ביקורת ספרותית על הזמנה לגרדום מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר טוב

---

מה אמיתי ומה לא? האם אני חי בכלל ומתי ימיתוני? מי אני ולאן אמשיך מכאן?

צינצינאט הוא האסיר היחידי בבית הכלא, פשעו הוא היותו אטום (בלתי מובן) לחברה.
גורלו נחרץ, גזר דין מוות, אבל התליין מאחר לבוא, ולא ברור מתי יופיע.

צינצינאט עובר מסכת עינויים רגשית ופסיכולוגית, נבוקוב מותח את גבולות האבסורד וממחיש את שיגיונות האסיר הכלוא בתאו (או של הנפש הכלואה בגופה).

היצירה כוללת דימויים ומטאפורות יפיפיות, שנתונות לפרשנות, עד אין סוף. נבוקוב חושף ניצנים ראשוניים לאובססיה שלו אודות נערות פתייניות. הדמיון הקפקאי ניכר, כמו גם הייחוסים ליצירות רוסיות נוספות.

תהיתי האם צינצינאט מנסה להעביר לאמוצ'קה את כישרונו, והאם צפויה לנו תפנית בעלילה אודות זהות התולה והנתלה.

צינצינאט שרוי במעין לימבו, במין מופע אימים שמנהלת אותו בריה אחת בעלת אלף פרצופים.
מי בוחן אותו כל הזמן דרך העינית? מהי אותה מציאות מדומה שתרמיתה שקופה כניצבים המופיעים בה?

האם אמוצ'ה מסמלת את עולם הילדים, עולם החלומות שבו צינצינאט יכול להינצל?

מה סופו של הגיבור, גאולה או מיתה? עליונות הנפש או הגוף?

לעולם לא נדע,

ספר חידתי, שדורש סבלנות רבה וקריאה נוספת,
בעל פוטנציאל, אך לא מספיק ברור,

כארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על הזמנה לגרדום