ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב

---

הסיפור הקצר והפשוט הזה מדבר על דייג קובני זקן בשם סנטיאגו שיוצא לדיג של חייו, זאת אחרי שהוא לא הצליח לדוג חודשים ועובדה שלא מפריעה לדייגים הצעירים יותר לצחוק על חשבונו ולמבוגרים פשוט לרחם עליו בשתיקה או לנענע בראשיהם בתסכול.
הוא מכיר את העוני וחי בו, מחבב בייסבול ומסרב לנער שבו הוא רואה בתור בן ועמית מקצועי להצטרף אליו לדיג, שהופך למסע גדול בים ולשיחה של הנפש עם עצמה שמא עם הים עצמו.

סנטיאגו נגד הדג והאדם כנגד הטבע במחול הנצחי של התגוששות והשתקפות החיים, יש בו מין כוח שכזה שמדרבן אותו להמשיך הלאה והכוח הפנימי הזה מתאים כמו כפפה בעבור התפאורה והסביבה שהוא שרוי בה: הים מעבר כל צדדיו, פראי אציל ודומם. המים יכולים לשחוק אפילו את הסלע הנוקשה ביותר וזה השיעור שקיבלתי מהספר הזה. היה מעניין לחזות באודיסאה של האחד היחיד כנגד נחשוליו של הטבע.

ספר קצר וספונטני, היו כמה רגעים משעממים חייב להודות אבל הם לא היו רבים, כדאי לקרוא ולקבל כמה תובנות על החיים או סתם להתנתק קצת מהשגרה.
תמים וקצר מידי מכדי להיות מאכזב והמינגווי הראשון שלי שקראתי בפעם השנייה.

» ביקורות נוספות של אָמוֹן
» ביקורות נוספות על הזקן והים (2001)