ביקורת ספרותית על פנין [מחודש] - ספריה לעם #237/518 מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר טוב

---

ולדימיר נבוקוב היה פרופסור וסופר רוסי שהיגר לאמריקה ובאופן פלאי כתב ספרים באנגלית רהוטה שחלקם אף זכו להצלחה גדולה. נבוקוב מספר לנו כאן סיפור שמתרחש ב-1950 וקופץ קפיצות אחורה וקדימה... הסיפור הוא על מי שנראה כתמונת הראי העקומה של נבוקוב עצמו. שהרי מדובר פה בפרופסור רוסי, מהגר זר ומוזר שאיננו מצליח להתאקלם באמריקה מולדתו החדשה. האנגלית שלו משונה וכך גם גינוניו וכל מעשיו, עד כדי כך, שבאוניברסיטה בה הוא מלמד יש חקיינים שמתמחים בחיקוייו. זהו ספר מעניין שכתוב באירוניה אך לדעתי אינו מתאים לכל אחד, אלא יותר למי שמתמצא היטב בעולם הספרות האינטלקטואלי בכלל והספרות הרוסית בפרט... (ולכן מרובות פה הערות השוליים כמו בעבודה סמינריונית...) רבים מחיציו של נבוקוב הם מעודנים כל-כך כך עד שזר לא יבין אותם...
הוא למשל מעביר בצורה מרתקת את התככים באוניברסיטה קטנה וקרתנית של מזרח ארה"ב. שבה לדוגמה הפרופסור האחראי על החוג לצרפתית איננו יודע צרפתית... והקשרים האישיים הם בעצם אלה שקובעים את גורלו של כל אחד מהמרצים... (מזכיר לנו משהו...)זה כמובן איננו נאמר במפורש אבל אותו פנין הפרופסור הפתטי הוא בעצם כל מה שנבוקוב המצליח עצמו חושש ממנו. מעניין גם שנבוקוב מכניס את עצמו לפעמים לסיפור שבו הוא מופיע כ"המספר" לעתים כ"יודע כל" ולעתים כמי שמספר את מה שקרה במציאות. אפשר ללמוד מהספר רבות על חיי המהגרים הרוסיים בתחילת המאה הקודמת גם באירופה וגם בארה"ב
וגם כאמור על החיים באוניברסיטה קטנה. מה שפחות אהבתי כאן היא הלשון הגבוהה מדי לדעתי, שבה תורגם הספר לעברית (שגרמה לי להרהר על כך שבעצם יכולתי לקרוא את הספר באנגלית...) לדוגמה קטע קצר: "בחליפת בד מפוספסת... וחוטם ארגווני צבה הדומה לפטל ענקי" (עמ' 118 ) ועם זאת בהחלט אפשר ליהנות מהספר שיש בו קטעים שמזכירים לעתים שירה עם אירוניה ועצב שכרוכים יחדיו.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על פנין [מחודש] - ספריה לעם #237/518