ביקורת ספרותית על הזמנה לגרדום מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר טוב

---

בדומה לחוויה של לוליטה גם בספר הזה הבנתי כמה מוזילים היום בערכם של ספרים ושל קוראים- כמה ספרים יכולים להיות אומנות יותר יפה, יותר חשובה, יותר חושבת. יצירה שמשקפת העמקה של הסופר בעצמו שמשליכה גם על חוויה יותר עמוקה בעבור הקורא.
נאבוקוב נותן הרגשה שהוא כותב סוג של שיר,לא במבנה או מצלול ולא כי אתה חושב על שירים כשאתה קורא את הספרים שלו אלא כי אתה צריך להתעכב על כל מילה וסיטואציה אחרת אתה מרגיש שעשית עוול ליצירה.
זה מפליא אותי כל פעם מחדש כמה סופר יכול לבחור לחשוב את היצירה שלו עד הסוף- החל ממה הוא מעוניין להגיד לקורא בכל פסיק בספר ועד למה כל פסיק בספר מרמז על סופו.

ב'הזמנה לגרדום' כבר הייתי מיומנת בנאבוקוב(במידה ראשונית למדיי כמובן), אחרי שכבר התפוצץ לי הראש באחרית דבר של לוליטה ידעתי קצת יותר איך לגשת לספר הזה ובאמת הרגשתי שאני יותר נהנית ומבינה ויש לי המון מה להגיד על מה שכתוב (ומה שכתוב כתוב בצורה קשה ומפותלת ומוזרה יותר מכל דבר שיצא לי לקרוא). הרגשתי שאני קוראת יצירה מטורפת וניסיתי לכבד אותה במאמץ מלא להתרכז ולחבר פרטים לכדי תמונה גדולה, יפה וביקורתית. אין ספק שזה ספר מדהים והתלהבתי ממנו לכל אורכו, סיימתי אותו וכבר לא יכולתי לצפות להארות של האחרית דבר אבל התאכזבתי. שני המאמרים הארוכים בסוף היו כל כך מלאים (מהמילה מלאה) ומלאים בדברים שחוזרים על עצמם ולא מצליחים לגעת עד הסוף בביקורת ויותר חשוב, בלהט מהביקורת שהספר מעלה. הפרטים הקטנים לא חוברו, הדילמות המוצגות והתשובות של נאבוקוב להן הושטחו לשורה יבשה במאמר מידעי. הפסקתי את שניהם באמצע. האחרית דבר בספר כזה יכולה להיות מדהימה, אבל שני אלו פיספסו בעיניי לחלוטין ונתנו לי תחושה שהספר הוא פלצני ומרוחק ורחוק מלהיות יצירת אומנות שבה הסופר התרגש או התלהב במהלך יצירתה.

מנחם פרי כתב בתקציר שאת לוליטה נאבוקוב הכי אהב ואת הזמנה לגרדום הוא הכי העריך. אני לחלוטין יכולה להבין אותו. ספר מדהים. קשה לאללה ודורש הרבה כוח והעמקה.

» ביקורות נוספות של numi
» ביקורות נוספות על הזמנה לגרדום