ביקורת ספרותית על מחר ניסע ללונה פארק מאת אילנה ברנשטיין
ספר מעולה

---

יש משהו מתעתע בספר הזה. הוא קטן מימדים, והוא לא עב כרס. אבל כבר כשמתחילים לקרוא בו מבינים כי קל זה לא הולך להיות. הוא לא מחולק לפרקים, הפסקאות בו מעטות, הוא כתוב בדחיסות כזו, שאני הייתי זו שחיפשה את המרווחים בין המילים, כדי לנשום. הסיפור הזה הרגיש לי כמו תמצית מרוכזת, שצריך לגמוע ממנה אט אט.
יש לה לברנשטיין כתיבה נוקבת שלא חוששת להצמיד את הקורא אל הקיר, לעמת אותו עם נושאים מושתקים שבדרך כלל אנשים מחרישים לגביהם, ומעדיפים להתעמת איתם בינם לבין עצמם, במחשבותיהם. והיתה הרגשה כי שמה את היד על הפנים, חוסמת כל פתח לכניסת אויר.

אמא צעירה, חד הורית, מגדלת שני ילדים. האמא, כמו הילדים, נשארים לכל אורך הסיפור נטולי שם. הילדה בת השש היא ה"גדולה" והילד בן החמש הוא ה"קטן". האמא חיה מקצבת ביטוח לאומי, לא כשירה לעבודה, ועוד יותר לא ממש כשירה למלא את תפקיד האם.

" יש נשים שלא צריכות ללדת ילדים, אמרו לי ברווחה. שם הבינו את זה הרבה לפניי. לא כל אחת מצליחה להיות אמא ולהמשיך לחשוב כמו אדם. ילדים משנים לך את החשיבה. מנקים אותה מכל מה שלא קשור בהם. עשו ממני אמא. אחר כך התרוקן לי הראש, והדלת אל העולם שבחוץ נסגרה". (עמ' 13)


התפקוד שלה ירוד עד כמעט לא קיים עקב בעיות נפשיות קשות המטופלות בטיפול תרופתי ושיחות עם פסיכיאטר. השלושה גרים בעוני מחפיר, בבית כמעט ואין מזון, ובכלל- השלושה האלו כמעט ואין להם כלום בחיים, זולת אחד את השני.

מה ששבר לי את הלב יותר מהעוני והעליבות שמושכים את הקורא אל תוך האווירה הזו , הסמיכה כל כך - היו המאמצים של האם- מתוך הנפש המסוכסכת שלה הצליחה להתרומם וליצור לילדיה עולם מדומיין, מעין עולם מקביל, עולם טוב יותר. שם- בעולם ההוא יש להם אב שנסע מעבר לים, נסע לעבוד. המודעות הזו, והניסיון הזה להעניק לילדים מציאות מיופה יותר, אחרת, הרגעים האלו בהם האם מנסה לעלות מתהום הייאוש - אחת מנקודות האור בספר. ואולי בעצם היחידה.

הספר נקרא כאילו המחשבות אשר בתוך ראשה של האם כתבו את עצמן.

ואם כבר בלונה פארק עסקינן- הרגשתי כאילו שראשי נתפס בין סורגי גלגל הענק בניסיון נואש לטיפת אויר.

לא, הספר לא קל, אבל זה מסוג הספרים שיישארו עם הקורא לעולם, והספר הזה בהחלט ראוי לכל פרס.


אמיץ ,נוקב, ומשובח.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מחר ניסע ללונה פארק