ביקורת ספרותית על עד ראייה מאת ולדימיר נבוקוב
ספר בסדר

---

נובלה קצרה זו שכתב נבוקוב יצאה לאור ב1930. העלילה בלשית הדמויות רבות ומגוונות כל אחד ואחת מעניינת בדרכה האנושית והמשוגעת.
זה הספר הראשון של נבוקוב שאני קורא ולפני שהתחלתי לקרוא קצת נרתעתי נראה לי ספר "כבד". אך התחלת לקרוא נשאבתי לתוך העלילה המהירה רבת התפניות והנה לאחר שעתיים של קריאה רצופה סיימתי לקרוא את הנובלה.
על מה הספר: סמורוב גיבורה הראשי של הנובלה הוא טיפוס מסכן מהגר רוסי שחי בברלין של שנות ה-30. לאחר שהוא שוכב עם המאהבת שלו, הוא מוכה ומושפל על ידי בעלה של המאהבת. הוא מחליט להתאבד ויורה בעצמו.
לאחר מותו הוא מתברר שהאגו שלו או ה"אני" שלו לא מת לגמרי והוא מחפש הוכחה לקיומו בין האנשים שמקיפים אותו. שוב גם לאחר שהגיע לעולם שכולו טוב הוא מגלה כי אותן הבעיות שרדפו אותו קודם ממשיכות לרדוף אחריו גם כאן איפה שזה לא יהיה.
אף אדם לא יוצא נקי לגמרי מהחיים האלה כך אני חושב כל אחד עובר משברים ואוכל סרטים. וכך גם סמורוב הגיבור הטראגי של הספר הזה. מתברר שהתודעה או המחשבה ממשיכות גם לאחר המוות.
הספר מוזר והדמויות המופיעות בו מוזרות וכל העולם שמתגלה עם כל עמוד שעובר הוא מוזר, מטריד ואפל.
את הספר תרגמה מרוסית: דינה מרקון.
שם ההוצאה בה יצא הספר: אפרסמון. מו"ל יואב רייס. עריכת התרגום: יורי מירון.
לסיכום הספר הזה מעולה הקריאה בו זורמת ומהנה ויש בו אלמנטים רבים שאולי אני אבין בקריאה שנייה של הספר.
הספר מכיל: 110 עמודים.
מומלץ מאוד לכולם.

» ביקורות נוספות של rea
» ביקורות נוספות על עד ראייה