ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה

---

קטונתי, מה ניתן לומר על הספר הזה שלא אמרו?! "יצירת על" שזכתה בפרס פוליצר והביאה להמינגוויי את פרס נובל, ובכל זאת כמה דברים מנקודת מבט אישית.

התחלתי לקרוא את הספר על שפת הים, נראה לי מקום אידאלי להכנס לאווירה,, מה שהעניק גם מימד נוסף והעצים את החוויה. לכאורה זה סיפור קצר, פשוט ואפילו בנאלי למראית עין, אבל לא כך הדבר. ראשית, גיליתי סיפור אהבה בין דייג לים שאותו הוא חי ונושם כל חייו."הוא תמיד חשב על הים כעל נקבה"."תמיד חשב עליה כעל אישה וכעל משהו שמעניק חסדים גדולים או מונע אותם". שנית, סיפור השרדות לחיים או למוות בין דייג לדג-חרב גדול ממדים. כל מאבקיו בדג החרב יוצרים מתח ועניין, שבסופו מצליח הדייג בעזרת כוח הרצון להתגבר על הקשיים למרות הפסדו. "אפשר למוטט אדם אבל לא להביס אותו".

חשבתי, אולי רצה המינגווי להעביר לנו שיעור בהשרדות, אם הגעת לפיסגה והשגת את מטרתך, אל לך לשקוט על שמריך? המוות העסיק מאוד את המינגווי - זה התחיל בצעירותו עם מותן של החיות הקטנות, ולאחר מכן מותם של החיילים בקרב, המוות תמיד הייה נוכח. לפעמים הוא חי על הקצה, ולפעמים ניסה להתקרב עוד יותר לפי התהום, דבר שבולט ביצירה זו במיוחד ואולי מסמל הסיפור יותר מהכל את מלחמתו של המינגוויי בנפשו שרצתה להוריד אותו מטה ואת מאבקיו, עד אשר לא יכל יותר...

יצירה מרשימה שזכתה לכינוי יצירת מופת ובצדק.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על הזקן והים (2001)