ביקורת ספרותית על אלה תולדות סבסטיאן נייט מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר טוב

---

יש סיפורים כאלה שאתה מרגיש איך המציאות והדמיון מתערבבים וכבר לא ברור מה שייך למה ומידי פעם אתה מתפתה לשאול את עצמך אם זה קרה באמת, למרות שאתה יודע שזה ממש לא משנה, כי מה שאתה קורא זה מה שאתה קורא, ולמה זה חשוב אם מישהו המציא את זה או אם זה אמיתי, כל עוד אתה מאמין.

אז האמנתי.

והספר עוסק בזה במידה רבה, בספרים ובסופרים, וגם בקשר בינם לבין המציאות. גיבור הספר מתעתד לכתוב את הביוגרפיה של אחיו למחצה, סבסטיאן נייט, שהיה סופר. הוא כמעט אינו מכיר את האח הזה, אך את ספריו הוא מכיר היטב. אנחנו איתו בנסיון להתחקות אחרי חייו של האח, נוסעים איתו למקומות בהם אולי יימצאו רמזים לקורות אותו, מנסים לגלות מי האנשים שהשפיעו על חייו, וכל אותו הזמן מונחים הספרים שכתב לפנינו וקיימת האפשרות להשתמש בהם ולאפיין באמצעותם את דמותו של האיש. זה מפתה. כמו הפיתוי לחפש, ואז גם למצוא, הקבלות בן אותו סבסטיאן נייט לולדימיר נבוקוב, או בין הדמות הראשית, האח למחצה, כותב הביוגרפיה, גם כן לדמותו של הסופר. לא קשה למצוא אותן. להיפך. קל. קל מידי. בכוונה קל מידי.

הספר הזה, זה כמו שמניחים לפניך איזה מאכל נהדר ואת כל המרכיבים שלו ואומרים לך תחשוב. תכין. הוא עוסק בעצם הכתיבה, באיך כותבים, באיך קושרים קצוות, באיך מפגישים בין סיפורים ובין דמויות. אתה רק יודע כמה דברים. אתה יודע שלא ייצא לך כזה טעים, ושזה רק נראה פשוט, אבל מה, אתה גם מבין למה מישהו עושה את זה, למה זה כזה שווה.

אבל זה לא רק על איך שנכתבים ספרים. זה גם על איך שהם נקראים. עלינו. וכאילו הדרך בה אתה קורא את הספר הזה הופכת אותך לחלק ממנו, מהאמירה שלו. זה מעניין וזה גורם לך לחשוב.

כל כך הרבה מתקיים בו, בספר האחד הזה, כל ספריו של סבסטיאן נייט, שנמצאים רק כאן, וביוגרפיות שנכתבו עליו, ואנשים שהיו, והכל. וכלום. או רק כאילו כלום.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על אלה תולדות סבסטיאן נייט