מרסל פרוסט

מרסל פרוסט

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (179):
קראתי , Wishlist - רומאן, בהמשך, ספרים שלא אהבתי, רוצה לקרוא, מעניין בארבעה במאה, רוצה לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, ספרים שקראתי, יוסי, רשימת המתנה, ארוטיקה (או סתם ספר שאפשר לאתר בו את המילה ציצים כמה פעמים), נשמע מעניין, פרוזה מתורגמת למכירה , ניצן, ספרים שאני מתכנן לקרוא, צידה לשבילי חיי, הרשימה שלי, אירופאית, עוד ...
1.
סוף - סוף יראה אור בעברית כל 'בעקבות הזמן האבוד' של פרוסט - פסגת הפרוזה המודרנית.' הספריה החדשה' תפרסם את 3000 העמודים של פרוסט ברציפות - כרך כל שנה - בתרגום מופת של הלית ישורון.' קומברה,' הספר הראשון, הוא נקודת המוצא למסע גדול ובלתי נשכח - מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, שבו יחליף הקורא את כלי ההסתכלות שלו בחייו ובחיי סביבתו....

2.
'אלברטין איננה' היא אחת הפנינים מן היצירה המונומנטאלית של פרוסט, 'בעקבות הזמן האבוד', וגם מעין רומאן עצמאי, שאפשר לקרוא בו בנפרד – אחד מהישגיו היותר גדולים של פרוסט: "זה מן הדברים הטובים שעשיתי", נהג לומר לידידיו. את יצירתו בת 3000 העמודים שיכתב פרוסט שוב-ושוב גם לאחר "השלמתה". ב-1987 נתגלה במרתף ביתה של אחייניתו, לאחר מותה, טקסט במכונת כתיבה, עם תוספות רבות בכתב-יד, של 'אלברטין' כפי שהוא מופיע בספר זה. פרוסט קיצץ כשני-שליש מן הנוסח הקודם, ובצורתו החדשה חייב הספר להיקרא גם בנפרד מכרכי 'בעקבות הזמן האבוד', כי שיבוצו בתוכם היה מחייב שינויים גם בשאר החלקים. זהו רומאן על אהבה גוועת, שבריחתה של האהובה – אלברטין, הכלואה בידי מאהב קנאי – מפיחה בה רוח חדשה ורעה; רומאן על תשוקה מייסרת, הניזונה ממקורותיה האפלים של הקנאה. אלברטין, המאוסה כל כך על המספר, משנה פניה עם היוודע לו דבר עזיבתה אותו, וכאן נפתח מסע אל התופת של החשדנות ומחשבות-השווא, שסופו קינה על אהובה שלא תשוב עוד לעולם. הספר ניזון מחווייתו האישית של פרוסט, עת אהובו נטש אותו ופרוסט אכול-הקנאה לא בחל בשום אמצעי כדי להשיבו אליו. פיסקאות שלמות ממכתבי השידול שלו אל אהובו שולבו בספר, בשינוי מין. לספר מצורפת אחרית-דבר מאת אלישבע רוזן....

3.
מקובל לראות את מרסל פרוסט כסופר של יצירה אחת: "בעקבות הזמן האבוד", אולם סיפוריו הקצרים הראשונים, המכונסים בקובץ תענוגות וימים, הם פנינים של סגנון ושל חוכמה. ביצירות אלה מצויים לא רק דפים מזהירים, היכולים להשתוות לעמודי "בעקבות הזמן האבוד", אלא יש בהם האידיאה הפרוסטית, אותו קול יחיד ומיוחד שהוא סימן ההיכר של פרוסט. כבר בתענוגות וימים מוטחת אותה ביקורת חריפה, שטנית כמעט, כלפי החברה שהשתעשעה במרסל פרוסט וראתה בו "סנוב" ו"מצועצע", ילד תפנוקים של טרקלינים. בספר קטן זה נמצא "כל פרוסט על רגל אחת" - כל הקוסמוס החיצוני והפנימי של פרוסט: ביקורת החברה והאהבה שלו, מחקריו המיוסרים בסטייה המינית ובליקויי הטבע האנושי, משורטטים בקו דק ובוטח. "בשעה שאני חוזר וקורא היום את הספר תענוגות וימים, נראות לי סגולותיו של הספר העדין הזה כה מזהירות, שאני תמה כיצד יכולתי שלא לבוא לידי פליאה בקריאה הראשונה," כתב אנדרה ז´יד על ספר נפלא זה. ב-1978 כשנה לפני שראה אור ספר זה, כתה יורם ברונובסקי ביומנו: "מה מקשר בין כל אלה הסופרים והמשוררים השונים זה מזה, שאת יצירותיהם תירגמתי לעברית? מקשרת ביניהם אותה אישיות משונה כנראה, ובהכרח מאוד מגוונת, שכתבה את היצירות הללו הכתובות בעשר שפות ויותר (שאותן ידעתי פחות או יותר והיתה זו אישיותי שלי". תענוגות וימים בתרגומו של המסאי, המבקר והמתרגם המחונן יורם ברונובסקי (1948-2001) מובא כעת במהדורה חדשה בפני הקורא הישראלי, בליווי הקדמה מאירת עיניים פרי עטו....

4.
ז'אן ז'נה מספר: "קראתי את 'בצל עלמות מלבלבות' כשהייתי אסיר. הסתובבנו בחצר בית - הסוהר והחלפנו ספרים בהסתר. זה היה בזמן המלחמה, וכיוון שלא התעניינתי כל - כך בספרים נשארתי אחרון. אומרים לי: אתה, קח את זה. אני רואה: "מרסל פרוסט", ואני אומר לעצמי: בטח משעמם. ואז... קראתי את המישפט הראשון, והוא נורא ארוך. כשגמרתי לקרוא אותו, סגרתי את הספר ואמרתי לעצמי: כעת אני רגוע, אני יודע שאני הולך מפלא אל פלא".' בצל עלמות מלבלבות - ' הספר השלישי בתרגום העברי של "בעקבות הזמן האבוד" - מביא את סוואן (שממנו נפרדנו לפני 15 שנה) כמי שהפך להיות "איש אחר". עתה הוא בעלה של אודט, לאחר שנרפא מאהבתו אליה. המספר, המאוהב בבתם ז'ילברט, מוזמן לביתם, "מממש" את אהבתו הנערית, וגם מחסלה בפיתולי - פיתולים רגשיים, ובינתיים הוא חודר לטרקלינה של האם, אודט, אותה "גבירה בוורוד" שהזמינה אותו פעם לתה. מיפעל תרגום פרוסט לעברית נמשך בתרגומה המופתי של הלית ישורון....

5.
"אפשר שלא היו בילדותנו ימים שחיינו אותם כה במלואם, אף כי דימינו כי עברו עלינו בלי לחיותם, בימים שבילינו עם ספר אהוב" כך מתחיל מרסל פרוסט את חיבורו על הקריאה, שננתב נהקדתה לתרגום ספוו של ג'ון ראסקין שומשום ושושנים. הקריאה, אליבא דפרוסט, בעיקר של ספרות גדולה, היא חוויה המעצבת את אישיות הקורא ומפגישה את הקורא עם עצמו ועם הנצח. לספר נוסף מבוא מאת פרופ' דוד מנדלסון מאוניברסיטת תל - אביב....

6.
מסעו של פרוסט 'בעקבות הזמן האבוד' נמשך בכרך הרביעי (כעברית), בתרגומה המרגש ביופיו של הלית ישורון. שנתיים לאחר פרשת האהבה לז'ילברט יוצא המספר עם סבתו לעיר הקיט בלבק השוכנת לחוף נורמנדי. "שמות מקומות: המקום" הוא יציאה מן החלום הצפון בשמו של מקום אל המקום עצמו. יציאה עצובה, שכן השם הוא אחד ויחיד, וככזה הוא בלתי מושג. כך, המספר מגיע אל הכנסייה שבדמיונותיו ראה אותה ניצבת בקצה צוק נוכח האוקינוס, והנה היא עומדת מפויחת בלב עיר, בצומת רכבות, מול קפה "ביליארד". המספר קושר ידידות עם המרקיז דה סן - לו, אינטלקטואל בעל יופי חריג, השבוי בקשרי אהבה הרסניים לשחקנית ראשל, אשר מכסים על נטייה הומוסקסואלית, שתתברר בהמשך הרומאן. בלוך, חברו היהודי של המספר, שהופיע כבר בכרך הראשון, מבלה אף הוא את הקיץ בבלבק. מצטיירת תמונת משפחה יהודית שאינה נטולת אנטישמיות מופנמת. המספר - הנער מתוודע לצייר אלסטיר, שימי גדולתו כבר מאחוריו, ועומד על היחס הדינמי בין התפתחותו הרוחנית של האמן לבין טיב אמנותו. אלסטיר מלמד אותו שני דברים, או ליתר דיוק, הכל: מהי מציאות ומהי אמנות. אם אלוהים ברא את הדברים בנקיבת שמם הרי שהאמן בורא אותם מחדש במחיקת שמם הקודם ובנתינת שם חדש. הים בקיץ, כמו בציוריו של אלסטיר, הוא מקום המטמורפוזה, המקום שבו הכל משנה צורה ללא הרף. הכנסייה דומה למצוק, סלעי הים דומים לקתדרלה. יום אחד מופיעה על החוף סיעת הנערות כסיעת ציפורים. אלו אינן נערות יחידות אלא קבוצה בלתי מתבחנת, כמושבת אלמוגים שבה אין עדיין קיום לפרט כשלעצמו. מרסל נפעם, הוא מתאהב בכולן: "אהבתי את כולן כי לא אהבתי אף אחת", ועובר מאחת לאחרת בדמיונותיו ובתוכניותיו (מי שלא מאמין שפרוסט הוא סופר קומי ומשעשע, יקרא - נא את החלק הנרחב הזה של הספר). וכאן, בבלבק, מתחולל המפגש שיכריע את מהלך חייו של המספר - המפגש עם אלברטין: רגע שבו הגיונה האכזרי של המטמורפוזה מתמצה אל היפוכו: "לאהוב פירושו להבחין, לבודד". הספר יצא לאור בצרפת לאחר מלחמת - העולם הראשונה, וזכה בפרס גונקור (1919)....

7.
בנקודת-היציאה של המסע הגדול אל זמנה של החוויה הנפשית התענה מרסל הנער בשאלה אם ניחן בכישרון ספרותי. באמצע כרך זה, בשובו בשלישית מבית-מרפא לפריז – הפעם לפריז שאחרי מלחמת-העולם הראשונה, אל עולם שהשתנה כליל ואינו יותר מנשף של מסכות שהלביש הזמן – הוא כבר משלים עם הפרק הצחיח של חייו: הוא חסר נשמה של אמן. אבל דווקא אז, באמצע הכרך האחרון, מגיעה במפתיע, בערב שבו הוא יוצא לבילוי חברתי, שורת חוויות של-מה-בכך, המחַכּכות מצב עכשווי בְּזיכרון שצץ באופן לא-רצוני. רגע של עבר פולש במלוא מלאותו האקראית לתוך רגע של ההווה, עד כי המספר אינו יודע באיזה משניהם הוא נמצא. ומן ההתגוששות של שני הרגעים הולכת ומזדקקת חוויה של אמת מהותית, הנמלטת מתהפוכות הזמן. ההתגלות הזאת, שבה נמצא לו והופך מוּחָש "הזמן האבוד", מבהירה לו את ייעודו. בעמודיו האחרונים של הכרך הוא חש כי הוא בשל להתחיל במפעל חייו, בכתיבת 'בעקבות הזמן האבוד'. הנער-שהיה הוא עכשיו הגבר השואל על סף מותו אם נותר לו זמן ואם בכוחו לכתוב את ספרו. אחרי 2800 עמ' של 'בעקבות הזמן האבוד' הפך איפוא המספר לסופר, והתנועה המתמדת קדימה-ואחורה של מחזור הרומאנים כולו הופכת להיות בעמודים הבאים נקודת ההתחלה. הקוראים יתהו אם הספר שהם מחזיקים ביד הוא רק תוכנית האב הגדולה שמתווה האיש החולם להיות סופר, או שזו כבר היצירה עצמה; האם הכרכים הקודמים הם רק חומר ולבֵנים, או שמא הספר עצמו כבר כתוב בהם? הכרך המסיים-הפותח הזה ראה אור לראשונה ב-1927, יותר מארבע שנים לאחר מותו של פרוסט; אבל עוד ב-1920, לפני שנכתבה המחצית השנייה של המחזור, גילה פרוסט, במכתב, שהעמוד האחרון בכרך האחרון כבר כתוב זה שנים; כל סופו של הספר נכתב במקביל לכרך הראשון. 180 העמודים האחרונים של הכרך הם לא רק גולת הכותרת של כל יצירתו של פרוסט והדפים היפים ביותר שכתב. הם גם פסגת הישגה של הלית ישורון, המתרגמת. "על הסף" בין שתי שפות ושתי תרבויות היא ממציאה בשביל פרוסט עברית ייחודית שטרם היתה כמותה, קול רענן שבו מתחככות כל שכבותיה של העברית כדי להפיק עושר מנוקה מכל שומן, וחיוניות עכשווית מדויקת, רחוקה מן הדלות העילגת. התחביר האופייני לפרוסט "מוריד צבע" על העברית שלה, אך זו, מצידה, היא דוגמה להכרזתו של פרוסט ש"את יופיו של דבר מזהים בתוך האחר": היא מוסיפה למקור הרפתקה עברית מרתקת, שמקרינה עליו יופי חדש. 'הזמן שנמצא', הפרק המסיים של הסימפוניה הפרוסטיאנית, הוא רטרוספקטיבה. האם אפשר לקרוא אותו בנפרד? אפשר. כעת (ביוני 2012) נותר לנו להמשיך ולצפות להשלמת תרגומם של ארבעת כרכי "האמצע", ולשאול יחד עם המתרגמת, ועם פרוסט, "האם עוד יש לנו זמן?"...

8.
9.
10.
מסעו המונומנטלי של פרוסט בעקבות הזמן האבוד נמשך בעברית בתרגומה הרענן ומלא-התנופה של הלית ישורון. בספר זה מופיעים, לראשונה בעברית, "אהבה אחת של סוואן" ו"שמות מקומות: השם". "אהבה אחת של סוואן" מציג את סוואן 15 שנים קודם להופעתו בקומברה (בספר הקודם), ופורש את טירופי האהבה שלו. זהו חלק יוצא דופן במכלול, כי פרשת התאהבותו של סוואן באודט – הלוא היא הגבירה בוורוד מ"קומברה" – מתנהלת לפני הולדתו של פרוסט. לפיכך אפשר לקרוא חלק זה גם בפני עצמו, כרומן אהבה מבריק ואכזר, שבו דמותו של סוואן היא נוגעת-ללב וקומית כאחד. אודט, האשה ה"מפוקפקת", כמעט נעדרת לחלוטין לאורך הרומן הזה, לאו דווקא בגלל נסיעותיה מפריז או בגלל התחמקויותיה מסוואן. דמות הבשר שלה, גם כשהיא נוכחת, אובדת בטלטלה המענה שמקננת בסוואן, המעצימה אודט אחרת, "כאילו היה מישהו מראה לנו פתאום את אחת ממחלותינו תלויה מחוץ לנו ולא היינו מגלים דמיון בינה לבין מה שכואב לנו". אף כי סוואן מנסה לגלות כל העת מיהי בעצם אודט – אודט "נכתבת" בתודעתו, והיא תעתוע של הזיכרון המיידי ושל השרשרת האינסופית של התגובות הנפשיות. אפילו לסוואן עצמו ברור שכאשר תחדל אודט להיות נעדרת-תמיד ומדומיינת, יהפכו מעשי-חייה מעוטי עניין כשלעצמם. בגידות שהוא מייחס לה כל העת, וגם אינו מאמין בהן, עשויות להפיק מתוך אהבתו קינאה, המפיקה שנאה, המחלישה את אהבתו. וכשהאהבה נחלשת – נחלשות גם הקנאה והשנאה, מה שמאפשר להיזכרויות אחרות לעלות ולגרור חרטה ואהבה מלאת רוך. במעגלי קסמים כאלה, המזינים את עצמם, סובבת תודעתו של סוואן כל העת: ההיעדרות יוצרת נוכחות, הנוכחות מביאה להיעדרות, וכל זה מביא לתחושת חיוניות פנימית גדולה, שרק הישחקותה עם הזמן החולף מאפשרת את ההשתחררות, ואת המחשבה שביזבז שנים על אשה שאפילו לא מצאה חן בעיניו; ואולי רק המצב האחרון הזה מאפשר נישואים. ב"שמות מקומות" מתאהב פרוסט הילד בז'ילברט, בתם של סוואן ואודט, בסיפור המקביל לסיפורו של סוואן....

11.
חמש רשימות שכתב מרסל פרוסט לעיתונות בסוף המאה ה-19 ועניינן זיכרונות אישיים ודעות על נושאי אמנות, תרבות וספרות. זהו תרגום ראשון לעברית של הרשימות הללו. ברשימות אוטוביוגרפיות אלה, שקדמו ל"בעקבות הזמן האבוד", מתגלה פרוסט כסופר בעל הבחנה דקה ורגיש מאוד לפרטים, בעל יכולת תיאורית מופלאה המחייה את הטקסט עד כדי הפיכתו לתמונה תלת־ממדית כמעט....

12.
ספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר זה של טקסטים על אוֹמנות וספרות שחיבר מרסל פרוסט לפני שהתמסר לכתיבת הרומן בעקבות הזמן האבוד, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם התגלו בעיזבונו. מאמרים ומסות יפהפיים אלה הם הרבה יותר מביקורת על אומנות התקופה או הערות על יצירות העבר. פרוסט מהרהר בהם על המהות העמוקה ביותר של האומנות עצמה ועל מקומה בחיינו; על היחס שלנו ליצירות אומנות כקוראים, צופים ומאזינים ועל הרגשות שהאומנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות. מבעד למופעיו המגוונים והשונים של מעשה האומנות מתגלָה האחדוּת השירית שבבסיסו, זו החושפת את החיבור הסמוי בין תופעות החיים: בין האנושי לדומם, בין ההווה לעבר, בין היום-יומי לנשגב. ...

13.
עשרת המאמרים הקצרים בהאמונה האסתטית, הכותר ה-28 בסדרת דרש של הוצאת דחק, חושפים בפנינו צד מוצנע ומוכר פחות ביצירתו הענפה של מרסל פרוסט (1871־1922). המאמרים בספרון, בתרגום אמוץ גלעדי, אינם מאמרי ביקורת או תיאוריה סדורים, אלא סדרה של חקירות אסתטיות זריזות וניסיונות לברר תמות ותופעות שהעסיקו את פרוסט לאורך השנים, ועומדות בזיקה ישירה ליצירתו הספרותית ולנוסח הייחודי של כתיבתו. ...

14.
אחרי "על סף האביב", הנה קובץ סיפורים קצרצרים נוסף מפרי עטו של פרוסט, מרסל פרוסט, אף הוא בתרגומה של אביבה ברק-הומי. הסיפורים נכתבו בראשית דרכו של הסופר הייחודי הגדול הזה ומביאים לידי ביטוי מדויק ומוקפד את המוטיבים האהובים עליו: קסמי האהבה ואשליותיה, זוהרה של החברה הגבוהה ועליבותה, תעתועי הטבע האנושי והנוסטלגיה המתלווה אל החיים כחלק בלתי נפרד מהם. אפשר לומר שהסיפורים האלו מאפשרים הצצה אינטימית לחייו של הסופר שפרש מן העולם כדי ליצור עולם חדש ובמידה מסוימת הם עשויים לשמש מעין מבוא לקריאה ראשונה ואולי אף חוזרת של "בעקבות הזמן האבוד"....

15.
מקובל לראות את מרסל פרוסט כסופר של יצירה אחת: "בעקבות הזמן האבוד", אולם סיפוריו הקטנים הראשונים, המכונסים בקובץ "תענוגות וימים", הם פנינים של סגנון ושל חכמה. ביצירות אלה מצויים לא רק דפים מזהירים, היכולים להשתוות לעמודי "בעקבות הזמן האבוד", אלא יש בהם האידיאה הפרוסטית, אותו קול יחיד ומיוחד שהוא סימן ההיכר של פרוסט. כבר ב"תענוגות וימים" מוטחת אותה ביקורת חריפה, שטנית כמעט, כלפי החברה שהשתעשעה במרסל פרוסט וראתה בו "סנוב" ו"מצועצע", ילד תפנוקים של טרקלינים. בספר קטן זה נמצא "כל פרוסט על רגל אחת" כל הקוסמוס החיצוני והפנימי של פרוסט: ביקורת החברה והאהבה שלו, מחקריו המיוסרים נסטיה המינית ובליקויי הטבע האנושי, משורטטים בקו דק ובוטח. "בשעה שאני חוזר וקורא היום את הספר 'תענוגות וימים'. נראות לי סגולותיו של הספר העדין הזה כה מזהירות, שאני תמה כיצד יכולתי שלא לבוא לידי פליאה בקריאה הראשונה," כתב אנדרה ז'יד על ספר נפלא זה....


בדרך כלל בחופשות החגים או בחודשי הקיץ היינו נוסעים מירושליים למשפחה המורחבת בחיפה. איזה כיף היה לפגוש את הסבתות והסבים והדודים והדודות ו... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
זכרונות הילדות של פרוסט מועברים אליינו בזרם התודעה שלו. פרוסט יורד לפרטי פרטים בתאורים ארוכים ומפורטים של מפגשים משפחתיים, יחסיו עם בני מ... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
יצירת מופת, מפסגות הספרות של המאה העשרים וכולי וכולי. יש רק צרה אחת: זהו ספר משעמם במידה יוצאת דופן... ולא - יצירת מופת אינה חייבת להיות מ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
ספר זה יצא שנים רבות לאחר מותו של פרוסט, דפי הטיוטה של הספר נמצאו אצל אחייניתו לאחר מותה בשנות ה-80 של המאה הקודמת והספר יצא לאור ב-1987, מעל 60 ... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
אם אני הייתי מנסה לרשום מה קרה בספר הזה מהבחינה של עלילה אז הייתי יכול להגיד בשתי שורות שהבן אדם קם בבוקר ועוד לא קולט איפה הוא קם יעני באי... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
מרסל פרוסט ממש בנשימה אחת ובקו אחד בלי להרים את העיפרון, מנתח את נעוריו או יותר נכון ממשיך לנתח את ילדותו ובספר הזה את נעוריו. ממש כמו הזמן... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ