עמוס עוז

עמוס עוז

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (641):
קראתי , יש לי ועדין לא קראתי, ספרים שקראתי, ספרות מקור בעברית, מעוניינת להחליף או למכור, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, ספרים שאני רוצה לקרוא, סקרן, ספרים שקראתי, ליזי, יומן מסע-הספרים שלי., המומלצים שלי, ספרים שאהבתי, המלצה אישית, קוראת עכשיו , אהבתי, ספרים לקריאה, למכירה עד 20 ש'ח, הספרייה העברית בברלין, עוד ...
1.
אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספרו זה של עמוס עוז, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, מעשה ספרותי צרוף ומזוקק שנפרשים בו שורשי משפחתו של עוז, קורות ילדותו ונעוריו בירושלים ובקיבוץ חולדה, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים נרחבים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. העולם הספרותי והעולם האקדמי מצוירים כאן בהרחבה, בהומור סלחני ולעתים גם באירוניה נשכנית. זהו מסע אמיץ, עתיר כלים ספרותיים מגאנים ומפתיעים, מסע לחישוף האירוע המכריע של הילדות: מסע אל הרגע שאין בלתו, רגע אשר ממנו והלאה נסגרים חיי הנער השקוע בדמיונות ונפתחים חייו של האיש הכותב. זהו דיוקנו של אמן כאיש צעיר אשר קורות המשפחה, סבלותיה ותסכוליה הופכים להיות הליבה של כתיבתו. עמוס עוז שוטח כאן את סיפור חייהם, אהבותיהם ושיגיונותיהם של ארבעה או חמישה דורות: בני משפחת קלוזנר, כפריים מיערות ליטא ומלומדים מאודסה, בהם סבו של עמוס עוז מצד אביו, אלכסנדר קלוזנר, רומנטיקן מושבע, לאומן נלהב, משורר ורודף נשים המוקף לעת זקנתו באהבת נשים, וסבתו, שלומית לוין, אישה אירופית בעיני עצמה שהלוונט מעורר בה תיעוב ופחד, ואחי סבו, הפרופסור הנודע יוסף קלוזנר. אף משפחת אמו של עמוס עוז מצוירת כאן על פני יריעה רחבה, החל באבי - סבו, אפרים מוסמן, שבהיותו בר - מצווה השיאוהו לילדה בת שתים - עשרה והוא התעקש ועמד על זכותו לממש את ליל הכלולות מיד אחרי החופה, דרך סבו של עמוס עוז, נפתלי הרץ מוסמן, שנמסר בילדותו להיות שוליה של נסיכה רוסית ועשה חיל וסופו שעבד לעת זקנתו כעגלון במפרץ חיפה, ועד לדורות האחרונים. בלב הספר משתרע סיפורן של שלוש אחיות, אמו של עמוס עוז ושתי אחיותיה, כמו גם סיפור נישואיהם של הורי עוז: נישואים מוזרים, מלאי עדינות וייסורים, שהסתיימו בהתאבדותה של האם בעלת הנפש הפיוטית ובהשתנותו של האב, למדן חריף ובקי שלא זכה להגשים את חלומותיו ושימש רוב חייו ספרן בספרייה הלאומית. לא נפקד גם מקומן של דמויות ידועות: בעין חדה, במבט שארוגות בו שנינה וחמלה ופליאת ילד, מצייר עוז את דמויותיהם של טשרניחובסקי ועגנון, בן - גוריון ובגין, ועמהם שלל סופרים ומתקני עולם ותימהוניים ירושלמים, כמו גם מייסדי קיבוץ חולדה: דווקא הצדדים המגוחכים והנוגעים ללב שעוז מוצא בהם הופכים אותם לדמויות בשר ודם. וכרקע לשלל העלילות המסועפות, האפיזודות המכמירות - לב והסצנות המבדחות משמשים חלומותיו ושאיפותיו של עמוס הילד, הספרים שאהב, הספרים שהוא עתיד לכתוב, וחיי היום - יום המוזרים, המפחידים והסהרוריים במקצת של יהודים מבוהלים, בעלי חלומות ובעלי שיגעונות, בירושלים של תקופת המנדט, במשך ימי המצור ומלחמת העצמאות ובשנותיה הראשונות של המדינה. כל אלה מצטרפים לסיפור עמוק, מרתק וגלוי - לב, סיפור על אהבה וחושך, סיפור אשר בו האמת הביוגרפית והאמת הנפשית האפופה חלומות ודמיונות מתעתעות בקורא, מתגוששות, חוצות זו את זו בפליאה ילדותית ובהיקסמות גדושת המצאות. יצירה עשירה ברגעים מפעימים שבהם נחשף בתנופה אמנותית האישי ביותר לאורם של מאורעות היסטוריים - לאומיים. כל אלה נפגשים כאן בחיתוך גורלי....

2.
“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו כמספר מחונן. עוז היה בן עשרים ושש בלבד כאשר כתב את הספר, והחוויה הפרטית שהיטיב לתאר ממשיכה להדהד בכוח אוניברסלי ולהלך קסם על קוראיו. מאז ראה אור לראשונה, ב-8691, תורגם מיכאל שלי לעשרים ושמונה שפות וזכה בפרסים רבים. אבל בהקדמה שכתב במיוחד למהדורה חגיגית זו מתוודה עמוס עוז שהספר כמעט נכפה עליו: “דמותה של חנה השתלטה עלי מבפנים עד כדי כך שהתחלתי לדבר בלשונה ולחלום את חלומותיה בלילות... היא באה מן המקום שממנו באה, נכנסה לתוכי ולא הרפתה ממני.“ הספר מלוּוה באחרית דבר אישית ומרגשת של צרויה שלו, קוראת נאמנה שהושפעה רבות מהספר. עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות, חתן פרס גתה, ושמו מוכר כיום לאוהבי ספרות בכל העולם. ...

3.
"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.." רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואלכס, ואת פשר התכחשותו לבנם המשותף. היא נישאה מחדש וגרה בירושלים, אלכס גר בשיקאגו, ואחרי שנים של נתק ביניהם אילנה כותבת לו - ופותחת בכך סודות ישנים, עלבונות ושקרים. לתכתובת הענפה - עשרות מכתבים ומברקים - מצטרפות דמויות נוספות: בנם בועז, בעלה השני של אילנה, אחותה רחל ועורך דינו של אלכס, כל אחד כותב בסגנונו הייחודי ומוסיף עוד נדבך לדרמה המהפנטת הזאת.המכתבים חושפים בהדרגה עלילה נפתלת ופצעי עבר, חשבון נפש שאינו יכול אלא להיכתב, ואהבה שמבקשת חסד אחרון. קופסה שחורה, הנחשב להישג לשוני נדיר, ראה אור לראשונה בשנת 1986. כעת יוצא הספר לאור במהדורה מיוחדת ומעוצבת, במסגרת הסדרה החדשה של כתבי עמוס עוז. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות....

4.
"אותו הים" הוא רומן נועז וחדשני שכמוהו לא כתב עמוס עוז עד היום: רומן הקובע לעצמו את חוקי - המשחק שלו, ובתוכם הוא פורץ הרבה מוסכמות. זהו ספרו המשחקי ביותר של עמוס עוז. האם המתה, הבן האובד, האב החי עם חברתו הצעירה של בנו, ודמויות אחרות, כולם מדברים זה עם זה כל הזמן כאילו היו בחדר אחד, ולפעמים כאילו הם כולם מכורבלים במיטה אחת. העלילה המוזרה, המשעשעת, העל טבעית ורבת התהפוכות מתרחשת בבת ים ובטיבט וברחוב מזא"ה ובבולגריה וברחוב מלצ'ט וגם בערד. המספר הבדוי, המחבר המובלע, הכותב, הדמויות שברומן ועוד כמה חברים שאינם ברומן מסתובבים בביתו של עמוס עוז בערד ואפילו יוצאים לעזור לו קצת בגינה, ובנתיים דיתה כתבה תסריט, ודובי דומרוב רימה אותה אבל קצת גם התאהב בה, וגיגי בן גל הבטיח לממן הפקה אך בסוף גנבו לו את הרכב והשאירו אותו בלי כלום בלילה בפרדס עזוב. וריקו מסתובב כל הזמן במזרח הרחוק, לפעמים עם אמו המתה, לפעמים עם זונה מפורטוגל, לפעמים עם איש - השלג המסתורי, ולפעמים הוא ממש לבדו. בתוך כל זה מתרחש כאן גם איזה חיפוש שאפשר לקרוא לו דתי ואפשר באותה מידה לקרוא לו חיפוש אהבה, וחיפוש מה יהיה כשנמות, וגם מה הים אומר. השמויות לא רק שוכבות זו עם זו, מתוודות, משקרות, מצחיקות - אלא גם מתאחדות כולן באיזו צורה מסתורית: כאילו כל התודעות יצאו מאותו מעיין וזורמות אל אותו הים. כולם נכנסים אל כולם. עמוז עוז כתב את הספר הזה על עצמו, על אמו, על ספריו, על בת ים של שנות התשעים וגם על נוחכות המוות. חלקים ברומן הזה הם תפילה, שירה ומשחק. אותו הים - יצירה המתקרבת אל שורשי הרומן. הספר הזה כתוב בחדווה ובכוח, וחושף את עצמו עד הסוף....

5.
בספרו החדש, בין חברים, חוזר עמוס עוז אל המקום ואל הזמן שבהם צמחה יצירתו: אל הקיבוץ של סוף שנות החמישים. שמונת הסיפורים שבקובץ מתרחשים בקיבוץ הדמיוני יקהת, ומשרטטים דיוקנאות מפליאים בעדינותם של נשים וגברים החולמים חלומות אינטימיים וחווים מכאובים פרטיים בצלו של אחד החלומות הקולקטיביים הגדולים בתולדות המאה העשרים. אב מבוגר שבתו הצעירה עוברת להתגורר עם חבר קיבוץ בן גילו; אישה הכותבת מכתב מצמרר לאישה שלמענה נטש אותה בעלה; ילד חוץ היוצא לבקר את אביו בבית חולים לתשושי נפש; וגנן מזדקן הנושא על כתפיו את כל אסונות העולם. כל אחד מן הסיפורים הפרטיים האלה הוא פנינה של אנושיות ספרותית ויחד הם נשזרים למחרוזת שהיא גם דיוקן של רעיון ושל תקופה. עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות וחתן פרס גתה, ואחד הסופרים האהובים והמוערכים בספרות העולמית. יצירתו תורגמה לארבעים ואחת שפות וספרו האחרון, תמונות מחיי הכפר (הוצאת כתר), נמנה עם הספרים הטובים ביותר של שנת 2011 שבחר ה"ניו יורק טיימס"....

6.
בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה. לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו. כך מסתגרים להם שלושת גיבורי הספר בבית האבן שבקצה העיר, ונדמה שהם שוקעים בשגרה שקטה. אבל שמואל הביישן והעדין סוער מבפנים. התשוקה והסקרנות שעתליה מעוררת בו נהפכות אט-אט להתאהבות נואשת. גם המחקר שזנח, על ישו בעיני היהודים, שב לרתק אותו, ושמואל הולך ונשאב אל סוד דמותו המקוללת של יהודה איש קריות, התגלמות הבגידה והשפלות. בהדרגה נחשפים בפניו הסודות הרודפים את הבית וקושרים את דייריו בעבותות של חושך. בבית המסוגר והמבודד מהלכות לפעמים מעין רוחות רפאים. ברומן מסעיר זה חוזר עמוס עוז אל המרחב של אחדים מספריו האהובים ביותר, ובהם "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך": ירושלים החצויה של אמצע המאה העשרים. סיפור האהבה העדין והצובט לב אפוף נופים של העיר החורפית ובאירועים משלהי תקופת בן גוריון. יחד עם גיבוריו בוחן עוז באומץ את עצם ההחלטה להקים מדינת יהודים ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם אפשר היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי, דרכם של המוקעים כבוגדים....

7.
יונתן, בנו של מזכיר הקיבוץ, מואס באשתו, בהוריו ובקיבוצו. חייו נדמים כחסרי תכלית, אשתו חדלה לעורר אותו מבחינה מינית, והוא מתכנן לברוח מן הקיבוץ. ואז מזדמן למקום עלם תמהוני, מעין משורר - חכם נודד המבקש אהבה, קשר ובית. ובכן, זה יוצא וזה נכנס. אלה הם חומרי הפתיחה לדרמה מורכבת המעלה סבך של יחסים בין - אישיים. סיפור המעשה של "מנוחה נכונה" מתרחש בקיבוץ, במשך שנתיים ימים, ומסתיים עם פרוץ מלחמת ששת הימים. בדרמה אישית משולבות שאלות על נורמה חברתית ופריצתה, מהות יחסי גבר ואשה, והיסודות ה"מטורפים" המשוקעים בחברה הרציונלית. זוהי גם התרפקות ספרותית נוסטלגית על ערכי תנועת העבודה ועל אבות התנועה, ועם זאת סיפור על דעיכת המנהיגות הישראלית הוותיקה ועל חילופי הדורות. "מנוחה נכונה" נחשב לאחד הספרים הבולטים שביצירתו של עמוס עוז. מדברי הביקורת: "כישרון תיאור מבריק וכישרון ניסוח מזהיר" (פרופ' ג' שקד, 1985). "...סיפור מענג ומעורר...מעטים הרומנים הקריאים בספרותנו המתארים מצבים אנושיים מורכבים ועם זאת פשוטים בניסוחם" (י' גולן, "דבר", 1982). "..הטוב, הבוגר והתלת מימדי שבספרי עמוס עוז" (ד' עומר, "העולם הזה", 1982). עמוס עוז נולד בירושלים (1939) ושנים רבות היה חבר קיבוץ חולדה. עוז הוא מבוניו הבולטים של הקו החדש בסיפורת של דור המדינה. הוא שינה את הגיבור בספרות מגיבור לאנטי גיבור, ומזה המממש את חלום הציונות לזה החווה את ניפוצו.גיבוריו חיים על הגבול הדק שבין דחפים מוזרים ואפלים לבין עולם השיגרה היציב. ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות התן - 1965. מקום אחר - 1966. מיכאל שלי - 1968. עד מוות - 1971. לגעת במים לגעת ברוח - 1973. הר העצה הרעה - 1976. סומכי - 1978. מנוחה נכונה - 1982. פה ושם בארץ ישראל - 1983. קופסה שחורה - 1987. ממורדות הלבנון - 1987. לדעת אשה - 1989. באור התכלת העזה - 1979. המצב השלישי - 1991....

8.
תייר מזדמן שיגיע לכפר הפסטורלי תל אילן יראה בתי-איכרים בני מאה שנה ויותר, ברושים גבוהים, גבעות מוריקות ומטעי פרי. ממש טוסקנה בלב הרי מנשה. אבל מתחת לפני השטח רוחשים סודות וחידות: מישהו חופר בלילות מתחת לבית של פסח הזקן. משהו מסתורי חבוי בחדר השינה של משפחת לוין. ולמה מתווך הנדל"ן נותר נעול במרתף של הסופר המת? כל הסיפורים (מלבד האחרון) בספרו החדש של עמוס עוז מתרחשים בכפר הדמיוני. זהו מקום שנבנה מעלילה לעלילה כמין מקונדו ישראלית - "דמות על" מוחשית, רוטטת ובעלת עוצמה. אך יותר מכול תמונות מחיי הכפר הוא מלאכת מחשבת של דמויות הנעות מסיפור אחד למשנהו, נודדות בין מה שכבר אבד להן ובין מה שהן עתידות לאבד. ראש המועצה מחפש את אשתו שנעלמה; בנם של דליה ואברהם ירה בעצמו; אשתו של צלניק נסעה לקליפורניה ולא חזרה; המאהב של רופאת הכפר נפל בלבנון; ועל מה ידברו הספרנית הגרושה והנער שמתייסר בתשוקתו האומללה אליה אם לא על התאבדותה של וירג´יניה וולף? התוצאה היא פסיפס מהפנט של אנטי גיבורים שכבר נואשו מהניסיון למצוא משמעות. הם מבקשים רק להבין את חוקי המשחק. ...

9.
"לדעת אישה" ספרו ה - 13 של עמוס עוז הוא רומאן על אדם המנסה לסמן לו טריטוריה משלו בפינה של ההוויה הישראלית. סוכן חשאי לשעבר ושמו יואל רביב, או רביד, שוכר לו בית בשכונה אמידה ליד תל אביב. את זמנו מעביר יואל בשיפוץ ושיפור ביתו, בגינון ובמגעים יום - יומיים עם כמה נפשות. בהן בנות משפחתו, כמה שכנים וחברים לעבודה לשעבר. "לדעת אישה" ברובד סמוי יותר הוא ספר של אדם - מרגל המנסה לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשכה האופפת אותנו. סיפור של "איש - עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף - עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח הדעת"....

10.
סומכי. "עמדתי מוקף עד - לאין - תקוה במעגל רוחש של אוכלי אדם משוחים בצבעי המלחמה ומנופפים רמחים וחניתות. בידים ריקות הכיתי בהם על ימין ועל שמאל, ואחרים, רבים מספור, נהרו ובאו בזעקות - קרב מחביון היער...וכבר כוחותי הלכו ואזלו והמון האויבים סגרו עלי בשינים לטושות ובצהלת - נצחון ואז שרקתי אני שריקה אחת נמוכה ומתוך הסבך זינק עליהם הזאב הפרטי שלי, אכזר ואיום היה, מבתק גרונות בשיניו עד שנפוצו הפראים בשאגות - אימה לכל עבר והוא השתטח לרגלי..." כאלה ואחרות הן הרפתקאותיו של סומכי, ילד ירושלמי בסוף תקופת המנדט הבריטי, שחבריו קוראים שלו בשם "הילד המשוגע" מפני שתמיד הוא מסתבך בצרות עד שהוא מותר על כל מה שהשיג בהרפתקאותיו - וזוכה באהבתה של אסתי היפה. עמוס עוז חיבר עד כה שלושה - עשר ספרים למבוגרים, שאחדים מהם תורגמו לעשרים ואחת שפות שונות. הספר "סומכי" תורגם לשמונה שפות....

11.
עמוס עוז - ארצות התן. סיפוריו המוקדמים של עמוס עוז, שנכתבו מחדש ומופיעים כאן לראשונה בנוסחם זה, ועליהם נלווה הסיפור "על האדמה הרעה הזאת" שעדיין לא כונס בספר....

12.
סיפור אהבה בשני קולות קומיים ועוד קול אחד ברקע. הקול שברקע הוא קול מספר השייך לעיירה קטנה וקצת נידחת. שני הקולות הקומיים הם איש ואישה, לא צעירים, אוהבים, נאבקים זה בזו, מוותרים, ושוב משלימים. מחזורי המאבק וההשלמה מחדשים את אהבתם ומזרימים בה חושניות חריפה. "אל תגידי לילה". קומדיה של עיירה מדברית מרוחקת: בבית פרטי בלילות השבת או בבתי-הקפה המקומי, נפגשים קציני צבא קבע ורעיותיהם המורות, מתווכי דירות, ראש העיר הקשישה, סוחר-נשק מזדקן, מתווכחים על משמעות חיים ועל הפוליטיקה והטלוויזיה, מתגעגעים לתל אביב, מתאמצים להתעלם מנוכחתו הקודמת של המדבר. רומן שהוא גם שיר על מות ילדים, על כיסופים לילד שהיה ואיננו ועל ילדים שכבר לא יוכלו להיוולד. עמוס עוז ממשיך כאן בחיפוש חילוני, בדרך לאיזו נקודת-השתוות המאפשרת לדחות את קרבת המוות. ...

13.
עמוס עוז משוטט פה ושם בארץ ישראל ומשוחח עם אנשים. הוא יצא למסע של הקשבה סובלנית ליריבים ולתמימים. והתוצאה - ספר מרתק המתעד תמונות חיות להפליא של ישראלים כאן ועכשיו, של אנשים חמי-לב וחמי-מזג המשמיעים באוזניו למן דברי חזון משיחי-התנחלותי ועד להתפרצות של זעם עדתי, למן תורה כוחנית קיצונית ועד לתסכול ותקווה של הפלשתינים. לקורא נדמה שהוא שומע במו אוזניו את יושבי בית הקפה הזועמים והנעלבים בבית שמש, המטיחים בעוז את אשמת ``הלבנים`` שהביאו את הוריהם ממרוקו כדי ``שיהיו הערבים שלכם``; את המתנחלים בישוב תקוע שמדרום לבית לחם, המודאגים מ``ירידת הרוחניות``; את החרד ה``אנטי ציוניסטי`` בשכונת גאולה שבירושלים; את המושבניק השונא את ``גיבנת המוסר הז`ידי``; את הערבים ברמאללה, הרוצים ``פינת חופש``, ואת עורך אל-פג`ר, הקובע ש``יש עם ישראלי ויש עם פלשתיני ושניהם מוכרחים לחיות``; את פעילי גוש אמונים בעפרה, המדברים על המאבק בין ``ישראלים נטולי שורשים לבין יהודים אותנטיים``; ואת הזקן בבת שלמה, המופתע בעליל שהזקנים במקום התחילו למות פתאום, אף שהיה מנהג `` אצל החבר`ה בגילי, שלא מתים``. משהתפרסם הספר לראשונה עורר הדים רבים. והנה גם היום נותרו פתוחות רבות מן השאלות שנשאלו במסע הזה לפני עשר שנים. עוז עצמו מחזיק באותן השקפות שהשמיע ב``וויכוח על החיים ועל המוות`` בעפרה, ועדיין מקווה אותן תקוות. ``ספר מקסים ומרתק, ספר חובה לכול. עוז לא כותב עלינו, הוא כותב אלינו. אצל עוז אנחנו לא `הם`, אנחנו `אנחנו```. (ידיעות אחרונות) ``מסע לתוך מרחב גדול של קולות...מסע של תגליות בארץ נודעת, וכל כולו מערכת מתחים עדינה ומאוזנת היטב``. (מעריב) ``עוז מימש את עצמו בצורה הנחרצת ביותר כסופר פוליטי. ספר זה הוא מסמך המבטא אחריות גדולה מצדו של סופר בעל מצפון``. (הארץ) ``ספר מעורר סערת נפש. בכמה שורות מבטא עוז אווירה, אקלים, הלך נפש``. (על המשמר) ``עוז ראוי להלל משום הצלחתו בחיבור הכוחות הלוהטים והנאבקים על נשמתה של ישראל``. (וושינגטון פוסט)...

14.
"כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך. משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון. עגלת הנפט היתה עוברת אצלנו בבקרים, המוכר היה יושב על דוכנו, מחזיק ברפיון במושכות, מצלצל בפעמון יד ומפזם לסוסו הזקן מין שיר מתמשך ביידיש. לבחור העוזר במכולת של האחים סינופסקי היה חתול מוזר שעקב אחריו לכל מקום, לא רצה להיפרד. אדון לצרוס החייט מברלין, אדם מהנהן וממצמץ, היה נד בראשו כממאן להאמין למראה עיניו, מי שמע על חתול נאמן? והיה אומר: אולי זה גייסט (כלומר: רוח). הרופאה הרווקה מגדה גריפיוס התאהבה במשורר ארמני והלכה אחריו לקפריסין, לעיר פמגוסטה. כעבור שנים אחדות חזרה והביאה עמה חליל צד שנקרא בשם פלוט, ויש לפעמים שבלילה הייתי מתעורר ושומע ומין לחש פנימי אמר לי אתה שלא תשכח את זה אף פעם, הלא זה העיקר, הלא כל השאר הוא רק צל. ומה הוא הצד השני של מה שהיה באמת? אמא שלי הייתה אומרת: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שלא היה." ואבא: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שעוד יהיה." גיבור הספר "פנתר במרתף" הוא נער המכונה "פרופסור" מפני שאינו מפסיק לבדוק מלים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי חבריו בבגידה. בתוך כך הוא מגלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו. זהו סיפור עלילה מרתק, חכם ושובה לב, פרי עטו של אחד מבכירי הסופרים העבריים בימינו. ...

15.
עמוס עוז / מתחילים סיפור . אבל מה בא בהתחלה? מה לכתוב בפרק הראשון? מה צריכה להבטיח הפיסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח, המילה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן? בספר מיוחד זה בוחן הסופר עמוס עוז את השלב הבראשיתי בפתיחותיהן של יצירות מאת סופרים הנערצים על כולנו: ש"י עגנון, קפקא, גוגול, גארסיה מארקס, ס' יזהר, יעקב שבתאי ואחרים. פתיחת הסיפור, לדעת עוז היא מעין חוזה שנחתם כביכול בין המספר ובין הקורא: המספר מצדו מבטיח ומקיים בהפתעה, ויש שהוא מקיים את מה שלא הבטיח או מבטיח את מה שרק נדמה שהבטיח. ואילו הקורא מצדו מביא עמו אל הקריאה את ניסיון חייו, את רגישותו, את סקרנותו. הקורא והמספר מנהלים ביניהם מעין משחק, משחק שהוא לעיתים מחבואים ולעיתים תופסת, ויש שהוא שחמט, או פוקר, או תשבץ, או מתיחה, או הזמנה למאבק, או הזמנה למחול, או חיזור מהתל. עמוס עוז, בניתוחים עדינים ורגישים של טקסטים מן הקלאסיקה המודרנית, מעורר בקורא מחדש את יצר הקריאה, את תחושת העונג שבמשחק....

16.
"לגעת במים, לגעת ברוח" מספר לכאורה את סיפור חייהם הנפתל, האומלל והמאושר של הזוג אלישע וספטה פומראנץ. הוא מורה יהודי גאון, היא מורה גם כן ויהודייה למחצה, והימים הם ימי מלחמת העולם השניה. שני בני הזוג אפופים רוחניות וחיים מעל ומעבר לזמן ולמקום, ובסיפור חייהם המציאותי כביכול מתמזג הפנטאסטי. אלא שגלגוליהם במהלך השנים, כל אחד בנפרד, בפולין, ברוסיה ובארץ ישראל, מזמנים להם הוויות גשמיות הרבה יותר - מעסקי ריגול ועד תשמישי מיטה. הספר הזה נוגע איפוא בכל עניין שבעולם, כשהוא זורם מפולין אל ישראל, מהיידגר אל סטאלין, ממתימטיקה לרכילות, מריגול למטאפיסיקה, מן התופת הנאצי והקומוניזם הבינלאומי - אל אינסוף האהבה. הקורא ב"לגעת במים, לגעת ברוח" עשוי לחוש כי הביוגרפיה המשפחתית - היסטורית הזו היתה לסיפור מיתולוגי, רווי מוטיבים מן ההיסטוריה היהודית החדשה: המנוסה מפני האימה, הנאמנות לארץ, סכנת הנקמה המרחפת תמיד. הספר ראה אור לראשונה ב - 1973. "ספר עשיר במידה בלתי מצויה...תענוג לקרוא" (טיימס): "הספר מסתכן בסיכונים ניכרים בדרך עיסוקו בעל - טבעי...אף לרגע אין הוא מאט את הקצב" (ניו יורקר)...

17.
ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות התן - 1965. מיכאל שלי - 1968. עד מוות - 1971. לגעת במים לגעת ברוח - 1973. הר העצה הרעה - 1976. סומכי - 1978. באור התכלת העזה - 1979. מנוחה נכונה - 1982. פה ושם בארץ - ישראל - 1983. קופסה שחורה - 1987. ממורדות הלבנון - 1987. לדעת אישה - 1989....

18.
מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה שסערתו השקטה ממשיכה להלך קסם על קוראיו כבר יותר מארבעים שנה. בשכונה ירושלמית בשנות החמישים והצנע מתחוללת דרמה פנימית בנפשה של אישה הנתונה במערבולת של כיסופים וכמיהות. זהו סיפורה של חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, המספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחבים שנבצרו ממנה. עמוס עוז היה בן עשרים ושש בלבד כאשר כתב את הרומן שהיה לקלאסיקה ישראלית וסימן את יצירתו המוקדמת ואת גדולתו כמספר מחונן. הספר תורגם לשפות רבות, זכה בפרסים בינלאומיים ואף עובד לסרט קולנוע עטור פרסים. ...

19.
ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות התן - 1965. מקום אחר - 1966. מיכאל שלי - 1968. עד מוות - 1971. לגעת במים לגעת ברוח - 1973. הר העצה הרעה - 1976. סומכי - 1978. באור התכלת העזה - 1979. מנוחה נכונה - 1982. פה ושם בארץ ישראל - 1983. קופסא שחורה - 1987. ממורדות הלבנון - 1987. לדעת אשה - 1989....

20.
בכפר מבודד, מנותק מן העולם, חיים התושבים באימה מפני הלילה ומפני היער שהכפר גובל בו.שכן לילה אחד, לפני שנים רבות, כשתושביו המבוגרים של הכפר עדיין היו ילדים, נעלמו ממנו כל בעלי - החיים ולא שבו להיראות עוד. עבור ילדי הכפר החיות אינן אלא שמועה, סיפור בדים שחלק מהמבוגרים מספרים בלחש.דבר אינו ידוע על מאורעות אותו לילה, להוציא העובדה שהאחראי להיעלמות בעלי - החיים הוא השד נהי.מיה ומתי, שני ילדים אמיצים שסוד משותף מרחיק אותם משאר הילדים ועושה אותם מטרה ללעגם, מרהיבים עוז ונכנסים אל עומק היער כדי לגלות את האמת על בעלי - החיים ועל השד נהי. את מסעם של מיה ומתי אל האמת אפשר לקרוא ביותר מדרך אחת:כאגדה מודרנית לילדים ולמבוגרים כאחד, כמשל על גורלם ומקומם של החריגים בחברה שאינה סובלנית כלפי השונה ויוצא הדופן, או כביקורת על סיפורים היסטוריים המשרים עיוורון ומעצבים את המציאות.כל אחת מהדרכים לקרוא את "פתאום בעומק היער" כשרות, אולם הצטמצמות לאחת מהן אינה אפשרית. הלשון המיוחדת לעמוס עוז והקסם הפיוטי השרוי על האגדה המכשפת הזו גורמים לקריאה אחת להדהד באחרת ומטלטלים את הקורא בלי הרף בין שלוש האפשרויות....

21.
עמוס עוז - שתיקת השמים. עגנון משתומם על אלוהים. גיבוריו מתרוצצים באימה ובייאוש, מבקשים לצעוק אל בוראם. האם יש מי ששומע אותם? האם יש בכלל טעם למעשיהם? כך קורא עמוס עוז את עגנון ואת יצירותיו, כסיפור מתסכל של בני אדם הנבוכים אל מול מעשיו של אלוהים ואינם מבינים כלל את תכלית קיומם. עגנון לפי עוז עומד מול השמים עמידה שיש בה גם כיסופים ואהבה וגם תדהמה ומיאוס. עגנון וגיבוריו שואלים, בלא מענה, את שאלות היסוד - מהו חטא ומהי אשמה? האם אין דין, האם יש דיין? עמוס עוז מעיין בשלוש מן החשובות ביצירות ש"י עגנון - "תהילה", סיפור פשוט" ו"תמול שלשום" - קורא אותן באהבה ובפליאה, ברגישות ובעמקות, ומוצא פנים חדשות ומפתיעות בסיפורים המוכרים. "שתיקת השמים" הוא עיון מפתיע, מרתק ואישי מאוד ביצירות עגנון. עמוס עוז הוא ממעריציו הגדולים של ש"י עגנון, והוא עוסק זה שנים רבות בהוראת יצירותיו ובעיון מפורט בהן. ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות התן - 1965. מקום אחר - 1966. מיכאל שלי - 1968. עד מוות - 1971. לגעת במים לגעת ברוח - 1973. הר העצה הרעה - 1976. סומכי - 1978. באור התכלת העזה - 1979. מנוחה נכונה - 1982. פה ושם בארץ ישראל - 1983. קופסא שחורה - 1987. ממורדות הלבנון - 1987. לדעת אשה - 1989. המצב השלישי - 1991....

22.
פימה, גיבור הרומן החדש של עמוס עוז, הוא גבר בשנות החמישים לחייו, גרוש פעמיים, בנו היחיד של בעל מפעל לתמרוקים. פימה עובד כפקיד קבלה במרפאה למחלות נשים ונתמך בכספי אביו הקשיש. פימה זה הוא מעין צופה לבית ישראל. נביא וליצן של מסיבות ליל השבת. צאצא קטן של נביאים ירושלמים ומתקני עולם רוסים. פימה הוא גם יורש של שושלת שלא היתה. ואולי גם נציג מגוחך של איזו אינטיליגנציה ישראלית מתוסכלת וחסרת אונים. "המצב השלישי" בירושלים, בחורף השני של האינתיפאדה, משוטט פימה ברחובות הרטובים ומחפש בלי הרף: לפעמים ארוחת ערב, לפעמים גאולה לישראל ולפעמים קרבת אישה. יש שהוא מחפש סימן של התגלות....

23.
הנובלה עד מוות ראתה אור לראשונה בכתב העת "קשת" ב1969 - , ומאז ועד עתה תורגמה לשפות רבות ונחשבת על הקלסיקה של הספרות העברית. דומה שדווקא בימים אלה, עקב האירועים הפוליטיים והמגמות החברתיות המסתמנות בארץ ובעולם - היא רלוונטית יותר מתמיד. "עד מוות מרחיקה עדותה לעולם ימי הביניים האפלים ומחדירה לתוכם את עולמו של עמוס עוז ההולם להפליא את החומר... מסע הצלב של גיום די - טורון, קלוד עקום - הכתף וחבריהם ועבדיהם לירושלים משמש מצע ורקע למצב הקוטבי של חטא וגאולה" (פרופ' גרשון שקד, "גל חדש בסיפורת העברית", ספריית פועלים, 1971). מהביקורת העולמית: "התמונות שבעדן מגלה האמן את החולניות מרעידת הדם והמנותקת של האובססיה - בהירות, תמציתיות ומלאות קסם" Review) Book Times York (New סדרה בעריכת חיים פסח (מייסד הסדרה ישראל הר)...

24.
שלוש נובלות מכונסות בקובץ הר העצה הרעה: "הר העצה הרעה", "אדון לוי", "געגועים". כל אחת מהן עומדת בפני עצמה אך לכל השלוש שתי תכונות מקשרות: המקום והזמן: המקום, בכל שלושת הסיפורים, הוא ירושלים, והזמן - שלהי תקופת המנדט. הר העצה הרעה, מקום הנטוע במסורת הנוצרית, הוא גם מקום מושבו של הנציב העליון הבריטי, מוקד המאבק בין השליטים הבריטיים לבין היהודים. את הסיפורים מאחדת תחושת כיסופים עזה, כיסופים לשחרור לאומי מעול השליטים הבריטיים, וכיסופים בעלי גוון אישי לדברים שאינם עתידים להתגשם. כיסופים אלה הם הכוח המניע את גיבורי כל אחד מהסיפורים, הם המפעילים את דמיונם ואת מעשיהם. הר העצה הרעה הוא מפסגות יצירתו של עמוס עוז ומשיאי הקלאסיקה העברית החדשה. כאשר תורגם הספר והופיע באנגלית בשנת 1978 גמרו עליו את ההלל במקרי הספרות הנודעים ביותר, ועורך המוסף הספרותי של ה"ניו יורק טיימס" כלל את הספר ברשימת הספרים הנבחרים שהופיעו באותה השנה. המבקר ריצ'רד לינגמן כתב ב"ניו יורק טיימס": "עמוס עוז הוא סופר בעל דיאלוגים צ'כוביים ודימויים בלתי נשכחים שיצירתו מעוררת סערת רגשות...עוצמת אמנותו ממזגת עובדות היסטוריות וסמלים. הוא מדובב את אבניה העתיקות של ירושלים והמדבר נהפך על ידו לזירת נסים." מבקר ה"טיימס" כותב: "עמוס עוז הוא אחד מכותבי הפרוזה הגדולים ביותר בספרות בת זמננו."...

25.
למה אתה כותב? ובשביל מי? מה בדיוק רצית לומר בספרך האחרון? האם אתה שואב את החומר לסיפורים שלך מהדמיון או מהחיים? המחבר כבר מכיר היטב את השאלות הללו, שוודאי יופנו אליו גם בערב הספרותי העומד להתחיל עוד מעט בבית-התרבות הישן. הוא גם יודע שאין לו אפילו קצה של תשובה פשוטה וישרה עבור קהל קוראיו שהתכנס כאן הערב. אבל כבר בדרכו לשם - כמו גם במהלך האירוע הספרותי המעיק ובהתרחשויות המפתיעות הצפויות בסופו - המחבר עסוק בעצם במעשה הכתיבה. הוא לא חדל להתבונן, להקשיב, להמציא ביוגרפיות ועלילות לדמויות הנקרות בדרכו. פה הוא דג הבעת פנים כלשהי, שם הוא מכייס איזו מילה אקראית או תנועת גוף, ומהן הוא טווה חיים שלמים, מצייר במוחו סיפורים של החמצה וכמיהה. וככל שהלילה מתארך, מיטשטש ההבדל בין מה שאירע באמת לבין מה שיכול היה לקרות. האם גופו אכן בגד בו כשניסה לשכב עם רוחלה הביישנית? האם ריקי המלצרית תצלצל לסגנית מלכת המים? האם מכוון הפסנתרים הסתיר במרתפו את האחיינית של טרוצקי? והאם חתולים יודעים לקרוא שעון? הספר כולו מתרחש בליל קיץ אחד הזוי ודביק, בתל אביב של תחילת שנות השמונים. הסופר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים, כמעט מובסים, ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי; לעתים סיפור אחד זולג למשנהו ומשתרג באחר, וגם המחבר עצמו לוקח חלק בעלילה - הן כדמות פעילה והן כמי שממציא אותה בזמן אמת. עמוס עוז מתאר באירוניה ובחמלה את הדמויות המתגלגלות להן בין "חרוזי החיים והמוות" ומגיש כאן ספר אמיץ, חושפני ושובה לב, העוסק בשבחי ההתבוננות כתנאי למלאכת הכתיבה. ...

26.
בסיפור מנזר השתקנים פעולת תגמול עקובה מדם משמשת רקע להתרחשות מיוחדת במינה. עמוס עוז כותב על הנושאים הפשוטים והגדולים, על אהבה ועל בדידות, על תשוקה ועל מוות. הסיפור הופיע בשעתו בקובץ "ארצות התן"....

27.
28.
29.
"מדינת ישראל היא בעצם לא מדינה, לא חברה, לא עם - היא אוסף של נימוקים," כותב עמוס עוז. הנימוקים הללו מתגוששים ומתנגשים אלה באלה, צורחים עד לב השמים, לפעמים שולפים אקדח בכיכר. השסע הגובר הוא הזהות הישראלית העכשווית: שמאל וימין, חרדים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזיים, ותיקים ועולים, סוציאליסטים וחסידי השוק החופשי, פנאטים וליברלים, ספקנים ואידיאליסטים, פלסטינים ויהודים, האבות המייסדים והנינים הפוסט - מודרניים. בספר זה בוחן עוז את מה שעומד מאחורי הנימוקים: מה רצינו לבנות ושכחנו, מה ביקשנו לשכוח ועליו אנחנו בונים. בעין צלולה הוא חודר אל הפחדים והתקוות, הגעגועים והכמיהות, בניסיון למצוא פתרון או לפחות לחדד את סימני השאלה. המדינה ביובלה מתקשה לעבור את משבר גיל העמידה. אובדן חלומות הנעורים, קמטים וצלקות, קשיי ראיה ושמיעה, עודף משקל ועייפות החומר. המתח האיום הזה, הדאגות, החרדה, ה"מה יהיה", ה"איפה טעינו". עוז מזכיר לנו מנין באנו ולאן התכוונו ללכת. הדרכים פתוחות. המאבק עליהן וערפל המשמעויות שלהן מתבהרים כאן מתוך עוצמת המילה, הדיוק שבדימוי....

30.
המלצת העורך: בספרות העברית יש מעט גיבורות שנחרטו בזיכרון כמו זו של חנה גרינבאום-גונן מ"מיכאל שלי", ספרו של עמוס עוז שראה אור לראשונה בשנת 1968. דמותה של חנה, צעירה ירושלמית משנות החמישים שתודעתה המסוכסכת נפרשת בגוף ראשון לאורך הרומן, סימנה שלב חשוב במעבר מעיסוק בתכנים לאומיים אצל סופרי דור תש"ח ("הוא הלך בשדות" של משה שמיר, "ימי ציקלג" של ס' יזהר) לתכנים אישיים יותר, המביטים פנימה אל הנפש, אל העולם הפנימי. ב"מיכאל שלי", שרואה אור כעת במהדורה חגיגית לציון 40 שנה, עוז הרהיב עוז להיכנס לתודעה נשית ולספר את סיפורה של אשה רגישה ודכאונית, שהולכת ומאבדת את אהבתה לאהובה ואת תחושות האחריות כלפי חייה הבורגניים. "אל תוך נעורים מוקפים פרדסים ריחניים והזיות רומנטיות על כוחה של האהבה המתיכה שניים לאחד", כותבת צרויה שלו באחרית הדבר המצורפת למהדורה החגיגית, "פרצה פתאום אותה 'ירושלמית יפה וקרה', משוררת שאינה כותבת שירים, האשה האסופה אל תוך עצמה, דלה במעשים ועשירה בחלומות, המשקיפה על בעלה במבט מרוחק ואירוני, נושאת בשורה חריפה של ניכור וזרות". "מיכאל שלי" הוא אבן דרך בגיבוש של ייצוג נשי בספרות העברית החדשה, סוג של נס בהתחשב בכך שמי שכתב את היצירה הוא גבר צעיר, בסך הכל בן 26. עוז מגלה אומץ וכישרון ענק ביכולתו להיכנס לעולם נשי, רווי תשוקות סוערות, פנטזיות אירוטיות וסכסוכים נפשיים. בהקדמה למהדורה החדשה הוא מודה ש"דמותה של חנה השתלטה עלי מבפנים עד כדי כך שהתחלתי לדבר בלשונה ולחלום את חלומותיה בלילות… היא באה מן המקום שממנו היא באה, נכנסה לתוכי ולא הרפתה ממני". כך שמעבר למשמעויות החברתיות והפוליטיות שיש בשפע ברומן המופת של עוז, "מיכאל שלי" הוא גם סוג של ניסוי ספרותי מוצלח ומטלטל. תקציר הספר: "אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו" - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו כמספר מחונן. עוז היה בן עשרים ושש בלבד כאשר כתב את הספר, והחוויה הפרטית שהיטיב לתאר ממשיכה להדהד בכוח אוניברסלי ולהלך קסם על קוראיו. מאז ראה אור לראשונה, ב-1968, תורגם מיכאל שלי לעשרים ושמונה שפות וזכה בפרסים רבים. אבל בהקדמה שכתב במיוחד למהדורה חגיגית זו מתוודה עמוס עוז שהספר כמעט נכפה עליו: "דמותה של חנה השתלטה עלי מבפנים עד כדי כך שהתחלתי לדבר בלשונה ולחלום את חלומותיה בלילות... היא באה מן המקום שממנו באה, נכנסה לתוכי ולא הרפתה ממני." המהדורה המיוחדת מציינת ארבעים שנה להופעתו של מיכאל שלי ומלווה באחרית דבר אישית ומרגשת של צרויה שלו, קוראת נאמנה שהושפעה רבות מהספר. עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות, חתן פרס גתה, ושמו מוכר כיום לאוהבי ספרות בכל העולם....

31.
"יש לפעמים שאני שוכח קצת. יש שאני מנסה להשתכנע שה"עם" למד איזה לקח. שמכירים עכשיו - בדרך הקשה - את גבולות הכוח ואת מלכוד הכוחנות. ש"זה" לא יכול לקרות שנית, אולי. אבל במלחמת לבנון נפלה, בין היתר, "ארץ ישראל האמיצה והקטנה והנחושה והצודקת." אולי נפלה דווקא בלבנון מפני שדווקא בלבנון גבה לא היה אל הקיר. מתחת ל"קוקו והסרפן" ביצבצו טלפים ...עכשיו אחרי לבנון אסור שלא להביא בחשבון את המפלצת, גם כשהיא רדומה...היא גרה, מתנמנמת, כמעט בכל מקום." ממורדות הלבנון הוא קובץ מאמרים שכתב עמוס עוז במרוצת שנות השמונים. רבים מן המאמרים עוסקים במלחמת לבנון ובספיחיה. כך מתנצח עוז, בין השאר, עם מי שהצדיקו מלחמה מיותרת בשם מטרות מוסכמות: מנגח את הססנות המתנגדים לה: וזועם על יוהרת הכוח של מנהיגי ישראל. המאמרים האלה עוסקים במלחמה אחת מסוימת מאד, אך יש בהם לקח שחורג מזמנם, והם רלוונטיים גם היום, שנים לאחר שנכתבו. וכמוהם גם מאמרים אחרים בספר, שבהם, בין השאר, קורא עוז למאבק "על נשמתה של ישראל": מפענח את החברה הישראלית כ"פדרציה של רעיונות" שמרכיביה נלחמים זה בזה שנים, מלחמת אזרחים מילולית: מברך את קיומו של פלורליזם רעיוני: קורא לבירור עצמי יסודי של מקור הסמכות הלאומי ("רצון העם או מצוות ההלכה"): מבהיר איך ומדוע הכוח שבידינו עלול לסאב ולהשחית. ברוב המאמרים עוסק רוז בישראל של עכשיו, ומנסה לברר שאלות יסוד של זהות עצמית, עמדה מוסרית,דתיות לאומנית ועוד. יש בספר גם נושאים אחרים, כגון סדרת מאמרים בעקבות סרטו של קלוד לנצמן "שואה". מעל הכול באה לידי ביטוי במאמריו דאגה כנה וסוערת לעמדתה התרבותית והערכית של החברה הישראלית ולדמותה הלאומית והפוליטית. "צריך להתרכז במדינת ישראל. לרצות בה ולהשקיע בה ולעבוד עליה ולהיאבק על דמותה. אולי היא באמת תהיה קצת ים - תיכונית. יותר מפויסת, יותר רגועה וקצת יותר יפה."...

32.
בספר על מדרונות הר געש מתאר עמוס עוז את התפתחות היחסים המורכבים, הטעונים ורבי השכבות שבין ישראל לגרמניה. במקביל לשינוי שהתרחש בין שתי המדינות מתאר עוז גם את השינוי ביחסו לגרמניה ולתרבותה. בתור ילד לאומי ופטריוטי רחש שנאה תהומית לגרמניה והכריז חרם על שפתה ועל תוצרתה. לימים התוודע ליצירות הספרות הגרמנית והכיר בגדולתן, פגש אנשי רוח גרמניים והתיידד עמם, ביקר בגרמניה, ואף זכה בפרס גתה לספרות בפרנקפורט....

33.
הדפים האלה נכתבו גם, ואולי בעיקר, אל קוראים שדעותיהם שונות מדעותיו של עמוס עוז. הם נכתבו מתוך תחושת דחיפות, מתוך דאגה, ובמיוחד מתוך אמונה בכך שעתיד טוב יותר עדיין אפשרי. מה היא הקנאות, והאם יש גרעין של פנאטיות בכל אחד מאתנו? מה היא הליבה הפנימית של היהדות מתחילתה ועד היום? האומנם יש סתירה בין יהדות לבין הומניזם ודמוקרטיה? למה מנסים לשכנע אותנו שהמצב ״בלתי הפיך״? מה היא בכלל ״זכות על הארץ״ ומדוע בעצם חייבים לממש אותה? שלוש מחשבות הנוגעות בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. עמוס עוז שופך אור בהיר ומפתיע על סוגיות היסטוריות ופוליטיות בוערות, ומעז להציע פתחים חדשים מתוך מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא....

34.
"אני לא מיסטיקן בהרבה דברים שאחרים נוטים להיות מיסטיקנים. אבל בעניין אחד אני דווקא קצת מיסטיקן: מילה לא תלך לאיבוד אם היא מילה ראויה. היא תשכב כמו זרע בחול הצחיח עשר שנים, חמישים שנה, ואז היא תנבוט," כוהב עמוס עוז. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה יש בלבול ומבוכה, התלהמות והקצנה בצד ייאוש ורפיון, בשיח הציבורי הישראלי. במאמריו המקובצים כאן מנסה עוז להציע מבט חדש בעמדות ובמושגים מול מציאות תזזיתית. הוא דן במחירן המוסרי של דרכים שונות, ושואל על מה באמת נלחמים כאן, היכן הקווים שאין לחצותם, על מה ראוי להיאבק, על מה צריך להתפשר. במבט רחב הוא מקיף את התהליכים בחברה הישראלית, ומסכם: "התרבות הזאת גם אסור לה ללבוש צורה של פולחן דתי קפוא ומאובן שנשמתו ניטלה ממנו, והוא כולו צורה ואין בו ניצוץ אחד. וודאי שצריך להישמר מפני מיסטיקה לאומנית שרואה בעם הזה, המסוים והאחד, את חזות הכול ולעזאזל עם האנושות אלא אם כן היא תנהר להר ציון על ברכיה." בישראל המתערפלת הנה אפוא כמה הצעות למחשבה צלולה....

35.
36.
37.
38.
פה ושם בארץ ישראל הוא מסמך מטלטל שראה אור לראשונה בשנת 1983, והשפעתו על השיח הציבורי בישראל לא פגה מאז. הספר מתעד מפגשים שערך עמוס עוז ברחבי הארץ עם יריבים ותמימים - תושבים מבית שמש ומתנחלים מתקוע, אנשי אדמה ואנשי גוש אמונים, עיתונאי פלסטיני ויהודי חרדי, קולות שדיברו על חופש ומוסר, גזענות ומשיחיות. זה היה מסע לתוך מערבולת מבהילה של הלכי רוח שביטאו עלבונות וחרדות, זעם ומשאלות לב, שנאה ותקווה. זו הייתה, אפשר לומר, הכתובת על הקיר של כולנו. קריאה חוזרת בספר מגלה שהוא אקטואלי מתמיד: יכולת הסיפור הצלולה של עמוס עוז מטעינה את היסודות הדוקומנטריים והפוליטים של פה ושם בארץ ישראל בעוצמה שממשיכה להדהד גם כיום. "אני זוכר איך קראתי את הספר בפעם הראשונה," כותב דויד גרוסמן באחרית הדבר הצורבת, המלווה את המהדורה החדשה. "כמעט בכל פעם שסיימתי לקרוא בו פרק, הייתי חייב להניח את הספר מהיד ולנשום עמוקץ שוב ושוב חשבתי לעצמי, די, זה לא יילך. אין סיכוי שפעם נחיה פה חיים נורמליים. עם חרדות כאלה ושנאה כזאת לא נצליח לעולם לצאת לחופשי. הלוואי ויכולתי לומר שכעת לאחר עשרים ושש שנים, הרגשתי אחרת. להיפך." פה ושם בארץ ישראל יוצא כעת במהדורה מיוחדת ומעוצבת, במסגרת הסדרה החדשה של כתבי עמוס עוז. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה, ופרס הנסיך אסרוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות....

39.
"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.." רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואלכס, ואת פשר התכחשותו לבנם המשותף. היא נישאה מחדש וגרה בירושלים, אלכס גר בשיקאגו, ואחרי שנים של נתק ביניהם אילנה כותבת לו - ופותחת בכך סודות ישנים, עלבונות ושקרים. לתכתובת הענפה - עשרות מכתבים ומברקים - מצטרפות דמויות נוספות: בנם בועז, בעלה השני של אילנה, אחותה רחל ועורך דינו של אלכס, כל אחד כותב בסגנונו הייחודי ומוסיף עוד נדבך לדרמה המהפנטת הזאת. המכתבים חושפים בהדרגה עלילה נפתלת ופצעי עבר, חשבון נפש שאינו יכול אלא להיכתב, ואהבה שמבקשת חסד אחרון. קופסה שחורה, הנחשב להישג לשוני נדיר, ראה אור לראשונה בשנת 1986. כעת יוצא הספר לאור במהדורה מיוחדת ומעוצבת, במסגרת הסדרה החדשה של כתבי עמוס עוז. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות...

40.
41.
42.
43.
44.
45.
"הרבה פעמים בחיי קראו לי בוד. הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בן שתים עשרה ורע וגרתי בשכונה בסוף ירושלים. זה היה בחופש הקיץ, פחות משנה לפני שהשלטון הבריטי הסתלק מהארץ ומדינת ישראל נולדה מתוך המלחמה". גיבור הספר פנתר במרתף הוא נער המכונה פרופסור, מפני שאינו מפסיק לבדוק מילים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי חבריו בבגידה. בתוך כך הוא מלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו. עמוס עוז מציג שני גיבורים שובי לב בסיפור עלילה מרתק וחכם. זה סיפור שבא מן החושך וחוז אל החושך ושואל שאלות על מה שהיה ומה שעוד יהיה. הוצאת כתר גאה להוציא מחדש את הפנתר במרתף, שמהדורתו הראשונה ראתה אור בשנת 1995....

46.
47.
מה‭ ‬גורם‭ ‬לעמוס‭ ‬עוז‭ ‬להתחיל‭ ‬לכתוב‭ ‬סיפור‭ ?‬איך‭ ‬משפיעות‭ ‬עליו‭ ‬ביקורות‭ ‬רעות‭?‬ כיצד‭ ‬עיצבו‭ ‬שנות‭ ‬התבגרותו‭ ‬את‭ ‬יחסו‭ ‬לארוטיקה‭ ?‬מה‭ ‬הוא‭ ‬חושב‭ ‬על‭ ‬השינויים‭ ‬הקיצוניים‭ ‬שהתחוללו‭ ‬במהלך‭ ‬חייו‭ ‬ביחסים‭ ‬שבין‭ ‬גברים‭ ‬ונשים‭?‬ ועל‭ ‬מה‭ ‬הוא‭ ‬מתחרט‭ ,‬כאָב‭ ‬וכסופר‭ ?‬אלה‭ ‬מקצת‭ ‬השאלות‭ ‬שעליהן‭ ‬עוז‭ ‬עונה‭ ‬בספר‭ ‬השיחות‭ ‬האישי‭ ‬הזה‭,‬ שמבין‭ ‬דפיו‭ ‬מצטייר‭ ‬דיוקן‭ ‬לא‭ ‬מוּכּר‭ ‬שלו‭. ‬ ממה‭ ‬עשוי‭ ‬התפוח‭?‬‭‬ מבוסס‭ ‬על‭ ‬פגישות‭ ‬שהתקיימו‭ ‬במשך‭ ‬כמה‭ ‬שנים‭ ‬בין‭ ‬עמוס‭ ‬עוז‭ ‬לשירה‭ ‬חדד‭,‬ שערכה‭ ‬את‭ ‬ספריו‭ ‬האחרונים‭.‬ בין‭ ‬השניים‭ ‬נרקמה‭ ‬שיחה‭ ‬בין‭ ‬סופר‭ ‬לעורכת‭,‬ בין‭ ‬שני‭ ‬דורות‭,‬ בין‭ ‬גבר‭ ‬לאישה‭;‬ שיחה‭ ‬כנה‭ ‬ומשוחררת‭ ‬שלעיתים‭ ‬העלתה‭ ‬בהם‭ ‬חיוך‭ ‬ולעיתים‭ ‬הביאה‭ ‬אותם‭ ‬לידי‭ ‬ויכוח‭.‬ שיחה‭ ‬שנגעה‭ ‬בפחדים‭ ‬ובחלומות‭ ‬של‭ ‬עוז‭,‬ לא‭ ‬רק‭ ‬כסופר‭ ‬ואיש‭ ‬רוח‭ ‬ישראלי‭ ‬מרכזי‭,‬ אלא‭ ‬גם‭ ‬כאדם‭ ‬פרטי‭ ,‬אב‭ ‬וסב‭,‬ מאהב‭ ‬וחבר‭.‬ ...

48.
49.
50.
51.
52.
"לדעת אישה" ספרו ה - 13 של עמוס עוז הוא רומאן על אדם המנסה לסמן לו טריטוריה משלו בפינה של ההוויה הישראלית. סוכן חשאי לשעבר ושמו יואל רביב, או רביד, שוכר לו בית בשכונה אמידה ליד תל אביב. את זמנו מעביר יואל בשיפוץ ושיפור ביתו, בגינון ובמגעים יום - יומיים עם כמה נפשות. בהן בנות משפחתו, כמה שכנים וחברים לעבודה לשעבר. "לדעת אישה" ברובד סמוי יותר הוא ספר של אדם - מרגל המנסה לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשכה האופפת אותנו. סיפור של "איש - עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף - עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח הדעת"....

53.
54.
55.
56.
מנוחה נכונה ראה אור לראשונה ב-1982 ונחשב לאחד הספרים הבולטים ביצירתו של עמוס עוז. זוהי דרמהאמיצה, מבריקה וטעונה של יחסים ורגשות, שבמרכזה דמות בלתי נשכחת - יונתן ליפשיץ. יונתן בן ה-27 מואס במשפחתו ובשגרת החיים בקיבוץ. אשתו עדיין מתאבלת על מות התינוקת שלהם, אביו הוא מזכיר הקיבוץ, אבל יונתן מבקש לברוח הרחק מכולם. לריו או לבנקוק, להימלאיה או לג'ונגלים, "לאיזה מקום שאפשר להיות בו לבד ולהיות אדם חופשי". אלא שסיפור המעשה מתרחש ערב מלחמת ששת הימים, לפני עידן התרמילאים הישראלים הנודדים ברחבי הגלובס - ויונתן נמלט אל המדבר. רק בדרך הוא מבין "מה המקום הממתין לו ולמה בחגור ובנשק ולמה דרומה אל מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר". המסע אל הסלע האדום - לעבר פטרה המכשפת, המסוכנת, הטאבו הגדול - הוא מהלך של חיפוש עצמי ומפגש מטלטל עם תחושות מודחקות. במקביל להיעדרותו של יונתן תחול התקרבות בין אשתו לבין פליט צעיר המבקש לעצמו בית ושורשים. רק חזרתו לקיבוץ - צעד שזכה לפרשנויות אין-ספור - תאפשר לשלושתם להגיע אל המנוחה הנכונה... מנוחה נכונה רואה אור במהדורה מיוחדת ומעוצבת, במסגרת הסדרה החדשה של כתבי עמוס עוז. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות....

57.
58.
59.
60.
61.
62.
63.
64.
מיכאל שלי הוא רומן מאת הסופר עמוס עוז, יצא לאור בשנת 1968. זוהי אחת היצירות הראשונות של עוז, והמזוהות ביותר עם כתיבתו, שביססה את מקומו בספרות העברית החדשה. היצירה זכתה לפרסום עולמי, ותורגמה ל-33 שפות. הרומן "מיכאל שלי" הוא סיפור אהבה המתרחש בשכונת מקור ברוך בירושלים בשנות החמישים של המאה ה-20, מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות הקשה, שהותירה חותם על המדינה, ובצל המחסור במוצרי מזון ותקופת הצנע בישראל באותן שנים. במקביל מצטיירת ירושלים כעיר ייחודית, בעלת היסטוריה מרתקת, נוף מרהיב, וסמטאות ומבנים המקרינים קסם מיוחד. על רקע העיר, האווירה והנופים, מתפתח סיפור האהבה בין חנה, גיבורת הספר, לבין מיכאל. ...

65.
66.
67.
68.
69.
اختيرت‭ ‬هذه‭ ‬الصّفحات،‭ ‬وبالأساس،‭ ‬من‭ ‬أجل‭ ‬القراء‭ ‬الّذين‭ ‬تختلفُ‭ ‬آراؤهم‭ ‬عن‭ ‬آراءِ‭ ‬عاموس‭ ‬عوز‭.‬ وقد‭ ‬تم‭ ‬اختيارها‭ ‬من‭ ‬خلالِ‭ ‬الإحساس‭ ‬بمساسِ‭ ‬الحاجة،‭ ‬والقلق،‭ ‬وبالأخصِّ‭ ‬من‭ ‬خلال‭ ‬الإيمان‭ ‬بأنّ‭ ‬مُستقبلًا‭ ‬أفضل‭ ‬ما‭ ‬يزال‭ ‬مُمكِنًا‭.‬ ما‭ ‬هو‭ ‬التعصّب؟‭ ‬وهل‭ ‬ثمّة‭ ‬نواة‭ ‬للتزمّتِ‭ ‬داخلَ‭ ‬كلِّ‭ ‬واحدٍ‭ ‬مِنّا؟‭ ‬ما‭ ‬هو‭ ‬جوهرُ‭ ‬اليهودية‭ ‬منذ‭ ‬بدايتِها‭ ‬حتى‭ ‬اليوم؟‭ ‬هل‭ ‬هناك‭ ‬تناقض‭ ‬ما‭ ‬بين‭ ‬اليهودية‭ ‬والإنسانية‭ ‬والديمقراطية؟‭ ‬لماذا‭ ‬يحاولون‭ ‬إقناعَنا‭ ‬بأن‭ ‬الوضعَ‭ ‬‮«‬غير‭ ‬قابل‭ ‬للتغيير»؟‭ ‬ما‭ ‬هو‭ ‬‮«‬الحقُّ‭ ‬في‭ ‬البلاد‮»‬‭ ‬ولماذا‭ ‬يجب‭ ‬تحقيقُه؟ ثلاثة‭ ‬آراء‭ ‬تتطرّقُ‭ ‬إلى‭ ‬الجدل‭ ‬القائم‭ ‬في‭ ‬إسرائيل،‭ ‬يهوديًّا‭ ‬وإنسانيًّا‭. ‬يسلط‭ ‬فيها‭ ‬عاموس‭ ‬عوز‭ ‬ضوءًا‭ ‬ساطِعًا‭ ‬ومفاجئًا‭ ‬على‭ ‬قضايا‭ ‬تاريخية‭ ‬وسياسية‭ ‬ساخنة،‭ ‬ويجرؤ‭ ‬على‭ ‬اقتراح‭ ‬منافذ‭ ‬جديدة‭ ‬من‭ ‬قلبِ‭ ‬واقعٍ‭ ‬يبدو‭ ‬أن‭ ‬لا‭ ‬مخرجَ‭ ‬منه‭.‬...

70.
71.
72.
73.
לדעת אישה, ברובד סמוי יותר, הוא ספר של אדם-מרגל המנסה לפענח את חידת הקיום. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשיכה האופפת אותנו. סיפור של "איש-עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף -עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח-הדעת". לדעת אישה הוא ספרו ה-13 של עמוס עוז, רומן חושני ורגיש שהופיע לראשונה בשנת 1989 והיה לרב-מכר. הספר יוצא כעת לאור במהדורה מיוחדת ומעוצבת, במסגרת הסדרה החדשה של כתבי עמוס עוז. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות....

74.
"לדעת אישה" ספרו ה - 13 של עמוס עוז הוא רומאן על אדם המנסה לסמן לו טריטוריה משלו בפינה של ההוויה הישראלית. סוכן חשאי לשעבר ושמו יואל רביב, או רביד, שוכר לו בית בשכונה אמידה ליד תל אביב. את זמנו מעביר יואל בשיפוץ ושיפור ביתו, בגינון ובמגעים יום - יומיים עם כמה נפשות. בהן בנות משפחתו, כמה שכנים וחברים לעבודה לשעבר. "לדעת אישה" ברובד סמוי יותר הוא ספר של אדם - מרגל המנסה לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשכה האופפת אותנו. סיפור של "איש - עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף - עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח הדעת"....


סוף כל סוף אינני היחידה! אינני האדם היחיד עלי אדמות שמתעורר בין שלוש וחצי לרבע לחמש בבוקר ומתחיל לתכנן את יומו. יש עוד מוזרים כמוני, תודה ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
על שום מה ניתן לספר הזה את שמו :"ממה עשוי התפוח"?,התשובה עפ"י עוז: "ממה תפוח עשוי? מים, אדמה, שמש, עץ תפוחים וקצת זבל. אבל הוא לא דומה לאף אחד מהם... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
זהו מעין אוטוביוגרפיה בצורה של שיחה פתוחה בין עמוס עוז לבין עורכת ספריו שירה חדד. בצורה של שאלות ותשובות מצידו אנחנו לומדים על חייו, ילדות... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
לקרוא את עמוס עוז זה בדיוק כמו לקחת החלטה ולבקר את הענק בגנו מסיפורו של אוסקר ויילד. כשהענק נסע לבקר את חברו, עוג שמעבר לים, גנו לבלב ופרח מ... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
התחיל אצלי בהרגשה של קשקוש אך השתפר בהמשך. למדתי דברים והחכמתי.... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
חזרתי אל האוטוביוגרפיה הזו בפעם השנייה ונהניתי אפילו יותר מהפעם הראשונה. אני מכירה חלק ניכר מהמציאות ההיסטורית המתוארת בספר -- ירושלים ש... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב