתאומיות. שהזמן הכי טוב הוא עכשיו, ושמכאן, everything is downhill. ככה, אני חי את הרגע. אוכל שטויות ומקווה לטוב מהגוף המזדקן הזה. מבזבז כסף על קפה בבוקר וחופשות משפחתיות במקום לרכוש נכס מניב בעיר הבה"דים. חוסך לפנסיה, אבל לא בטירוף, אלא רק את מה שמאפשר לי לחיות בסדר עם רגשות אשמה מינימליים. מתחזק את הזוגיות בשארית כוחותיי ומקווה, אולי לשווא, שזה יספיק.
מבחוץ אני מלגלג על אלה שדואגים מהתחממות גלובלית ומציג בפניהם מחקרים סותרים. נוחר בשאט נפש כשבתכניות טלוויזיה מתפרסמים תחקירים מסמרי שיער על הזבל שאנחנו כביכול אוכלים, או על הקרינה האלקטרו-מגנטית שמחסלת את כולנו לאט וביסודיות. אבל בשעות הקטנות של הלילה, כשיש לי כמה שניות לחשוב, בפנים בפנים - אני מודאג. מודה. מודאג מהאקלים ומהקרינה הבלתי נראית, מדקירות בירושלים, מדעא"ש ומאירן, מהפרנסה ומהפנסיה ומהילדים, מהעבר ומהעתיד, מהבריאות ומהמשפחה. מודאג. חרד. סעמק, אשתי צודקת. חרדתי.
יזהר הר-לב כנראה מכיר אותי ממש טוב (או שאולי אני לא כל כך מיוחד כמו שהייתי רוצה לחשוב), כי לי ולדניאל, גיבור הספר, יש יותר נקודות דמיון מנמשים על פרצוף של ילדה ג'ינג'ית. הוא חרד, אחו-שילינג חרד, ואת החרדה שלו הוא מסווה באישיות כמעט אוטיסטית, כבדה, שמקווה לטוב אבל יודעת בלבה פנימה שציפיות לחוד ומציאות לחוד. הוא מפוטר מעבודתו כסוכן ביטוח ומנסה את מזלו כמובטל, דהיינו להעביר את הזמן בבישולים "בריאים", ובניסיון עקר לשמר את הזוגיות שלו לאשתו המתרחקת ואת היחסים הלא-קיימים עם בנו בן התשע שנמצא יותר בתוך עולמות של משחקים ווירטואליים מאשר בעולם האמיתי. העבודה, חייבים להודות, מאפשרת לנו פסק זמן מהיום-יום ה"רגיל" - עם המשפחה, הילדים, הזוגיות והשרברב, וללא התירוץ המושלם הזה אנחנו מגלים פעמים רבות את הקושי להתמודד, כמה מצער, עם החיים עצמם.
קשה לי להסביר למה הספר המדכדך-משהו הזה סלל את דרכו ללבי באופן חד כל כך. אני חושב שיזהר הר-לב כותב באומץ בלתי רגיל על דברים נסתרים, כמוסים מן העין ובכל זאת מהמהותיים ביותר שקראתי אי-פעם בספרים. הכתיבה שלו מלאה אמת ועשירה בדימויים קולעים ומקוריים, והוא מעז ללחך את הפצעים הפנימיים, אלה שאינם רואים אור יום כמעט אף פעם, וזולגים דם רק בעתות משבר או כשכבר מאוחר מדי, כשאין כבר את מה להציל. ביום יום, אנחנו מעדיפים לראות רק את מה שנראה לנו הדוחק ביותר, וממעטים להתעמת עם ציפורי הספק הנידחות, שאת ניקוריהן אפשר לשמוע רק כשיש שקט מוחלט, ללא המפלט השקרני של ספרים או סרטים או שיחות על ילדים, כשכולם מזמן ישנים חוץ מנפשך המתהפכת.
****
47 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ציפור דרור
(לפני שלושה שבועות)
וואו ביקורת מושלמת!!
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
את קולטת שלחצת יד למכשפה?
לחטא דחוף עם אלכוהול 99%, להתפלל חזק ולהכפיל את צריכת האנטיאוקסידנטים. אולי זה יעזור. או שלא. |
|
|
מיכל
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
והאלכוהול יכול לשמש אחלה חומר חיטוי שבעולם.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני בונה על זה שכל מרוקני המדפים (כמוך) לא ירצו לגעת
בבירה מסוימת מאד שהס מלהזכיר את שמה, וזה דווקא לא כזה גרוע:
90% מים ועוד קצת שמרים, ויטמינים, מינרלים, דגנים. בטח עדיף ממרק של גלילי נייר טואלט או דייסה מהפתקים העודפים של הבחירות. נראה לי. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
נראה לי שהוירטואליזציה בלבלה את הנוער.
העולמות שמאחרי המסכים למיניהם נראים לנוער כעולם האמיתי. בני הנוער יותר בודדים ומבודדים ופחות נפגשים פנים מול פנים. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
לקרוא את הסקירה הזו עכשיו זה כמעט משעשע, מכל כך הרבה סיבות.
גם כי ביליתי את הכמעט שנתיים האחרונות בניסיונות לאזן את הכאוס שהפך את החיים שלנו, ולמצוא את הדרך ללבו של הבן שלי שבילה את רוב הזמן הזה במאבק על חייו תוך כדי התבוססות רצופה בעולמות ווירטואליים, וגם כי... טוב, הקורונה. ספגתי ב"סימניה" לא מעט "ירידות" הנוגעות לחיבה שלי לאפוקליפסות, והנה אחת, אפוקליפסה דמיקולו שמתרחשת ממש אל מול עיני כולנו והופכת את עניין החרדתיות שלי לאקטואלית מאי-פעם. הי, אני את "קניית הקורונה" שלי ברמי לוי ערכתי לפני יותר מחודש, כשכולם עוד סיפרו בדיחות על בירה. בואו נראה לאן נגיע עם זה. |
|
|
עופר צפריר
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אכן.
|
|
|
אור קרן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מעולה. אתה כותב נפלא.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה.
יש לי פתרון לכל החרדות שלך... לך לישון מוקדם יותר. :-) |
|
|
שמוליק כ.
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני גר בחדרה, אז אפשר לומר עלי
שאני חדרתי חרדתי :-)
|
|
|
ניר אזולאי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
סיקרנת...
נשמע מעניין.
|
|
|
ניר אזולאי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
סיקרנת...
נשמע מעניין.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
טוב נו, זה המעט שאני יכול לתת...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ראיתי מלא ממים שלה על הקטע הזה. לא הבנתי את ההקשר, אבל מסתבר שאני לא רק חרדתי, בולס בורקסים, רחפן ודרמטי, אלא גם קשה הבנה. לאן עוד יש להידרדר?
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
סימני פיסוק
שלך מבלבלים אותי.
זה לגמרי whahhh כי האישה היא שילוב קטלני של דרמה קווין וחרדתית. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לייק זה נחמד, אבל משכך חרדות זה לא :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
קבל ממני לייק, וכבר לא תהיה חרד יותר...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
whahhh?
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
יש מקום לשיפור.
תלמד מהגדולים:
https://www.youtube.com/watch?v=vqRlLJ3F3Js |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מה פתאום חרדתי
ראלי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני רק מכרסם בורקסים קטן . לא חרדתי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אתה מה זה מזכיר לי את עצמי. גם אני חרדתית, אבל פשוט לא רואים את זה עלי. בזמן שבעלי
נתקף בהיסטריה קלה לשלומם של זה ושל זה, אני שומרת על פאסון קר רוח, ולמעשה אני חיה כל חיי בתחושה של אסון מתקרב. אני, למשל תולה את זה בעובדת היותי בת הדור השני, וחושבת, ברצינות, שגם לנו בני הדור השני השרוטים מגיעים פיצויים.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
האמת שנשאר, אבל הפה שלהם היה מלא בורקס ולדבר עם אוכל בפה זה איכס.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני לא דרמטי!!!! איך את מדברת!!!
"...כשבאו לבסוף לקחת את אוכלי הבורקס, כבר לא נשאר מי שידבר בשבילי" |
|
|
נתי ק.
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני נשואה לחרדתי... לבי, לבי עם אישתך:-)
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אלון, מסתבר שאתה
לא רק חרדתי, אתה גם דרמטי -:).
אתה יכול לצאת מהפינה. אין קנוניה סודית. מה כבר אפשר לקנות במאפייה אם לא איזה בורקס מחמם שאחר-כך הולך ונדבק למקומות אסטרטגיים? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מה??? הייתכן שבסימניה מגלים פרטים מוכמנים על החברים האחרים וחיבתם הבלתי נשלטת לבצק עלים? (רץ לפינה, מתייפח מרה, ומדי פעם נוגס בבורקס קשקבל אלוהי כדי להתנחם)
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
שקית עם בורקסים?
מהמאפייה? אולי זאת אותה אחת שנדחפה בתור?
אלון, אולי היית צריך לחבק אותה ולהודות לה על כך שבכל זאת לא דרסה אותך? וכך גם הפחד היה מתפוגג...כנראה...לפחות לפי מה שחני אומרת. |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ואני זוכרת איש מאוד גבוהההה עד השמיים שרץ עם שקית ביד ,כנראה מיהר ....
ושכח שהוא רץ בכביש,מזלו שהנהגת הייתה נחמדה ועצרה!...וכמובן פחד משתק ואהבה מרחיבה
צריך לאהוב מספיק בשביל לשכוח את הפחד.. |
|
|
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי..
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני פוחד מכל דבר. ביום שישי כמעט דרסה אותי מישהי שיצאה מהחניה, כשאני צעדתי בעליצות וחשבתי על כלום
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ספר שנהנתי ממנו בגלל האמיתות,בגלל שהוא לא זייף
הוא זרק על הדף את החיים כמו שהם בלי למצמץ.
מה אלון אתה חרדתי? סקירה יפה לספר יפה |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הנה ציטוט שקיפלתי ממנו: "כשהמונוגמיה נכשלת, אין דבר שיחליף אותה חוץ מיחסי מסחר".
או זה: "מפגש ממוזל של זרע וביצית הוליד נון קטן שלמד לזחול, להזדקף, ללכת, לרוץ, להאט, לעצור, לגחון ולקפוא מכווץ מול המחשב". |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה, לי. באמת ספר מיוחד.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה. ביקורת נהדרת . זוכרת שקראתי מזמן . ספר מדכדך אבל מיוחד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ציטוט גדול
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
כלל ראשון
בתחזוקת הזוגיות: האישה תמיד צודקת.
והרגת אותי עם ציפורי הספק המנקרות...אם היה לי איזה משחק מאלחש, הייתי משחקת כדי להרגיע את החרדות מהספר שסיימתי עכשיו. מצד שני, מרק טווין, החביב עליי עד מאוד, אמר: "היו לי צרות רבות בחיי, ומקצתן ממש קרו בפועל" |
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
כן, החרדות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה. אנקה, הכול מדאיג, המיקרו, המקרו, גלי המיקרו, גלי הרדיו, גלי הים. עד שמדליקים את האייפון ומשחקים עוד משחק מאלחש אחד.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מדהימה....בשעות הקטנות של הלילה מגיעות המחשבות הגדולות של היום!
|
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני דווקא דואגת בלילה מהמיקרו (אנוכי ומשפחתי) ולא מהמאקרו הגלובלי.
מכירה את הלך הרוח. ביום הכל נרגע :)
לא הסתיימה הועידה בפריז של כל נציגי המי ומי בעולם עם הבטחה לעתיד טוב יותר ? לא להירגע מהתוצאות ? |
|
|
מיכל
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
שעות הלילה הקטנות הן הכי שיש- ולכל מטרה שהיא
ביקורת באמת יפה מאד ונוגעת |
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה =)
|
47 הקוראים שאהבו את הביקורת
