ולדימיר נַבּוֹקוֹב

ולדימיר נַבּוֹקוֹב

סופר

המעבר של ולאדימיר נאבוקוב מן הלשון הרוסית, שפת אמו, שבה כתב את ספריו הראשונים, ללשון האנגלית, שבה החל לכתוב לאחר שהגיע לארצות-הברית, הוא מן התופעות המופלאות בספרות העולמית. נבוקוב נולד ב-1899 בפטרבורג. ב-1919 עזב את רוסיה וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קמברידג' ב-1922. לאחר מכן חי בברלין (1937-1922) ובפאריס (1940-1937). ב-1940 היגר לארצות-הברית וב-1945 התאזרח שם. לימד שם באוניברסיטאות שונות ובשנים 1948-1942 כיהן כאוצר במדור הפרפרים במוזיאון לזואולוגיה משוה בהרווארד, ואף פירסם מחקרים רבים בתחום זה. מ-1948 ועד 1959 שימש פרופסור לספרות רוסית ואירופית באוניבסיטת קורנל. משנת 1960 ועד מותו, ב-1977, חי בשוויץ. נבוקוב היה סופר פורה ועסק בתחומי כתיבה רבים.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (448):
להשיג ולקרוא!, Book List, ספרים שצריך לקרוא, להשיג ולקרוא, 1, ספרות מתורגמת , ספרים שקראתי ואהבתי, משובחים להשיג ולקרוא, פנינים, אורית, יום יבוא, קראתי יותר מפעמיים, זלי תקרא בהמשך, רשימה, ספרים לקרוא, Wishlist - רומאן, צריך לקרוא, ספרים שרוצה לקרוא, ספרים על נידונים למוות, עוד ...
» ספרים של ולדימיר נַבּוֹקוֹב שנקראים עכשיו:

דַבֵּר, זיכָּרון
ולדימיר נַבּוֹקוֹב
1.
אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים - 'לוליטה' הוא אחד מהם. הספר, שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב - 1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא ממיקומה ומכוחה ליצור הישברות של אור, מסביר נאבוקוב בספרו על גוגול. וכזה הוא גם העולם שבורא הומברט - הומברט, המספר את 'לוליטה'. הומברט הוא "צייד מכושף", המנסה בסבלנות מטורפת להפוך למציאות "מלכות על ים ערפלי" - נסיכות של פנטסיה סובייקטיבית, סוטה וחופשית. עולמו הוא עולם של ראיים והשתקפויות, של משחקי צלילים ואור - צל, של פארודיות ספרותיות, של כפילים אנושיים המתלווים כמו צל, של דמויות שכל אחת מהן היא בת - דמות של דמות אחרת, תקדימית. רק בסוף הוא מבין שניצוד בעצמו בבור - המצודה של עולמו, והרס את חייה של לוליטה. על קולה העצמי של לוליטה אין הוא יודע דבר, והעולם שברא בכוחות דמיונו ורצונו הוא עולם מונולוגי, ולא פוליפוניה של קולות הקיימים בזכות עצמם. לוליטה "האמיתית", הניבטת מבעד לסדקים של הזייתו של הומברט, גם היא, למרבה האירוניה, מסיכה - היא הומברט בנוסח אמריקני. עולמה הוא עולם של שבועוני - קולנוע, פרסומת ודמיונות טיפש - עשרה - אבל היא מתפכחת לפניו, ומצילה משהו מחייה. זהו רומאן מתוחכם עד אימה, אבל קריא מאוד ובין השאר גם מצחיק, מלא זוטות עליזות, צירופי - מיקרים מסחררים ותיחכום בלשי לשרלוק הולמס, הקורא. הומברט המתפעם - סולד מעצמו, מציג את סיפורו בכל עוצמת הרטוריקה המגוייסת לצורכי הגנה עצמית, והקורא מתקשה לנתק עצמו מן ההזדהות אתו. אך כל משחק המסיכות הזה מוליך בסוף להפרדה מוסרית בין החופש שבאמנות לבין המוסר שבחיים, ולהבנה שיש מים עמוקים ואפלים, שאותם נמנע הומברט מלחקור....

2.
הרמן קרלוביץ הוא יצרן שוקולד החי חיים בורגניים ונוחים עם אשתו היפה וקלת הדעת. כשהוא פוגש במקרה את פליקס הוא מבחין בדמיון המופלא ביניהם ומבין שפגש את כפילו. הרמן מחליט לרצוח את הכפיל, לביים את מותו שלו, ולחמוק מחייו השלווים ומבעיותיו הכספיות. אך מה שנדמה כפשע המושלם מתגלה כמבוך מתעתע של מראות. ולדימיר נבּוֹקוֹב כתב את הרומן ייאוש עשרים שנה לפני שכתב את "לוליטה". הוא מציג במרכזו גיבור ספרותי שהוא מקבילו המוקדם של הומברט הומברט. ממש כמו גיבור "לוליטה", הרמן הנכלולי מתנהל בעולם בעליונות של מי שקובע את החוקים כולם. אך על אף תחכומו של הגיבור הוא נסחף במערבולת מתעתעת של זהויות שבה שאלות של כפילות ומקור, שכנוע עצמי, אמת ובדיה עולות באופן מזהיר ומצמרר....

3.
הרשימות הללו אודות גוגול-רשימות של סופר גדול אחד על סופר גדול אחר-רק מתחזות לביוגרפיה, בערך כפי שסיוטיו הפרועים של גוגול רק מתחזים לסיפורי מעשיות. וממש כשם שעולמו של גוגול הוא עולם מהופך, מעוות, שבו ההשתקפות היא ממשית יותר מן המציאות, כך גם הביוגרפיה המוזרה הזאת מתחילה עם מותו של גוגול, ומסתיימת בלידתו (ב-1 באפריל! ) . נבוקוב אינו מעוניין רק לספר את סיפורו של "משורר הפרוזה הגדול ביותר שידעה רוסיה מעודה", אלא גם-ובעיקר-לדבר בענייני ספרות. הגיבורה הראשית של הספר, לצד גוגול, היא אמנות הכתיבה. בין שתי הדמויות המשונות האלה פוסעת עוד גיבורה שלישית, ולא פחות פלאית-הלוא היא אמנות הקריאה. למעשה, הספר הוא מעין "מדריך נבוקוב" לקריאה אמיתית (או, בלשונו, "יצירתית") של ספרות גדולה. באחת מהרצאותיו על ספרות אומר נבוקוב: "בקריאת ספרים יש לתת לעמוד השדרה להוליך אותנו. מושב העונג האמנותי האמיתי מצוי בין הכתפיים. אותו רטט קטן מאחור הוא ללא שום ספק הצורה הרגשית העליונה ביותר שהשיגה האנושות לנוכח האמנות הטהורה או המדע הטהור. הבה נהלל את עמוד השדרה ואת הרטט שבו. הבה נתגאה בכך שאנו בעלי חוליות, שכן אנחנו בעלי חוליות שלהבה קדושה בוערת בראשם. השכל אינו אלא המשך של עמוד השדרה: הפתיל עובר לאורך כל הנר. אם אין בנו היכולת ליהנות מן הצמרמורת הזאת, או במילים אחרות ליהנות מספרות, יותר טוב שנוותר על כל העניין ונסתפק רק בחוברות מצוירות, בסרטי וידאו או בהמלצת השבוע בעיתון."...

4.
גיבור מוזר הוא גיבור רומן זה של נבוקוב: פרופסור טימופיי פנין - "אינטליגנט" רוסי שהגיע לארצות - הברית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התאזרח בה ומתאמץ להתוודע אל "העולם החדש" ולמצוא בו את מקומו. סיפור קורות חייו, מילדותו בס"ט פטרסבורג, בפי "ידיד" שלו, שלפי רמזים שקופים למדי הוא המחבר עצמו, הוא סיפור הווי האמיגרציה הרוסית בצרפת ובארצות - הברית וחיי קולג' אמריקני טיפוסי בניו - אינגלנד. רומן מצחיק ונוגע ללב, שהמחבר מבליע בו את דעותיו שלו על מגוון נושאים: הפסיכולוגיה, הציור, הספרות ועוד. מהדורה זו של "פנין" היא תרגום מחודש של אברהם יבין, עם אחרית - דבר של נילי מירסקי. המעבר של ולדימיר נבוקוב מן הלשון הרוסית, שפת אמו, שבה כתב את ספריו הראשונים, ללשון האנגלית, שבה החל לכתוב לאחר שהגיע לארצות - הברית, הוא מן התופעות המופלאות בספרות העולמית. נבוקוב נולד ב 1899 - בפטרסבורג. ב1919 - עזב את רוסיה וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' ב1922 - . לאחר מכן חי בברלין (1937 - 1922) ובפריס (1940 - 1937). ב1940 - היגר לארצות - הברית וב1945 - התאזרח שם. לימד שם באוניברסיטאות שונות, ובשנים 1948 - 1942 כיהן כאוצר במדור הפרפרים במוזיאון לזואולוגיה משווה בהרווארד, ואף פרסם מחקרים רבים בתחום זה. מ1948 - עד 1959 שימש פרופסור לספרות רוסית ואירופית באוניברסיטת קורנל. משנת 1960 ועד מותו, ב1977 - , חי בשווייץ. נבוקוב היה סופר פורה ועסק בתחומי כתיבה רבים. מפעלו הספרותי כולל 16 רומנים, ביניהם "תפארת" (1932 ברוסית, 1971 באנגלית - ספריה לעם 1973), "הזמנה לגרדום" (1936), "חייו האמיתיים של סבסטיאן נייט" (1941), "לוליטה" (1945), "אש חיוורת" (1962), "אדה" (1969). כן פרסם שמונה קובצי סיפורים, שבעה קובצי שירים, קובין מסות, ספר זיכרונות, שבעה מחזות, ותרגומים רבים (שהמפורסם בהם תרגום של "יבגני אונייגין" לפושקין)....

5.
נאבוקוב התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. לאחר 'תריסר רוסי' מן השנה שעברה מביאה הספריה את הרומאן 'הזמנה לגרדום', שנכתב ברוסית ב - 1935. צינצינאט צ' נידון למוות מייד בתחילת הרומאן, בלי שום פשע ברור; אולי משום שהוא אדם, שאינו יכול להימנע ממחשבות, רצונות ותקוות משל עצמו. הוא נשאר כלוא לכל אורך הרומאן התעתועי. הסיטואציה נראית כמושפעת מקפקא, שנבוקוב לא יכול היה להכירו כשכתב את הרומאן; אף - על - פי - כן יש כאן בסיס להשוואה בין שני רבי - האומנים, בין האימה היבשה של האחד לבין הזיקוקין - די - נור ומשחקי הבבואות של האחר. מרוסית: פטר קריקסונוב....

6.
נאבוקוב התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. ב`תריסר רוסי` (המכיל כמובן 13 סיפורים) מובאת שורה של סיפורים מבריקים, שנכתבו במקורם ברוסית, ובהם ``אביב בפיאלטה`` המפורסם, הטוב שבסיפוריו הקצרים של נאבוקוב. כל הסיפורים שבכרך הזה נכתבו בשנות העשרים והשלושים של המאה, בעיקר בברלין ובפאריס, ופורסמו לראשונה בעיתונים וכתבי - עת של מהגרים רוסים, בחתימת ``ו. סירין`` - שם - העט שהשתמש בו נאבוקוב בשנים שכתב רוסית וכלומר עד שהיגר לארה``ב ה1940 - ). גם רוב גיבורי הסיפורים הם מהגרים רוסים שעזבו את בריה``מ, כמו נאבוקוב עצמו, בגל ההגירה הגדול שבא בעיקבות מהפכת 1917 : אנשים אבודים, עקורים שאיבדו את הקשר עם מולדתם (בשנים ההן אי אפשר היה לקיים קשר עם בריה``מ), ונשארו זרים בארצות גלותם ורוב הסיפורים מתרחשים בברלין). זו פסם ראשונה שנאבוקוב מתורגם לעברית מן הרוסית. נילי מירסקי בחרה את הסיפורים ותירגמה אותם. עולם ההשתקפויות של נאבוקוב (שבו השתקפותו של דבר היא הדבר עצמו שאין בלתו) כבר עומד על תילו בסיפורים הללו. הם מרתקים גם כהשתקפות - מראש של כתיבתו המאוחרת של המחבר בעל `לוליטה`....

7.
8.
ההגנה של לוז`ין פורש את סיפור חייו של שחמטאי מבריק, שמשחק השחמט נהפך לו לאובססיה קטלנית. מה שהתחיל כשעשוע המביא נחמה ללוז`ין בילדותו העגמומית, ואחר-כך פרסום ותהילה בנעוריו, משתרר בבגרותו עליו ועל חייו עד כדי אובדן שליטה: צללי השחמט צרים על לוז`ין ללא רחמים ודוחפים אותו לתהום שהוא מנסה להינצל ממנה על-ידי המצאת מהלך נואש של "הגנה שחמטית אולטימטיבית"....

9.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1977, ובימים אלה רואה או מחדש לאחר מותו של הסופר הגדול סבסטיאן נייט, אחיו למחצה מתחיל לפצח את תעלומת חייו דרך בעזרת רמזים מעטים שהוא מוצא בין הדפים שהשאיר אחריו. אט אט הוא הולך ומאבד את זהותו בעודו מנסה לחבר את הביוגרפיה המדומה של אחיו האובד. אלה תולדות סבסטיאן נייט, הרומן הראשון שנובוקוב כתב באנגלית, ראה אור ב-1941, והוא יצירת מופת בהירה וצלולה רווּית מתח סהרורי. ולדימיר נבוקוב (1977-1899), מגדולי הסופרים במאה העשרים, נולד ברוסיה. בן עשרים הוא גלה מארצו, חי כעשרים שנה באירופה, וב-1940 התיישב בארצות הברית. בכתיבתו שלובים יסודות הומוריסטיים וסאטיריים המתייחסים למסורת הרומן של גוגול לצד תחושה טראגית עמוקה של אובדן ערכֵי העולם הישן. מספריו שראו אור בעברית: "לוליטה", "ייאוש", "הזמנה לגרדום", "צחוק באפלה", "פנין", "דבר, זיכרון" ו"גוגול". ...

10.
11.
12.
13.
"אחד הסודות השמורים ביותר של עולם הספרות - יצירת מופת בלתי-גמורה של סופר גדול, שבמשך יותר משלושה עשורים הוצפנה בעומק הכספת של בנק בשווייץ" - אינדיפנדנט און סאנדיי...

14.
15.
16.
בפנסיון מדכא בברלין, מלא במבחר טיפוסים מצחקים-עצובים, כולם מהגרים מרוסיה, מתאכסן לב גאנין, קצין צעיר ונמרץ המרחף בין עברו לעתידו, וחי מחדש את אהבתו הראשונה. זיכרונותיו על מרי רוויים ברעננות הנעורים ובאווירה האידילית של רוסיה שלפני המהפכה. ואולם, בחדר המוסך מתגורר דייר נטול שמץ של חן, וגאנין מגלה שאינו אלא בעלה של מרי, שהמהפכה הפרידה אותו מאשתו אבל הוא מחכה לבואה ברכבת מרוסיה בעוד ימים אחדים. נאבוקוב, שקנה את תהילתו בכשרונו לשזור הלכי-רוח פיוטיים בשנינה עוקצנית, מיישב את המשבר הזה בחיי גיבורו בתפנית מפתיעה, כדרכו בקודש, וקד את קידתו הראשונה כאשף הגדול של הרומן במאה העשרים. מרי הוא הרומן הראשון של נאבוקוב, שנכתב ברוסית ונודף ממנו ניחוח נעורים, הרפתקאות אהבים ונוסטלגיה....

17.
18.
19.
אם ספרות המאה-העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים - `לוליטה` הוא אחד מהם. הספר, שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב-מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. זהו רומאן מתוחכם עד אימה, אבל קריא מאוד ובין השאר גם מצחיק, מלא זוטות עליזות, צירופי-מקרים מסחררים ותחכום בלשי לשרלוק הולמס, הקורא. הומברט המתפעם-סולד מעצמו, מציג את סיפורו בכל עוצמת הרטוריקה המגוייסת לצורכי הגנה עצמית, והקורא מתקשה לנתק עצמו מן ההזדהות אתו. אך כל משחק המסיכות הזה מוליך בסוף להפרדה מוסרית בין החופש שבאמנות לבין המוסר שבחיים, ולהבנה שיש מים עמוקים ואפלים, שאותם נמנע הומברט מלחקור....

20.
21.

על הקשר המפתיע בין לוליטה למדוזה. לפני כשנה קבלתי שיחת טלפון מפתיעה, כאן מפלג הנוער, מבקשים שתגיע דחוף עוד היום לחקירה. באיזה נושא שאלתי? ... המשך לקרוא
36 אהבו · אהבתי · הגב
לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה. יצירת מופת לדעתי, אתחיל מהכתיבה המגוונת עם השפה הגבוהה שגרמה לי להישאב אל תוך הספר. נתק... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
מספר חודשים חלפו מאז אותו במאי צעיר ומתחיל שסיפור האהבה שלנו נגמר במהרה. מספר חודשים לא ארוכים לקח לשנינו כדי להבין שזה לא מתאים. ובכל זאת... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
נאבוקוב, מון אמור, אתה גאון!!! צינצינאט נדון לגזר דיון מוות והוא מובל לשהות בתא כלא מיוחד בראש מבצר שמיועד לנדונים למוות. אנחנו לא יודעים ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מצוין. צילום הכריכה עושה עוול למורכבותו של הספר. הטירוף, הבדיה, הנפש הקרועה שצוללת והכל באמנות של מילים. הנאה צרופה.... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
לא אהבתי את הספר. הוא כתוב בצורה טובה וקולחת, אולי אנשים רומנטיים חסרי תקנה יתחברו אליו יותר. לצערי או שמחתי לש כחתי לאורך כל הספר כי מדובר... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ