ביקורת ספרותית על השיבה מהודו מאת אברהם ב. יהושע
ספר טוב

---

אחרי רצף של ספרות מתורגמת הרגשתי צורך לקרוא משהו ישראלי, שיחזיר אותי אל השפה שלי, אל המקום שלי, אל האוירה הקיימת רק בספרות מקור. ומי אם לא א.ב. יהושע יכול לעשות זאת. אני מאוד מאוד אוהב את ספריו של א.ב. יהושע, עד כדי כך שלפעמים אני מרגיש שפיתחתי איתם קשר אישי. זה קורה, לפעמים, עם ספר, אבל משום מה עם ספריו של א.ב. יהושע זה קורה לי הכי הרבה. כך היה בבדידותו של הממונה על משאבי אנוש, במר מאני, באש ידידותית וגם במסע אל תום האלף. ולכן השיבה מהודו היה מתבקש לרגע שכזה.

ברבים מספריו של א.ב. יהושע מתרחש מסע: מסע פיזי ממשי, הנודד בין ארצות ומקומות, והוא זה אשר מניע את המסע האישי והרגשי של הדמויות, שאנו כקוראים זוכים להיות חלק ממנו. תחילתו של המסע כאן הוא בהצטרפותו של רופא ישראלי אל הוריה של תרמילאית חולה במסעם להודו, במטרה להשיבה הביתה; סופו – בשיבתו של הרופא הצעיר אל עצמיותו הנסתרת גם מעיניו. השיבה איננה חד פעמית, אלא מעגלית, וחוזרת ומופיעה לכל אורך הספר. כל דמות והשיבה שלה: אל הודו או ממנה, אל מולדת זו או אחרת, אל אהבה שורשית או פשוט – השיבה הביתה.

וכמו תמיד אצל א.ב. יהושע, המציאות מתערבבת עם עולם הדימוי וההזוי. השותף הקרוב ביותר למסע הוא המסתורין – אותו מסתורין שמלווה את בנג'י לכל אורך התהפוכות והתגליות שעוברות עליו, והוא זה שקורע צוהר אל עמקי נפשו ואל מסתרי מחשבתו. דמותו של בנג'י מורכבת, ונדמה שכל הזמן נעה על כמה צירים – בין הרגשי לרציונלי, בין אהבה לדחיה, בין המציאות לפנטזיה. וכשנשלם המסע, נסגרים גם המעגלים, שהם כמובן, רק תחילתו של מסע חדש.

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על השיבה מהודו