ביקורת ספרותית על מזרן האבן - תשע מעשיות מאת מרגרט אטווד
ספר מעולה

---

לא מזמן הייתי בחתונה. לא של חבר או חברה, לא של משפחה- אז הרי כמעט אין ברירה. חתונה של בן של חבר. כן כנראה הגעתי לגיל שכבר הילדים של החברים שלי מתחתנים. אמנם החבר מבוגר ממני בעשור (חבר לעבודה) וגם הוא התחתן צעיר וכך גם בנו, אבל עדין... חתונה של בן של חבר, מזדקנים. היתה חתונה מאוד שמחה, ולפרקים החברים של החתן נשאו אותו על כתפיים וחוללו ופיזזו איתו על רחבת הריקודים באקסטזה מזה ש "החיים שלנו תותים". על הבר, לקחתי משקה אנרגיה גועלי שבתקווה יחזיק אותי ער בנסיעה הארוכה הבית, והחברים של החתן סרו לסיסבוב שוטים. ההוא שלפני רגע הרים את החתן על כתפיו הזמין אותי להצטרף.
"תודה- אני נוהג" עניתי, וסימנתי לחיים עם הכוס משקה אנרגיה מתוק וגועלי שהיה בידי. נזכרתי שגם אני לפני עשור עשור וחצי הייתי מאוד דומה לו, ובחתונות של החברים הקרובים נשאתי את החתן על כתף, השתוללתי ושתיתי כאילו אין מחר. לפעמים כאב לי טיפה למחרת הגב...
אמרתי לבחור שלצידי "איזה שמח אתם עושים- כל הכבוד, תענוג להשתתף בחתונה כזו"- נשמע לעצמי כמו מבוגר מבוגר.
"הכי כיף" ענה לי העלם.
"רק מלהסתכל עליכם נושאים את החתן על כפיים אני יודע שמחר בבוקר אתעורר עם כאבי גב". החתן היה במבנה גוף שלי, שמהכרותי האנטימית עם המימדים, אני יודע שזה אומר משהו בן 90 ל 100 ק"ג.
מזדקנים.

ואני רק מבוגר, זה נקרה הגיל השני? או שיש שם שכזה רק לגיל השלישי?, אני מניח שכשממש אזדקן נגיד 75 צפונה, או אז אתמודד עם מציאות אחר לגמרי, המגבלה שלי לא תסתכם בכך שלא אוכל לשאת על כתפיים חתן ששוקל כ 100 קילו: לא אוכל לראות יותר מדי בלי משקפים, אולי לא אצליח לרדת מדרגות בלי עזרה, יכול להיות שהשיניים כבר לא יהיו שלי, יש מצב שגם לא ממש אזכור של מי החתונה... אולי אפילו יברח לי קצת פיפי מי יודע, וכל הזמן אפחד למעוד שמא אשבור את עצם האגן.

וכמו ש 15 השנים שעברו מאז שהתחתנתי במהירת מסחררת, אני כבר לא תמים, ומבין שגם העשרים שנה הבאות שיביאו אותי למציאות שתיארתי יחליפו מהר, מהר מידי.

ואיך ההקדמה קשורה?
ובכן, הספר הזה אטווד מגולל 9 מעשיות- כן מעשיות ולא סיפורים קצרים (תקראו בפרק התודות בסוף הספר).
הסיפור הראשון חוזר אחורה בזמן אל חבורת צערים: משוררים, סופרת בתחילת דרכה ועוד- ואז יתרת המעשיות לוקחים אותנו 50 שנה קדימה, כך שבחלק מהמעשיות האחרות אנחנו פוגשים את אותם דמויות עמוק בגיל השלישי.
משפט על כל מעשיה בלי לקלקל מבטיח:

אלפינלד- סופרת פנטזיה מאוד מצליחה מסחרית, בגיל 70 ויותר, בבית לבד קצת אחרי שבעלה מת, אבל עדין מדבר אליה ומלוה אותה כל הזמן (בדמות קולות בראשו) נאלצת לצאת מהבית בעת סופת שלגים לקנות מצרכים. מסופר לנו בספר זה על תחילת דרכה, כזוגתו של משורר מבטיח מלא בהורמונים.

בחזרה מהמוות: אותו משורר, בערוב ימיו, ממורמר, מתוסכל, עם אישתו הצעירה ממנו, נפגש עם סטודנטית צעירה לספרות, הוא בטוח שהיא מתעניינת בשירים שלו....)

הגבירה האפילה: דמות נוספת מחבורת המשוררים שפגשנו בסיפור הראשון מגיחה הפילגש של אותו משורר רווי הורמונים- מסופר על שגרת חייה עם אח תאום בערוב ימיהם. היא פוגשת את מחברת ספרי עלפינלד בלוויה, ונגשת להתעמת. האופן בו המפגש מתגלגל מגלה לאח התאום, שהכיר אותה הכי טוב שיש, צד חדש באחותו.

לוסוס נאטוריי: תקראו לבד.

חתן בהקפאה: סוחר עתיקות, מושחת, קונה מכולות איכסון על תכולתם... מגיע למכולה עם תכולה ביזארית- ואז כשהוא יוצא הוא פוגש את בעלת המכולה.

אני חולמת על זינה עם השינים האדומות מאוד: שלוש חברות, גם כבר לא ילדות, זינה לקחה לכל אחת מהן את בן הזוג, אחד מהם חוזר. האם מניעה של זינה היו טהורים? האם גלול שלה מסתובב בניהן?

היד המתה אוהבת אותך: סטודנט כותב ספר אימה שהופך לרב מכר, סרט ועוד סרט, רק שהוא חתם על חוזה על הספר הזה, לפני שהאמין שיהיה לו ספר... מה עושים עם החוזה הזה?

מזרן האבן: אלמנה סידרתית (לא ממש פסיבית) פוגשת בשיט לקוטב את מי שגרם לה להפוך למי שהיא, הוא לא מזהה אותה, היא כן מזהה אותו.

זמנכם אזל: דיור מוגן, אבל לעשירים... החים שם, והחשש המתמיד להיות מועבר לאגף הסיעודי, ואז הפגנות אלימות... על הקשישים לפנות את מקומם מהעולם הזה... הם נשמו מספיק אוויר.

כל דבר שאטווד כותבת, ניתן למצוא בו ניחוח ביוגרפי, משהו מעולמה, אולי תמיד זה כך, היא בעצמה כבר לא ילדה, והזיקנה מלווה את המעשיות כחוט שני...ואטווד כותבת את הזקנה מדויק, בלי הרבה חמלה, על החששות העבר ההווה הלא פשוט והעתיד הלא מובטח, כשסביב נעורים שמנגידים לזקנת הגיבורים.

כי הרי גם כשאנחנו מתבגרים הילד שהינו לא הולך לשום מקום, ולפעמים במבט מזווית מסוימת למראה ניתן לראות אותו מציץ מבעד לקימטי הבעה...

הספר הוא לא על זיקנה, אבל אני בחרתי לכתוב על היבט זה שמלווה את המעשיות

שווה ביותר.
אני נתתי 5 כוכבים

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על מזרן האבן - תשע מעשיות