ביקורת ספרותית על מאשינקה - הסדרה הקטנה # מאת ולדימיר נבוקוב
ספר בסדר

---

אני משער שיש הרבה מה להגיד על נבוקוב, אבל לא קראתי את לוליטה, וחייו של נבוקוב לא מגרים לי כל כך את הסקרנות, אז לי לא יהיה הרבה מה לחדש.
את הספר הקטן הזה קניתי בגלל נבוקוב (וגם בגלל שהוא עלה 10 שקל), הווי אומר הייתה לי ציפייה מסוימת, מסופר שנחשב גדול.

ובכן, זה הרומן הראשון של נבוקוב (בתרגום של סיוון בסקין), והוא עוקב אחרי פנסיון רוסי בברלין, שמאגד בתוכו כל מיני טיפוסים - רוסים מן הסתם - וביניהם גם איזה קצין רוסי, שמגלה שאשתו של שכנו לחדר, הייתה אהובתו פעם. מה העניין? מבט חטוף בתמונה שלה מחזיר אותו אחורה ומאלץ אותו לשחזר את הרומן ביניהם, כשבינתיים זאת אמורה להגיע כל רגע לבעלה הנוכחי, לחדר של הקצין שאמור לעזוב.

הספר כתוב ממש טוב, אני מניח שעבודת התרגום של בסקין קשורה בזה ככה שהתיאורים והשפה הרשימו אותי, ולא ציפיתי לסגנון כזה יפה מספר מתורגם.
אבל אחרי הכתיבה דווקא עם התוכן לא כל כך הסתדרתי. הדמות הכביכול ראשית, של הקצין, אדישה ולא בטעות, אבל האדישות הזאת הרגישה לי מאוד מרוחקת. מרוחקת גם מהחיבור האנושי הבסיסי שאולי אני אמור להרגיש ביחס לדמות. מן הסתם זה בכוונה, בעיקר בגלל הסוף המעצבן, אז אולי זה לא נובע מפחיתות של נבוקוב עצמו, אבל עוד לא פגשתי בסגנון כזה, שגרם לי ואולי במכוון, להרגיש רחוק.

אז הייתי אומר שאי אפשר להתעלם מהכישרון של נבוקוב לכתוב ולתאר, אבל הריחוק שתיארתי הקשה עליי להתחבר לדמויות שהוא התיימר להציג, הייתי רוצה להנות קצת יותר.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על מאשינקה - הסדרה הקטנה #