ביקורת ספרותית על לדעת אישה - צד התפר # מאת עמוס עוז
ספר מעולה

---

יואל רביב (או רביד) מחפש לעצמו את חייו.
לאחר מותה הטרגי של אשתו, מחליט יואל לחדול מנסיעותיו התכופות והחשאיות לחו"ל ולהתחיל לחיות, ונראה שזו המשימה הקשה ביותר שלקח על עצמו אי פעם.
"את המשפט הזה בדק יואל במחשבותיו ולא מצא בו שום שגיאה": כך מתנהל לו יואל רביב בעולם: מנתח את העולם שסביבו כמעיין מחשב-על, אוסף פרטי מידע, מחפש שגיאות מחשידות ושקרים מסגירים, מאזן סיכונים וסיכויים, בונה אסטרטגיות. חושיו חדים ומחודדים; מוחו בנוי מאלפי מגירות קטנות, האוצרות כל פיסת התרחשות וכל זיכרון. הוא מצטיין בהבנת תרחישים והסקת מסקנות, אך מחשבתו המעמיקה איבדה אי שם בדרך את אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב ביותר – האנושיות והרגש.

עצוב להיות יואל רביב (או רביד, או רבינוביץ). לאחר שנים ארוכות של היתלות במשימות בטחון לאומי, צריך יואל (או אולי נאלץ) להתמודד עם סביבתו המיידית ועם משפחתו – בתו וה"בעיה" שלה, עליה לא מדברים; אמו וחמותו; חבריו לעבודה. אולם המשימה הקשה ביותר היא ההתמודדות עם עצמו, הניסיון לקנות לעצמו מקום בעולם ולהבין את מהות קיומנו.

זהו ספר מדויק מאוד בכתיבתו, שנעשתה בעדינות ולעתים ברמיזה. אבל זה גם ספר עצוב. עצוב כיוון שהוא משקף עד כמה קשה היא תערובת הרגש האנושית – הכעס והיגון, החמלה, השמחה, והצורך להמשיך לחיות. עד כמה קשה, לעתים, לחוש חום ואהבה, או להפגינם. עד כמה געגוע עשוי להיות צורב ובלתי מאובחן.
רובו של הספר מביע מעין מונוטוניות, המשקפת את יואל עצמו, המסרב להשתנות גם לאחר מות אשתו, או שמא רוצה ולא מצליח. חייו אמנם משתנים, אך לא דרכי מחשבתו, פעולתו ויחסיו עם סביבתו.
אך עם בוא האביב, בפסיעות מדודות, משהו ביואל נפתח. הציפייה לרגע הזה, שהוא רגע ארוך ומתמשך, היא הקסם שמלווה את הקריאה בספר. וכשזה מגיע, הסיפור מתחבר לכדי תמונה שלמה ומעניינת של קיום אנושי.

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על לדעת אישה - צד התפר #