ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 בספטמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט


****




כל אימת שנחו עיניי על שדרתו התכולה של הספר העתיק הזה, שמונח כאבן שאין לה הופכין על איצטבת העץ הלבוד בחדרי, חשתי כי אני נעצב אל לבי קמעא, כי תחת לשקוד עליו ולהבין הימנו את תורתו שבא ללמדני, היינו מאבק האדם בערוב ימיו, אל מול תוש כוחותיו נוכח איתני הטבע ועוד רעיונות עמוקים מני-ים, הייתי שב וסובב אל הקומפיוטר שעל המכתבה על מנת להעמיד בו עוד סטאטוס נידח במכמורת הסוציאלית.

אך בהנץ הבוקר כנראה שנתבלעה עליי דעתי שכן הבטתי כהנה וכהנה, ושוב אותה שדירת ספר שעינה כעין הנייבי מנקרת את עיניי כזועקת, הנח את אשר אתה עושה וטול אותי כי שכרך וחלקך בעולם הזה ירבו עד מאוד. ואכן חלשה עליי דעתי כי הותרתי את ספל הקאפה בסמוך לפצירת הציפרניים, בלעתי עוד חתיכה כדבעי מן הבאנאנה הלפותה בידי השמאלית, ניגשתי אל האיצטבא ומשכתי באצבע צרדה את הספר אל ידי האחרת ופתחתיו ועיינתי בו, ורחב לבבי כי התחוור לי שנשכח היה ועשיתי עמדו חסד.

אכן, לשונו ותרגומו בידי אותו אהוד רבין לעילא הם. ועוד תוספת רבת רושם ישנה כאן בדמות איורי הקאו של מיודעינו אביגדור אריכא, שהעמיד כמדומה את מרכולתו לרשות ההוצאה לאור בעבור אי אילו מעות.

אם כן לא עשיתי לעצמי קפנדריא, אלא ישבתי לפי תומי על מושב האוטובוס וקראתי בספר כה וכה. מעניין הוא, וראוי הרבה יותר מפרוגרמה בטילה בטלביזיה, אולם עלה בדעתי כי אותו סנטיאגו הדייג הזקן המסיח עם עצמו לרוב כשהוא על ארבתו במימי הבאנה, במאבקו אל מול הדג האימתני, ששיעורו י"ח רגליים מחוטם עד זנב, אינו עומד בראש מעייני, וכי דווקא לשון העברית שבו עולה ונוטלת לה את הבכורה על מוחי ועושה בו כבשלה. נכלמתי כי חשתי בקרבי את לבי עולץ על כך שאורכו עולה אך במקצת על קו"ף עמודים. אמנם נגרמה לי קורת רוח הימנו, אולם לא, כפי שמסיחים הבריות, נפלתי ממרום מושבי.

****
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מכמורת סוציאלית זה מבריק אם היה לי פייסבוק הייתי שמה את זה בסטאטוס
אבל לשמחתי השתחררתי מן המכמורת
בוב (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
שאפו על הסגנון.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
השתבשה עלי דעתי או שאני חוזה באימרות שהזמן פסח עליהם של שנים עברו.. פתאום זה נותן לעברית את הכבוד הראוי,כמה יפה אלון.

אכן עשית חסד עם הספר ועם הביקורת הארכאית שתמיד שמה את העברית של ימינו
בשוליים...
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי, כשמישהו מכוון לסלט, בשביל להרשים גרידא - יוצא סלט. זה כמו שפעם לימדתי את עצמי לדבר במבטא סקוטי וידעתי להגיד בעיקר משפט אחד שגם הוא היה מפגר קצת. מצד שני - אני יכול לכתוב, אם ארצה - ובטח גם את, אם תשבי על זה ברצינות ולא כביקורת של חצי שעה בתוך או בתום יום עבודה - משהו שיעבור חוות דעת של כל בלשן. זה בדם. הנסתרת - תודה. צחקת במקומות הנכונים :-)
הנחשפת (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אתה כותב פשוט יפה! וצחקתי בשני מקומות: "עינו כעין הנייבי" ו"המכמורת הסוציאלית". גדול!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אין בעד מה.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אוי, אלון, פיספסת את כוונתי! לא התכוונתי שהזית-הגית איזו מילה ממוחך הקודח, ונהפוך הוא! אלא שאחרי שאנחנו קוראים ספר בעברית ארכאית, מיד אנחנו חוטפים השראה ומוציאים מהגנזך, לאחר צחצוח, את כל המילים שאנחנו זוכרים, או שצפו עקב הקריאה, והתגובות בהתאם.
אבל אם בלשן מלומד יקרא אותנו, יגחך לעצמו ויגיד: לא ענתיקה אמיתית אלא סלט מזוייף. בכל מקרה, לעין של הדיוטה כמוני (שירדה עד הדיוטא התחתונה) הביקורת נהדרת!
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ומבדיקה נוספת עולה שהצדק בידייך לגבי התרגום - שהוא אכן של יצחק שנהר. כל כך צנועים היו פעם כנראה, שאפילו תרגומים היו עושים בפסבדונים. או שאולי היה בכך משום פחיתות כבוד. מעניין. וזשל"ב, מרוב עריכות פספסתי את המחמאות. תודה רבה!
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הקאפה והבאנאנה, למרות שאפרתי אולי חשדה שהפלצתי אותם כי זה נראה לי מתאים לעברית הארכאית הזו - שניהם לקוחים מהספר הזה, שהדי במרומים
dushka (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
קאפה זה חידוש מופלג לעומת קהווה מהבילה (והנכווה ברותחין יזהר וגו.) ואין איש כזה אהוד רבין - או שהוא אלמוני שתרגם את הזקן והים ופרש לקובה או שהוא המתרגם יצחק שנהר שבחר, משום מה, להשתמש בשם עט.

לא קראתי את הזקן והים. בקו"ף העמודים זכו הכיתה המקבילה, אנחנו קראנו את החטא ועונשו.

אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הכל היה כדאי כדי שנעלה מנבכי מוחנו מילים של חג ושל שבת. ומילין אלו, מה זה נלין, גם כשלעת לילה נלין ירפרפו בראשינו תועפות של חמדה וירקמו לנו חלומות וימתקו לנו כדבש של ראש השנה. ובעת שנקיץ, והנה עומדות היו רגלינו בשערי המאה העשרים ואחת, ויכבשו הכאילו והכזה את ארץ המילין הגדושות ובכברה יוותרו רק ארבע מאות מילה וסימנים הקרויים אייקונים.
אוי, האם לזה הגענו? שוד ושבר. נהי ישטוף את כל הארץ. איכה מתה לה השפה הקדומה ותחתיה קמה, עזת פנים, שפת תחתיות.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אוי, שונרא שונרא, גברתי הנכבדה. כמה נחמדה את. תודה רבה!
שונרא החתול (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא יבולע לה, יבלע אותה. השונרא.
וכי למה זה עשותך כדבר הזה ללוויתן, גברת אפרתי?
דבר תודה לאדון דה אלפרט שניצב על משמר הלוויתנים.
איזה יופי של שיח מתנהל פה. זשל"ב, הצחקתני עד מאוד.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לרגע קצר שבקצרים חלפה בראשי המחשבה שמא פג תוקפך ושד השתלט על מוחך!
אבל אז המחשבה הנלוזה הזו חיש קל נעלמה ובמקומה הופיעה מחשבה חדשה על גאונותך שלא תסולא בפז!
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
נכון. אבל אם הייתי מתאמץ והיה לי זמן הייתי יכול ליצור משהו אותנטי, שדווקא לא עשוי מהחומרים הרגילים שנמצאים בהישג יד. מה גם שהספר הזה מלא עד להתפקע (!) בפסקאות שלא היית מאמינה שהעומד מאחוריהן כתב אותן ברצינות, או שאפילו פעם היו כותבים ככה.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
כן, אבל לעניות דעתי (וסליחה!) גם בביקורת וגם בתגובות שלנו יש ערבוב משלבים של עברית.
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
למה, אפרתי? אני עומד מאחורי שמונים אחוז ממה שיש כאן בביקורת, ואין פה כמעט חירטוטים. בספר הזה אין ולו שורה אחת שהיתה יכולה להיכתב היום וכולו כתוב באותה לשון.
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי, עליי להוקיע את השימוש בעור הלוויתן, פן תעוררי את חמתה של השונרא ואז יבולע לך
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מה שמצחיק הוא, שמי שמבין באמת ברבדי השפה, יודע שכולנו (כולל אותך, אלון, נא לא להתחמק) משרבטין ומחרטטין ומגבבין סתם מילים ישנות שליקטנו ממוחנו הדועך, ומה שכתבנו זה סתם גיבוב של מילים מסל המיחזור של שפתנו היפה, כמו אוסף של רהיטים ישנים, שאף פעם לא יהיו כמו חדר מרוהט בענתיקות קלאסיות אמיתיות.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הייתי מסבה אל שולחני ומיני תרגימא ערוכים לפני, כאשר לפתע שזפה עיני את דבריך שכה ערבו לחיכי עד שנשתכחו המאכלין מלבי.
אכן, שפתיים יישק.
ודגים תיעבה נפשי.
ונזכה לישב בסוכה עשוייה מעורו של לווייתן.
נצחיה (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
שופרא דשופרא
שונרא החתול (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סבורני כי מאחר ורוח התרגום העברי הארכאי קמעא שרתה עליך ביושבך לתומך על מושב האבטובוס עם הספר העתיק, ולא זו בלבד, אלא שאפפה היא אותך גם בזמן בו משכת את קולמוסך הקומפיוטרי על מנת להעמיד בו דבר ביקורת משובחא שופרא דשופרא, מן הראויות הוא שתעניקה נא לברנש המתרגם את היקר המגיע לו ותכתובה נא את שמו: אהוד רבין.
הו, כתיבתך כה נעמה היא לעיניי. שימחתני וליבבתני.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ