1. בגדול זה הטמטום האנושי

בגדול זה הטמטום האנושי.
200 אלף שנה אחורה ככה- נוצרה חיה חביבה איפה שהוא שם באמצע שרשרת המזון, 130 אלף שנה לקח לה ללמוד לרכל ולהפוך לראשונה בשרשרת. עוד כמה שבתות להבין שהכי טוב בשבילה זה ללקט ולצוד, תנו לה כמה ימים והיא כבר הרסה את זה בגלל חארטה חקלאית או מדעית או תעשייתית ואז היא התחילה להגזים ולרדוף אחרי כלום ולהיות עבד של דחפים שקריים שהגדול ביניהם הוא איזה רעות רוח כזאת שככל שיש לך יותר ממנה אתה יכול לרכוש יותר דברים שאתה לא צריך.
ואז קמו יצורים שגורלם שפר עליהם ומוחם נהיה להם לעזר כנגדם, תרתי משמע, חשבו על מכונה נוספת שתספח לחלקם את שטרות הכותנה שכולנו אוהבים לשנוא, האנשים האלה הרהרו, התפלמסו, גבבו כמה רעיונות והופ! המציאו מסנן מוחות מהיר. ואמין (?) אמינות? עזבו. פאסה. דברו בעלות מול תועלת. שלא כולם יוכלו להיכנס למוסד מסובסד, כי כלכלה צריך לדעת לנהל! אז צמצמו מקומות בפקולטות ושהחולמניים יבזבזו מה שאין להם בצ'כיה או רומניה או הונגריה, כי זה לבטח יטיב עם השוק הארצישראלי. ותעלו, תעלו עוד את הרף שלא בודק לא אהבה לא חמלה לא אמת לא רגישות לא הומור לא חכמה לא כשרון לא הומור ולא טוב לב. בואו נרחיק שאיפות מגוחכות שמכילות את כל אלה וככה בטוח שדור יבוא ודור ילך והארץ כבר לא תעמוד. בטוח שייווצר חדש תחת השמש.
בגדול זה הטמטום האנושי.
בקטן, פסיכומטרי.

נכתב לפני 12 שנים ו-1 חודשים

2. מוזר טוב. מוזר רע. מוזר וזהו- "אחוזת בית"

מזוודה עם גופה, יוקר מחייה, מדד המעוף, שמאל-ימין, רדיקליים, רקטות, הסלמה, אונס ע"י פליטים, נרקומנים על ערש דווי, ונדליזם, המדרכה השחורה בתחנה המרכזית, תחלואות, קבצנים חסרי בית ישנים על פיסת לבד, זקן עם בצקות ברגליים, טייקונים, ריביות, שחיתות, אנשים שקופים, המתות בעלי חיים, חוסר צדק, ניצולי שואה, איום בטחוני, תאונות דו"צ, התחממות גלובלית, הפגנות של גרין-פיס נגד אורגניזמים מהונדסים וערב רב של אנשים, חניונים חסומים, שני בערב, מינגלינג פה וצחקוק שם, וצמידים באבן גבירול ומסלולי שתייה בפרישמן וחלש בקפלן ואלקטרו ברוטשילד והופעה בקינג גורג' פינת בוגרשוב והשבורים בקרליבך וממנצ'סים בבן יהודה ומתקרחנים בשאול המלך וחוגגים באלנבי ונמהרים ושועטים ונדחסים ואנשים ורואים ונראים ושותים שיכרים ומגבבים מילים ושיכורים ודרוכים ומסטולים וחדורי מטרות וכולם עם כולם וגברים ממאדים ונשים מנגה וכל החיים תלויים ברגע אחד. בבר אחד. במספר אחד. תאוות בשרים.
תל אביב היא חור שחור.
היא מאיץ חלקיקים.
היא משולש ברמודה.

נכתב לפני 12 שנים ו-1 חודשים

3. כל המשפחות המאושרות

יהב וגאיה יושבות שוב על המיטה ומדברות עד השעות הקטנות של הלילה על הנושא הטאבו הזה שהן מכירות אותו ואוהבות לדוש בו אחת עם השנייה. עד שהן מרגישות בנוח לדבר על בנות האדם שהן היו בעבר, על אפיזודות שקרו להן, אותן הן נוהגות להדחיק בחברת אנשים, גם בחברת אמא ואבא, אבל לא בינן לבינן. יהב וגאיה "אחיות במקרה אבל חברות מתוך בחירה" כמו שכתוב על המגנט במקרר בבית, אפילו יותר מזה. לפעמים הן חושבות שגם אם הן לא היו אחיות, אז בוודאי נפשה של זו הייתה נקשרת בנפשה של זו והן היו משתרגות בחיים אחת של השנייה, איכשהו.

גאיה ממש אוהבת לדבר על הילדות הקשה שהייתה לה כילדה, איך נהגו להתעלל בה בבית הספר, איך הייתה משלמת ביוקר על ניסיונות חוזרים ונשנים להיות קצת יותר פופולרית וקצת להוריד מעצמה כדי להתקבל בחברה, איך תמיד הרגישה לא יוצלחת, איך כל החיים תלך לפסיכולוג, איך לדעתה הכל זה חינוך אבל היא כמובן לא מאשימה את ההורים, כי היא טובת לב אמתית כזאת ממש מבפנים והם לא אשמים- אי אפשר לגדל בצורה מושלמת.
כל הזמן היא אומרת ליהב שבגלל שליהב הייתה רשת חברתית בטוחה יותר אז יהב קבלה את הביטחון שלה מוקדם והיא יציבה יותר מבחינה נפשית, אבל שהיא עצמה רק נראית יציבה וזו פיקציה כי המים מהנהר הקדום שזעזע לה את אמות הספים של הילדות עוד מורגשים והם מחלחלים בה כל הזמן, בגלל זה היא תגדל ת'ילדים שלה אחרת, אולי תיקח אותם למכון אדלר כדי שיהיה להם בטחון עצמי, כי איך יכול להיות שלשלושת האחים אין בטחון עצמי? לפחות לא היה. כיום היא אומרת שהן כבר בסדר כי הרי הן עברו תהפוכות נפש.

חוץ מאורן.
שהוא זה כבר שיחה אחרת. אולי בפני עצמה.
אורן ניסה להתאבד לפני כמה שנים והוא מטופל הרבה זמן אצל פסיכיאטר וכל פעם שמדברים עליו זה נורא כבד. כבר אין כוח לפעמים לדבר עליו, משפחת פורת הם משפחה אופטימית ככה בגדול והם מדברים על הכל, ליברלים כאלה, אבל תמיד יש עננה כזו שמשהו רע יקרה עם אורן וכבר אין מה לעשות הוא מקבל את כל הטיפולים בעולם אז מקווים לטוב.

יהב נחשבת בבית לדמות השקולה יותר מבחינת האחים. יצא והיא מוצלחת יותר מבחינת הישגים. והיא גם חכמה והדעות שלה מאוזנות. מבפנים היא בכלל קיצונית, אבל איכשהו היא שובצה לתקן הזה בבית, אולי כי מישהו היה צריך לאייש אותו. יהב לא תמיד מתחברת לאמא ואבא שלה, היא מרגישה שהם לא מספיק רוצים להכיר אותה ורק מתפארים בהישגים השקריים שלה, לפעמים יהב תוהה את מי אמא שלה יותר אוהבת- את אורן או את גאיה. כי באורן היא משקיעה הרבה זמן ואנרגיות וכסף וכל הזמן דואגת. ואת גאיה היא אוהבת אהבה כזו שאי אפשר להסביר, היא כאילו מעריצה אותה על האינטיליגנציה הרגשית שלה. מה שבטוח. יהב כמעט בטוחה שאותה היא אוהבת הכי פחות.

לפעמים תו"כ שיחות עם גאיה, יהב נכנסת לדיפרסיה ומרגישה שכל העולם הזה הוא חרא, שהם משפחה בינונית ושנמאס לה שהנפשות של משפחת פורת כל כך מורכבות ומלאות בבעיות מפה ועד בורמה. יהב נזכרת שאבא שלה הוא כזה קצת משוגע והוא היה מרביץ להן קצת פעם, זה היה מזמן ממש, אולי כי ההורים שלו היו בשואה והרביצו לו גם לפעמים? והוא עובד שכיר אז הוא ממורמר כל הזמן. ואמא שלהן, בטוח שיש שם איזו אישיות גבולית, אם לא שמעתם התפרצות זעם של הגברת פורת אתם לא יודעים התפרצות זעם מהי.
גאיה לא מבינה שאמנם יהב נראית קשובה לה בשיחות הקטנות שלהן על המיטה, אבל יהב מפחדת מהמילה הבאה שגאיה תוציא מהפה, היא כמו לא רוצה לשמוע את זה, היא משחקת אותה "קול" אבל מבחינתה- וקטורים עפים באוויר אנה ואנה, הגרביטציה מתחזקת, היא נכנסת לחור שחור, השמיים נופלים.
לפעמים מעצבן אותה כמה שגאיה מתבכיינת על העבר שלה וממסכנת את עצמה. היא כבר לא יודעת אם זה כי היא אוהבת אותה וכואבת לשמוע על שהיה, או שהיא מרגישה שזה מלכלך את הדם שלה, כי הן מאותה המשפחה ומספיק יש את אורן שהוא בעייתי. אז עכשיו גם היא, נו מה הם עד כדי כך פגומים.

תמיד יום- יומיים אחרי השיחות שלהן, יהב כבר שוכחת ממה שהן דברו ופתאום יש יום כזה שהבריות טובות והשמש טובה והרחוב טוב והאדמה טובה והצחוק הוא טוב והעולם הוא טוב וכל היום צעדיה של יהב כמו טפיפות קלילות על מרבד החיים. והיא חוזרת הביתה, פושטת את מדי הקבע, יושבת קצת עם ההורים לראות טלוויזיה ולצחקק על הבלות העולם ואמא מספרת איך היה בקליניקה ואבא, שמספר מנקודת מבטו של פרופסור פורת, על הקולגות שלו שהוא שונא ומחקה אותם עד שאמא מתפוצצת מרוב צחוק. ואז הוא זורק לה שהיא חוזרת מאוחר מדי בגלל שהיא פתאום נרשמה לחוג תופים "מה יש לך ללמוד לתופף עכשיו בגיל 50?! בואי שבי קצת בבית תהיי עם בעלך" וגאיה סיימה להכין עבודה ואומרת שמעמיסים על הסטודנטים לכלכלה יותר מדי והולכת להכין לעצמה משהו לאכול ויהב בוחנת אותה כשהיא קמה ונזכרת כמה היא יפה ולעזאזל, איך היא כל כך רזה?? ואמא שלהן במשפט הקבוע "נו נו גאיה תספרי ריכולים מהלימודים. ורגע בואו נקרא לאורן. מה הוא יושב בחדר!" אז גאיה הולכת לקרוא לאורן ואומרת שהוא בא עוד 2 דקות כי הוא קורא ספר בהיסטוריה כי הוא מת על היסטוריה. איך הן אוהבות את אורן, אי אפשר לא להתאהב באורן, הנפש הכי עדינה בעולם. איזה בנאדם מקסים ומיוחד הוא, ואז גם הוא בא ובתנועות אציליות מתיישב ומחייך ומקשיב לגאיה ויהב מחליפות ביניהם דין ודברים, מסתלבטות האחת על השנייה לעיני כל המשפחה. וכולם קורנים.. חיוכים חושפי שיניים מכל הספות בסלון, ואמא שלהן אומרת "תראו איזה חתיך אורן! נכון שהוא הגבר הכי חתיך שיש???" וכולם כרגיל מהנהנים ואורן מחייך בחיוך מבויש שעושה אותו עוד יותר חתיך. ואז אמא התנצלה בפני גאיה על שאמרה לה אתמול שהיא מעדיפה שהחברה שלה מהלימודים תלך בשעות הלילה, פשוט כי היא הכי אוהבת כשהם רק הם, משפחת פורת המצומצמת בלי נספחים, ככה הכי נוח לה. לזה היא מחכה כל היום. לשבת ביחד בסלון בסוף כל יום.
ואז יהב חושבת לה, שדווקא, טולסטוי טעה, וגם כל המשפחות המאושרות, מאושרות כל אחת בדרכה שלה....

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים

4. "אדם פשוט"

אני אדם פשוט, לא אוהבת כשקר לי, שונאת כשחם לי.
אני אדם פשוט, מעדיפה לדחות את התכניות המסובכות לאחר כך.
אני אדם פשוט, אוהבת לקבל מחמאות.
אני אדם פשוט, מקנאה בכל המוצלח ממני.
אדם פשוט, אומרת הרבה, עושה מעט.
אני אדם פשוט, גם אני סבורה שרק אני יודעת דבר מה נסתר על העולם,
שאיש לא יודע, שנולדתי עם הילה שגורמת לי לראות קצת אחרת.
אני אדם פשוט, גם אני עורגת אל העתיד האשלייתי והמושלם. יום יום. ומאמינה שזה עוד יבוא..
אדם פשוט, כל החיים ארגיש לפני השיא.
אני אדם פשוט, התחלתי ללמוד בודהיזם כדי לצאת מהמרתון ההבלי.
אדם פשוט, לומדת בודהיזם אבל מסתכלת במראה 7 פעמים ביום, רק להיזכר.
אדם פשוט, רוצה לעזור כדי להרגיש טוב עם עצמי.
אני אדם פשוט, יודעת שבלי המשפחה שלי אני אפס.
יודעת שכסף מסובב את העולם.
יודעת שכולם צמאים לאהבה.
אני אדם פשוט, מנסה לרצות את כולם.
אני אדם פשוט, אוהבת לצאת ולדפוק ת'ראש.
אני אדם פשוט, מקבלת ביקורת בהבנה, אבל שונאת אותה בלב.
אני אדם פשוט, בעל דעה מגובשת על מיני נושאים
ויודעת שאדם כריזמטי דיו יוכל להשפיע עליה.
אני אדם פשוט, פוחדת להזדקן.
אדם פשוט, מאמינה בלקבל את השונה, אבל בתוכי, נרתעת מהשונים באמת..
אדם פשוט, שמיד יקשר חושך לרוצח ורעש לפורץ.
אדם פשוט, אשקר שאני חולה כדי לא לקום בבוקר.
אני אדם פשוט, פוחדת מבדידות, פוחדת מכישלון, פוחדת מגודל החיים.
אני אדם פשוט, לא מוצאת את הזמן המתאים לנקות את האוטו.
אני אדם פשוט, כמהה לשלום אבל לא מוכנה לוותר על פיסת אדמה.
אדם פשוט, לא מבינה איך אוכלוסיה נאורה כמונו תסתדר בחברת ונדלים שכמותם.
אני אדם פשוט, מאמינה שבסוף גם אני אקרע את התחת כדי לחסוך
כסף ללימודים אקדמאים בשביל הילדים שלי.
אדם פשוט, אגיע לעבודה המונוטונית שלי, שכדי להגיע אליה אצטרך להקיא דם.
אני אדם פשוט, בעצם חושבת שאלכוהול הוא מר ומגעיל.
אני אדם פשוט, אוכלת יותר ממה שצריך כי טעים,
צוחקת כי מצחיק, נהנית כי זה כייף,
מחייכת כדי להדביק, בעיקר את עצמי,
עובדת כי אני תאוות בצע.
אני אדם פשוט, בדייט ראשון חושבת גנטית כיצד ייראו הילדים.
אני אדם פשוט, יודעת שאני רוצה עוד ועוד כי אני חלק מתרבות קפיטליסטית מדי.
אדם פשוט, אומרת "מדי" אבל נבלעת בהמון.
אדם פשוט, יהודיה כי נולדתי לאם יהודיה.
אני אדם פשוט, יודעת שלכל דבר טוב יש סוף.
אדם פשוט, בנבכי נשמתי, מאמינה שאני האדם המיוחד בעולם.


(נכתב בהשפעת הספר "זיכרונות אחרי מותי"/יאיר לפיד)

נכתב לפני 12 שנים ו-5 חודשים

5. כיסופים שמבקרים, רק לעיתים

אלו הם כנראה, עלי הספר
שנותנים אותותיהם לגעגוע,
מחשבה עמוקת רבדים, גיבושי החלטות,
והכרך בכלל לא דן
בעוד רומן..
הצביטות הקלות בתוך הגוף
מגיחות כנחשולים שמתפוגגים, הופכים לאדווה
לבושה בהדרת הגיון.
שנה של רגשות מהולים
לאחר שנגמלה ההחלטה
שצריך לכתום את המרירות היומיומית
שנולדה בתואנה שעם אחר זה לא היה קורה.
והלבד הזה, שגם הוא נעים, לנקבות אלפא,
מעורר מחשבות שנטרקות הצידה,
כדי לא להפוך למילים שיבראו את המציאות שתקשה-
ייתכן שנתתי לכל הטוהר הזה ללכת?
לרגישות, לעומק, לנתינה, לכשרון, לאהבה האינסופית?
איזו כף נטויה?
כף הדמות, או כף הערגה
לאבקת הקסמים שנבזקת עלייך כל בוקר
עוטפת ושומרת אותך..
עד הבוקר שאחרי..

נכתב לפני 13 שנים

6. נזר הבריאה

כולנו נבערים מדעת,
האמנם, יחידי סגולה הם הצדיקים שבסדום ועמורה,
אם קיימים כלל.
וזה בסדר.
ההכרה התאבה, הרעבה, שאינה יודעת שובע,
כן, זו שמשולה לנגיסה מעץ הדעת,
שהפכה אותנו לבורים,
איש חכם דאז, הקדים להשכיל, שבני האדם-
יצורים צמאים אנחנו, גרונינו ניחר בטרם
הגמיעה חלחלה אל מורד הושט,
סיפר שאכלנו פרי,
אל נתעצב מן המצב- יש לו סיבה!
כך הפכנו ליצור המורכב, המפותח ביותר,
נזר הבריאה, הרס הבריאה,
משורר אופטימיסט שבחר את הכינוי,
עבור החיה שהולכת על 2, זוממת דבר מה על הפלנטה,
לא יודעים שאנחנו ספקנים, מיותרים,
מחריבים מדי זמן את הטבע הנכון והטוב,
מאבדים את עצמינו לדעת, קראנו לזה העץ,
אך מתי נשים קץ?
קץ לתירוצים, כל אחד בקווי המתאר שלו,
נקרא לזה שם, דרך, דת, כל דבר שיגדיר
מהשורש גדר.
ולרגע דל נבין, שכולנו נבערים מדעת,
נחדל ממה שמכונה מודרניזציה, פיתוח, חכמה
ואין בה טיפת בינה, קורטוב של איזון
בו נפסיק לייצר כלי מלחמה,
"השכם להרגו" עבור עוד פיסת טריטוריה..
ונוכל לאהוב.. רק לרגע קט, קצר,
כזה שקט.. תמים.. כמו ולד.. שנעלם.

נכתב לפני 13 שנים

7. נוף מדינתנו

נוף מדינתנו הוא לא נוף רגיל,
פסיעות בגולן בין האנדרטאות,
פסיעות בין מצפה לזכר
נמרוד מראש פינה ולירן מקריית שמונה וגדוד עז 77,
וגלעד פה וגלעד שם
ואיש עם קול עמום מדקלם סיפור חיים על הלשון
במספר דקות מתוך סטנד שניתן ללחוץ עליו פליי,
להחזירו לאחור, להריץ קדימה..
איש עם קול עמום- אפשר להחזיר את נמרוד?
אבל איש עם קול עמום, אתה לא אשם,
ולמעשה- איש לא.
מבליח ניסיון לדמיין את מכאוב המשפחות- הניסיון אינו צולח.
אבל המצפה הזה כל כך יפה.
במותו ציווה לנו את הנוף? כי כאן בדיוק הוא נפל.
חייו שקולים לפנורמה משתקת נשימה?
נוף מדינתנו הוא לא נוף רגיל..

נכתב לפני 13 שנים

8. "מרתון סביב הריק"

רצים אחרי הסיפוק,
רצים אחרי ההגשמה,
רצים לתפוס את "מחוז חפצינו", אני קרוב. אני כל כך קרובה.
עוצרים, לחשוב..
האם הריצה לשם פרס או תשורה?
האם אנו זוכרים מדוע התחלנו לרוץ?
האם זו האמת, או שמא האישיות כמהה לתוכן?
האם...וממשיכים לרוץ.

נכתב לפני 13 שנים ו-9 חודשים