הסיפור הלא צפוי של ספר שמצאתי באקראי

מצאתי אותו לפני שנים רבות, בשעה שכחייל הובלתי חומר סודי לגריסה במפעל למחזור נייר. הוא היה מוטל בתחתית המגרסה, כחייה מבוהלת שנמלטה משיני הברזל של המפלצת הגורסת, ממש ברגע האחרון.

ישו הנוצרי, הוא הספר שמצאתי, ספרו של יוסף קלאוזנר משנות ה - 30, עם כריכה שחורה המשמרת את יופיים של ספרי היסטוריה עתיקים, על הנושא מסקרן ומעורר מחלוקת, ישו וראשית הנצרות. עד היום ה

בספרו הראשון של <mark>יואל הופמן</mark> יש ארבעה סיפורים.
הראשון מתוכם - "קצכן" - הוא פנינת ספרות מקסימה ומיוחדת.

קצכן, חתלתול בגרמנית, הוא ילד בגיל הרך שחווה בדרכו שלו את כל הקשיים של עולם המבוגרים סביבו. אמו האהובה הלכה לעולמה זה עתה, אביו מתמודד עם מחלת נפש ולא מסוגל לגדל אותו, ולכן קצכן מיטלטל בין דודתו הרווקה, הבודדה, הכמהה לבן זוג, ובין דודו המבוגר והחולה.
קצכן מביט במבט חודר ותמים על המבוגרים, מזד

יש הרבה מקום להרף
--------------------------

לקרוא את <mark>יואל הופמן</mark> זו חוויה רוחנית. אני מרגיש קרוב לכתיבה שלו משום שהוא נמצא באיזשהו אופן על דרך של שירה. המשפטים שלו קצרים יחסית, גם אם הרעיונות מתמשכים. זו כתיבה כצורך. הוא מעלה את זיכרונות הילדות שלו בחיק משפחתו, אם כי זו לא כתיבה דווקא על חיק או על מגע אישי ובלתי אמצעי. הוא כותב על המחשבה ועל האדם שמהם ניתן לשער משהו על הקיום ולא רק שלו. הוא אי

[1] שכחתי מתי זה היה, אולי ב-20 לאוגוסט 2013 [? ואולי ב-21 ואולי לא]. היה שם אור והריח של הספריה, והיתה שם הספרנית הוותיקה [זו שלא מתרגזת כששואלים שש פעמים]. גם אני נכנסתי, וגם היה שם קשיש עם סלים ומכשירי שמיעה [אולי היה זה בלוטוס?]. נמאס לי מהספרים הרגילים, או מהסופרים הגדולים, ביקשתי 'משהו אחר' [והספרנית צחקה]. אז הזקן והסלים [או מישהו אחר/ת] אמר יש את <mark>יואל הופמן</mark>. וראיתי שיש.


[2] בא נדבר על

האם קרה לכם אי פעם שחלמתם חלום? חלום קסום ונהדר, כזה רך ולבן וכאילו אתם מרחפים בתוך ענן? ובחלום הזה אתם יודעים שזהו רק חלום וסופו להגמר, אבל אתם לא רוצים שיגמר לעולם? האם זה קרה לכם אי פעם?
זוהי תחושתי לגבי ספרו המופלא של <mark>יואל הופמן</mark>, "ספר יוסף". אוסף סיפורים, למעשה – ארבעה. המספרים בעיקר על ילדים בעולמם של מבוגרים. ילדים יהודים בעולם של מבוגרים. ילדים יהודים דוברי גרמנית בעולמם של מבוגרים דוברי ג

לפני כמה זמן, כתבתי על Curriculum Vitae. ספר ייחודי בסטייל הייחודי של <mark>הופמן</mark> שהוא אוטביוגרפיה שכמו שאמרתי, הסופר פשוט מדבר איתך עד השחר. עם קריאה פעמיים ב"מצבי רוח, אני מוצא שוני טוטאלי למרות שהסגנון נשאר אותו דבר.

קוריקולום הוא מלנכולי, יש בו רגעים עצובים. מצבי רוח כשמו כן הוא, משנה אווירה כל פעם. הוא מצחיק, הוא עצוב, הוא תמהוני, אבל הוא מבין את סוד החיים. חבר שלי אמר ובצדק, שאנשים לא מבינים את

<mark>יואל הופמן</mark> מחבר הספר "אפרים" מציג ספר מרשים ומיוחד באופן הפיגורטיבי שהוא מוגש, חלוקה של פסקאות שנמתחות לכמאתיים עמודים של עולמות רבים הדחוסים לתוך עולמם המצומצם והכואב של זוג שחולק כאב משותף- אובדן בנם. המתח שבריחוק הנפער ביניהם נראית כתהום ענקית ומאד מוחשית, כל פלח של אור או שקט חורך שלווה מטלטל את עולמם ומדגיש את האיזון שהופר. המתחים בין בני הזוג הולכים וגוברים עם התקדמות העלילה, עולמם המשותף וה

כאמור עוד ספר מוזר ומלא פלאות מאת האיש הבלתי מובו <mark>יואל הופמן</mark> , במקום אחר כבר רשמתי דברים אודותיו , הזמן חולף והאיש חסר יהא זכרו ברור , אין אנשים שכותבים כמותו , אולי יש אבל לא קראתי

ערבוביית שירה-פרוזה-פילוסופיה כעין זאת לא נראתה כמעט בכלל בספרות העברית; ולמעשה, אין הרבה צורות של אנדרלמוסיה, מסוג הערבוביה המדוברת, שתבניות ניסוחן ואופני כתיבתן שיוו להן צורה מתקתקה וגדושת עליצות כמו זו המופיעה בספר קוריקולום ויטיי של <mark>יואל הופמן</mark>. באין כל מִסְפּוּר של עמודים ובחוסר-קשר (הקרוב מאוד ללהיות מוחלט) בין רגע אחד, מן הרגעים המסופרים, למשנהו - מגיש המחבר המוכשר הזה לקוראיו מאה (פחות או י