ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה

---

המפגש הקודם שלי עם המינגוויי היה לפני זמן רב, והטעם שנותר לי ממנו החל להטשטש; היה זה ב"הקץ לנשק" המיתולוגי. הצורך בפגישה מחודשת עם המינגוויי הוביל אותי אל "הזקן והים", בעודי מתרגש ומצפה.

והמציאות גברה על כל ציפיה שהיתה לי. זהו סיפור פשוט ביותר, אפילו מינימליסטי, אך בעל עוצמה כה רבה, שבכל עמוד רק הולכת ומתגברת. כפר הדייגים הנידח בקובה הופך למוחשי כל כך, וההתרחשויות המלוות את הדייג הזקן תופסות את הלב; מעולם לא חשבתי שמסע דיג יכול להיות כל כך מרתק.

כמה פשטות יש בנובלה הזו, וכמה עומק. לכאורה, סיפור על דייג פשוט המתמודד עם המציאות – גלי הים ומאבק ההשרדות היום יומי. אבל בפועל יש כאן סיפור על אנושיות, על בדידות ועל חברות, על חמלה; על עמידתו של האדם הבודד מול העולם ובעיקר מול עצמו. הדייג הזקן, שחייו רחוקים שנות אור מחיינו שלנו, מייצג כל אדם באשר הוא, ברגעים בהם הוא נדרש לכוחות נפש ולגילוי עצמי.
והגילוי העצמי, החיפוש והחפירה העצמית בראשו של איש זקן מגיעה ונחשפת לעיני כל: משאלותיו הכמוסות, נעוריו האבודים, כוחו שתש וגופו שאינו כפי שהיה פעם. בדידותו בלב ים ממחישה את אותה הבדידות שקיימת גם ביבשה, והניסיון לחזור עם הדג הגדול ביותר שנראה אי פעם – הוא, בעיני, הניסיון לחזור לעצמיותו האבודה.

ספר מרגש, אשר בצדק רב ביסס את מעמדו כיצירת מופת.

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על הזקן והים (2001)