ביקורת ספרותית על עד ראייה מאת ולדימיר נבוקוב
ספר בסדר

---

סמורוב הוא מהגר רוסי שחי בברלין של שנות ה-30 של המאה הקודמת, גם לנבוקוב עצמו היסטוריה דומה. בגיל 16 נבוקוב ירש אחוזה גדולה ברוסיה מדודו, אך הוא לא הספיק להנות ממנה, מהפכת 1915 פרצה והוא נאלץ להגר מרוסיה, מאז הוא חי באנגליה, צרפת, ברלין, את רוב שנותיו חי בארה"ב ובשנותיו האחרונות עבר לשוויץ.
הספר לוליטה יצא לאור ב-1955 והיה הצלחה עצומה שאפשרה לו לעזוב את עבודתו בהוראה ולהתמסר לכתיבה.

אם כן סמורוב הוא מהגר רוסי החי בברלין, חבריו וסביבתו הקרובה כולה בנויה מאנשים כמוהו, מהגרים רוסים בברלין שמנסים לחיות. הוא עובד כמורה פרטי לנערה, במהרה הוא מתאהב באם הנערה והופך להיות המאהב שלה. הבעל הנבגד מגלה זאת ובהתקף זעם רוצח אותו.. אל דאגה זה לא ספוילר, כל זה קורא בעמודים הראשונים.
עיקר הסיפור הוא הסיפור שלאחר המוות, סמורוב הופך לרוח רפאים וממבט זה משקיף על מה שקורה בהווה עם חבריו, לעיתים הוא נסתר וזוכה לגלות סודות ולעיתים הוא גלוי והחיים מנהלים איתו שיחות.

הסיפור חושף אותנו למעמד הבורגני של מהגרים רוסים בברלין של שנות השלושים, אורח חייהם, תרבותם וחיי החברה שלהם.
לטעמי נבוקוב ניסה להמציא כאן משהו חדש שלא כל כך עובד, לספר סיפור מנקודת מבט של רוח רפאים שלעיתים היא נסתרת, אך לעיתים גלויה הופך את הסיפור ללא אמין. בהתחשב בעובדה שזה ספר של 110ע"מ המודפס בדפים קטנים עם אותיות גדולות ורווח גדול בניהם בהוצאת אפרסמון, אפשר לסיים אותו בשעה או שעתיים ולהמשיך הלאה, בהשקעת זמן שכזו הוא שווה קריאה.

נדרשת כמובן השוואה ללוליטה, ובכן אין מה להשוות, לוליטה הוא ספר בליגה אחרת ומאוד מומלץ. על אף הסטייה שבו הוא נשאר אמין ולכן כה מוצלח.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על עד ראייה