» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (233):
הספרייה של ש. ,
רוצה לקרוא ,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
לקרוא,
בעקבותיהם,
הספיקותי,
ספרי מופת,
הבלתי נשכחים שלי,
פרוזה,
לקריאה עתידית,
-,
עם עובד,
רשימה,
רוצה לקרוא,
עם עובד,
ספרים שקראתי,
~להשיג~,
יש לי ועוד לא קראתי,
יהיו על מדף הספרים שלי,
So Many Books, So Little Time,
ספרים שצריך לקרוא,
ספרים שקראתי,
סופרים צרפתים,
RTBCPT3,
צידה לשבילי חיי,
רשימת המשאלות - קלאסיקות,
שווים ונדירים,
פעמיים,
ראשון חדש לגמרי שני טוב ,
סימן קריאה !,
א,
מעניין...,
ספרות מתורגמת,
צרפת (הוצאת נהר ועוד ...),
תומחר ,
יש לי וטרם קראתי,
גיבורות נשיות מעניינות וחזקות,
רשימת קריאה של חמדת,
קלאסיקה,
Wishlist - רומאן,
נראה לי שבא לי,
חייב לקרוא,
Standards,
ספרים שקראתי,
מאה שנים של בדידות,
יש לי, אבל צריך את הזמן,
קלאסיקות לקריאה,
רק הזמן מפריד ביננו.,
ספרים שקראתי,
ספרים שרוצה לקרוא,
הטופ שבטופ!,
ספרים שקראתי,
רשימה,
ספרים שהשאירו בי משהו,
נשים ונשיות,
מה שמחכה לי על המדף בבית,
הייתי רוצה... מתישהו...,
מקווה לרכוש בעתיד הקרוב.,
סיפורת מכל השנים,
Love,
בספריה שלי ,
רומנים היסטוריים שקראתי,
צריכה לקרוא,
בתכנון.,
ספרים שהתחלתי לקרוא ולא סיימתי..,
רשימה,
ספרים שקראתי,
רמה 4 - ספרים שלא סיימתי, סיימתי ולא ממליצה עליהם, סיימתי וחבל שקראתי עד הסוף,
ספרים שקראתי,
רשימה,
הבא בתור,
טובים משכבר,
מהטובים,
ספרים שקראתי,
גיבורות נשיות יוצאות דופן,
ספרים שמהדהדים בראש עוד ימים רבים,
ספרי חובה לקורס פרקים בתרבות המערב,
הרשימה של אלון ,
צריכה לקרוא,
ספרים מעולים,
מחכים על המדף,
רוצה לקרוא,
רוצה לקרוא,
פארודיה רומנטית,
ספרים שקראתי,
רוצה לקרוא,
התאהבתי בהם...,
ק - 2012 (מבחר),
המובחרים שלי,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
קראתי ,
ספרים שקראתי,
המפורסמים שלא קראתי,
כדאי לקרוא,
ספרים שאני אקח מהסיפרייה ונראה לי חובה לקרוא אותם,
קלאסיקות שקראתי,
galagul,
ספרי קריאה,
מחכה לי במדף,
נקרא ומומלץ,
לקרוא,
פרוזה,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
100 הספרים הטובים ,
ספרים שבנו את האנושות, ספרים שהרסו את האנושות, ספרים שיגזלו את זמנך ויטרדו את מנוחתך - ספרי מופת וסטיות אחרות,
ניצן,
פשוט ספרים טובים,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
קראתי ,
ספרים,
מחכים על איצטבה דמיונית,
לקרוא,
רשימת ספרים שאהבתי 2014,
ספרים להחלפה,
רוצה לקרוא,
ממתין על המדף,
רוצה לקרוא,
ספרים שחייבים לקרוא,
To-Read,
ספרים שאהבתי,
ספרים שקראתי,
ספרים שקראתי מאז סימניה,
+,
ספרים מעניינים,
על פי הספר "1001 ספרים שחייבים לקרוא לפני שמתים" ,
ספרים שקראתי,
Read it,
לקרוא,
On The Shelf,
רוצה,
צרפת,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
רוצה לקרוא,
קראתי,
2016,
ספרות מתורגמת למכירה ,
רוצא לקנות,
לרכוש,
קראתי,
לכשאתפנה אפנה,
בחזרה לעתיד,
ספרים שקראתי,
חייבת מתישהו,
ספרות יפה ,
196 הספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא,
קראתי,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
קְרִיאַת יַם סוּף,
בישול לתואר ראשון בספרות, ספרים שחרשנו,
רפרופים בין 3*** ל4****,
רשימת ה-"רוצה לקרוא" שלי.,
הותשתי אז נטשתי,
נקראו,
לקרוא,
קלאסיקות לקרוא,
קראתי,
2010 ודרומה,
רשימה,
ספרי עדיפויות,
לקריאה בחדר האדום,
רשימת קריאה כללית,
קראתי :),
קלאסיקות,
ספרים לקרוא,
לבדוק,
ספרים שקראתי,
100 ספרי חובה עפ"י קוראי פינגווין,
get,
הספריה החדשה,
רשימה,
ה.ס. 2425 2210- 5697,
קראתי 5 כוכבים,
ק ר א ת י,
בגרות בספרות,
ספרים לקרוא בעתיד,
קריטי לעולם,
ספרי החובה של ד"ר הנרי אונגר,
משכבר,
קלאסיקות ועוד,
ספרי חול,
הספריה החדשה/קטנה,
אני עוד אקרא,
קראתי ברוסית,
ספרים שרוצה לקרוא,
ליאור,
כשלסבתא יהיו מדפים,
קראתי,
הרשימה שלי,
רשימת קריאה,
בלאדי מרי,
רוצה לקרוא,
ספרות מתורגמת ,
מסקרנים,
הספרים שקראתי בילדות ובהתבגרות,
מכתבים,
ספר לרכישה,
קראתי ואהבתי,
קראתי ואהבתי,
רוצה לקרוא!,
לקרוא,
ספרים שאני רוצה,
ספרים ,
ספרות מתורגמת - מצרפתית,
קלאסי,
ספרים שאני מחפש,
הערות ביבליוגרפיות חשובות,
להשאיל- הדחופים ביותר,
קריאה למבוגרים.ות,
קריאה - מבוגרות.ים,
תבל ומלואה - צרפת,
1ד,
ספרים שלא נס ליחם,
לרכישה בקרוב ולקריאה מחדש,
ספרות צרפתית,
One Eye Symbolism ,
קח מקל קח תרמיל,
זלי תקרא בהמשך,
עוד לא קראתי,
מתכנן לקרוא ב5 שנים הקרובות,
מחפשת,
יום יבוא2,
קלאסיקונים,
הרשימה החמה,
כתבתי עליהם ביקורת.,
2017,
הצרפתים - האם אפשר לאפיין ספרות על סמך מוצא?,
לקרוא אבל בצ'יל,
רוצה לקרוא,
כרמל,
שוקולד מנטה מסטיק,
ספריה ציבורית דיגיטלית,
FIFO & LIFO,
נהר ספרים,
עוד ...
|
1.
|
|
`מאדאם בובארי`, מן הפסגות הנערצות של אמנות הרומאן, מופת של מירקם, מבנה וריאליזם אירוני ``רומנטי`` - תורגם לעברית לאחרונה לפני כשישים שנה. התרגום הישן, של דבורה בארון, היה הישג ספרותי גדול בזמנו, אבל ספק אם היה ביכולתו, כבר אז, לתת את הדקויות הקפדניות של המציאות ברומאן המופלא הזה, ובינתיים גם התיישן.
התרגום החדש, העדכני, שמגישה `הספריה החדשה` - תרגום מצויין ואמין של אירית עקרבי - ממלא איפוא צורך של ממש.
``אזה זו, אמה בובארי, חיה בינינו בכל ממדיה הממשיים, ואפילו בלי שנאהב אותה...
אנו משלימים עם סיכלותה, עם בגידותיה שהיו-לגנאי, עם ריקנות חייה.
אנו זוכרים לה, כבעלה שארל, את חסד-נעוריה, את ציפורניה הלבנות, את עמידתה בגן של אביה, מתחת לשמשייתה, העשויה משי מחליף צבעים המטיל זהרורים מתנועעים על עור פניה הלבן, כאשר אפשר לשמוע טיפות מים הנושרות, אחת לאחת, על אריג השיראין המתוח.
אנו זוכרים גם את רגעיה האחרונים: את מותה האבסורדי, הבלתי-יפה, הנורא בחוסר המשמעות שלו, ואת דברי בתה הקטנה:
``הו! כמה העיניים שלך גדולות, אמא! כמה את חיוורת! כמה את מזיעה!...``
זה כוחו של אמן, כוחה של אמנות המלה, הנס שבדרך התיאור, תיאור הידוע להשכין בלב העולם דמות לא-אהובה``
(לאה גולדברג, המובאות מעודכנות)....
|
2.
|
|
החינוך הסנטימנטלי שהופיע לראשונה בשנת 1869, הוא בעצם תמונת ראי של צרפת עצמה לאחר מהפכת 1848. הסיפור מתאר את האהבה וטיב היחסים שבין איש צעיר לגברת נשואה, בוגרת מהגבר, נשוא אהבתה. הגיבור מלא תשוקה וציפיות, הגבר עצמו פוגש בדרכו אנשים שאין להם דבר עם המציאות ואין להם מה להציע לו לבד מפסימיות וציניות. האירוניה שבשם ספרו של גוסטאב פלובר מתייחסת לצורת החינוך שהיתה נהוגה אז בצרפת, וכישלונם של פלובר ובני דורו לממש את האידיאלים שלהם. גוסטאב פלובר (1821 - 1880) נולד בעיר רואן למשפחת רופאים, אביו, שהיה מנתח ראשי בבית - החולים העירוני של רואן, השקיע את מיטב כספו ברכישת אדמות. אמו, שהשפיעה רבות על חייו של פלובר, היתה גם היא בת לרופא. פלובר עצמו, לאחר מות אביו, חי עם אמו, בבית שרכש אביו בקרוסט שעל נהר הסיינה, עד למותה והוא בן למעלה מחמישים. גוסטאב פלובר התפרסם בעיקר בזכות ספרו מאדאם בוברי, שהופיע לראשונה ב1857 - ,ולאחר מערכת יחסים מלאת אכזבות עם אשה נשואה, אלייזה שלזינגר, בוגרת ממנו בעשר שנים. את כתיבת הספר הוא החל לכתוב בגיל בית - הספר, ממנו נזרק בגלל דיעותיו המרדניות. את לימודיו השלים מחוץ לכותלי בית - הספר עם לימודי - משפט קצרצרים בפריז. במקביל ניהל פלובר מערכת יחסים לוהטת עם הסופרת לואיז קולט. במהלך 1860, בשיא הקריירה הספרותית שלו בחצר נפוליון ה3 - , נמנו בין ידידיו הרבים אמיל זולא, ג'ורג' סאנד, הסופר הרוסי טורבנייב ואחרים, איתם הוא חלק דעות דומות הנוגעים לריאליזם בחיי היום - יום. חייו של פלובר עצמו מקבלים ביטוי עז ביחסו ליצאניות פריז וליצאניות בכלל ברחבי העולם. חייו מלאי מלנכוליות, והשלמות לה שאף בכתיבתו וביצירותיו רק מקשה עליו, כפי שציין במכתבו לידידו, ארנסט פידו: "מסרים לא נכתבים או נעשים כמו עשיית ילדים אלא כמו בניית פירמידה... ושניהם לא נחוצים באותה מידה." בשנותיו האחרונות סבל סלובר מחוסר מזומנים ונאלץ לחיות בעוני יחסי. הוא המשיך לכתוב עד יומו האחרון. עם מותו ב8 - למאי, 1880, הותיר פלובר אחריו כמה כתבי יד לא גמורים....
|
3.
|
|
סיפורם של שני לבלרים פריסאיים, שבזכות ירושה לא צפויה מחליטים לפרוש מן העבודה ולהקדיש עצמם לחקר כל תחומי המדע וההגות האנושית. ספרו האחרון של מחבר "מאדאם בובארי" ו"החינוך הסנטימנטלי", שבו מבקש הוא לשים ללעג את איוולת הבורגנים בצרפת בת זמננו ואת הבנאליות של החיים האינטלקטואליים שם, ב"מין אנציקלופדיה שנהפכה לפארסה" מצחיקה ומקורית מאין כמוה....
|
6.
|
|
"במכתבים שלו גוסטב מדבר איתי רק על אמנות – ועל עצמו", התלוננה לואיז קולה, אהובתו של הסופר הגדול. הספר שלפנינו כולל כמה מאות מכתבים שבחר ותרגם דורי פרנס מתוך אלפי מכתביו של פלובר. זוהי מעין ביוגרפיה של פלובר בקולו שלו. המכתבים מגלים לנו כיצד הוא מנתח את נפשו בלי רחמים ובלי הנחות, ומשתף את ידידיו בחיי היומיום של אדם שחי דרך העט, בשל העט, למען העט. האיש שהקדיש את חייו לכתיבה והאמין כי אסור לסופר להציג בכתביו את אישיותו, חושף בכנות נדירה את נפשו על כל רבדיה וסתירותיה. דרך המכתבים נוכל להתלוות אל פלובר כשהוא כותב, בעמל מפרך ויומיומי, יצירות מופת כגון מאדאם בובארי, החינוך הסנטימנטלי, בובאר ופקושה; מבקר במזרח התיכון במסע אקזוטי וארוטי; מתיידד עם סופרים כז`ורז` סאנד ואיוון טורגנייב; מתכתש עם מבקריו; פורש את חסותו על סופרים צעירים כגי דה מופסאן; ומשמיע את דעותיו על כל נושא שבעולם, לעתים בהומור, לעתים בזעם, ולא אחת בייאוש, אך תמיד עם להט. מריו וארגס יוסה כותב בספרו האורגיה הנצחית: " אני מאמין שהמכתבים של פלובר הם הידיד הטוב ביותרלסופר מתחיל. הם חושפים כיצד כשרונו היה כיבוש סבלני, אטי ומפרך; הם מראים איך במלאכת הכתיבה הסופר הוא לגמרי לבדו לאסונו, אך גם למזלו, כי אם הוא יגלה בתוך עצמו את הסבלנות ואת העקשנות המתגלה במכתבים הללו, אולי ייצור באמת – כמו הרווק הכפרי הבודד והקולני הזה – משהו נצחי. דווקא בתקופות שבהן התקשיתי ביותר בכתיבה, חזרתי שוב ושוב ל מכתבים של פלובר והם תמיד היו לי תרופה משככת כאבים"....
|
7.
|
|
בקיץ 1846, כשהיה בן 24 בלבד, פגש גוסטב פלובר את לואיז קולה, מנשות החברה הפופולריות ביותר של פאריס. פלובר הצעיר התאהב מיד ביפהפייה עתירת המאהבים, שהיתה מבוגרת ממנו ב11- שנים, ובין השניים התפתחה פרשיית אהבים סוערת, שלוותה בהתכתבות משולהבת וחושפנית ברוח הרומנטיקה של התקופה. לימים עתיד פלובר להיות בעל כמה מיצירות המופת של הספרות המודרנית - מאדאם בובארי, בובאר ופקושה, החינוך הסנטימנטלי - אולם כבר במכתביו למאהבתו באו לידי ביטוי הכוח הסיפורי וגילוי הלב התהומי שעשו את סגנונו ליחיד במינו: אוסף המכתבים של פלובר לקולה אינו רק מסמך אישי יפהפה; מבחינות רבות הוא עשוי להיחשב אחד מן המסמכים המהותיים ביותר להבנתה של ראשית המחשבה המודרנית. בספר זה כונסו הנבחרים שבמכתביו הרבים של פלובר לקולה, בתרגום ראשון לעברית - בידי דורי מנור - ובליווי הערות השופכות אור על חייו וסביבתו החברתית והתרבותית טל הסופר. מכתבי פלובר מציעים לא רק הצצה לנפשו של יוצר צעיר, אלא נם דיוקן ייחודי של תקופה וחוויית קריאה מרתקת, מרגשת ועשירה להפליא....
|
11.
|
|
אם ``מאדאם בובארי`` היא גוסטב פלובר בן השלושים וחמש, כי אז ``זכרונותיו של מטורף`` הם דיוקנו העצמי כבן שבע-עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למדיה, היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהיתה מבוגרת ממנו ב11- שנים, בעת חופשת קיץ על חוף הים. פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם, אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. ``יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך``, כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות - וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, שכתב פלובר בהיותו כבן תשע-עשרה. יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו, וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: ``אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלולם מהם`` (``זכרונותיו של מטורף``)....
|
13.
|
|
להריח בושם (או "המוקיונים הנודדים"), ותשוקה ומוסריוּת הם שניים מסיפוריו הראשונים של גוסטב פלובר. כשקוראים אותם, קשה להאמין שהם נכתבו בידי נער בן חמש עשרה בלבד. הסיפורים האלה מעידים על נפש בוגרת ועל כישרון גדול שאכן הבשיל והגיע אחר כך לשיאים ספרותיים המוכרים לנו. הסיפורים רואים כאן אור לראשונה בתרגום לעברית, פרי עבודתה של אביבה ברק.
בשני הסיפורים נשים הן העומדות במרכז. פלובר מפליא לספר את סיפוריהן ומתאר באופן חד ומדויק את ריגושי האהבה ואת הכאב ועלבון הנטישה שהן חוות ביחסיהן עם הגברים שלהן. מרשימה במיוחד היא העובדה שהסופר בן החמש עשרה הצליח לחדור ללִבה של אישה אוהבת, נבגדת, ננטשת, ולתאר את המתרחש בו בצורה בהירה, אמינה ובוגרת כל כך.
גוסטב פלובר נולד ב-12 בדצמבר 1821 בעיר רוּאַן אשר בנורמנדי. ב-1936, במלאת לו חמש עשרה, הוא כותב את להריח בושם וחודשים ספורים לאחר מכן, בעיירת החוף והנופש טְרוּוִיל, הוא פוגש לראשונה את מדאם אֶליזָה שלזינגר, אישה הכבולה בנישואים מאמללים, המבוגרת ממנו באחת עשרה שנים. לפגישה זו השפעה בל תימחה על חייו של הנער הרגיש והסופר דק האבחנה. אליזה שלזינגר תהיה מושא לתשוקתו ואהבת חייו עד יומו האחרון, וגם מקור השראתו לדמותה של מדאם בוֹבארי ברומן האלמותי שהקנה לו תהילת עולם....
|
14.
|
|
תהילתו הספרותית של פלובר מיוסדת בעיקרה על שני הרומאנים הגדולים שכתב בנוסח הריאליסטי, מאדאם בובארי (1856) והחינוך הסנטימנטלי (1869). המוּכָּר והפופולרי מן השניים הוא הראשון, אך סופרים ומבקרים רבים מצאו שדווקא 'החינוך' הוא המושלם והחשוב יותר. אם אכן אמר פעם פלובר "מאדאם בובארי היא אני", היה יכול לומר אף על גיבור 'החינוך': "פְרֶדֶריק מוֹרוֹ הוא אני", מה גם שבבניית דמותו השתמש פלובר בכמה פרטים חשובים מחייו־שלו, דבר שלא עשה בעיצוב דמותה של אֶמה.
הכותרת מכריזה שלפנינו רומאן חניכה – אבל מהו בעצם חינוך 'סנטימנטלי'? הוא קודם־כל חינוך הרגשות, תהליך הלמידה שאמור לעבור הגיבור בממד הרגשי והתשוקתי של חייו. ואכן סיפורו של פרדריק מורו נפתח ברגע שהוא רואה לראשונה את גברת אַרנוּ, אשת איש יפה ואימהית, בוגרת ממנו בכמה שנים, שתהיה אהבת חייו. כל חייו הבוגרים שברומאן, קרוב לעשרים שנה, יתנהלו בצל התשוקה האידיאלית הזאת, שחוסר התוחלת של מימושה המיוחל יכה בפניו שוב ושוב. יהיו אהבות אחרות, וגם בהן יזומנו לו, לצד רגעים של סיפוק, חוויות של תסכול והשפלה, ומצבים שבהם תיבחן אהבתו האמיתית.
אבל אין מדובר כאן בחינוך הרגשות בלבד. מובן אחר של המלה 'סנטימנט' הוא 'דעה' או 'השקפה'. ואכן, הסיפור הרגשי, על פיתוליו ותהפוכותיו, מתגלגל על רקע תיאור עשיר ומפורט של הזירה האידיאולוגית והפוליטית בעשור סוער בתולדות צרפת, העשור של שנות הארבעים של המאה ה־19. "'החינוך הסנטימנטלי' הוא תקופתי", היה יכול פלובר לומר. פרשיות שחיתות, הפגנות, אלימות משטרתית, התקוממויות עממיות, ונדליזם של אספסוף, טבח אזרחים, נאמנויות מתחלפות – כל אלה מוצאים את מקומם בדפי הרומאן. ופרדריק יהיה נוכח בשיחות סלון ובאסיפות פוליטיות העשויות להזכיר לקוראי העברית תהליכים מוכרים. כל זה הוא בלי ספק יותר מסתם "רקע".
בכתיבתו של פלובר, המלטש הנואש המחמיר, גדול אמני הלשון בסיפורת, שהיה יכול לעבוד שבוע על כתיבת דף אחד, נכרכים הדיוק והקצב הלשוני בקונקרטיות המרהיבה של פרטי המציאות. משה רון מפליא לעמוד באתגר הלא־רגיל של העברת 'החינוך' לעברית. תרגומו, עם ארומה של המאה ה־19 ואוזן לעברית העכשווית, מעמיד אותו בין גדולי המתרגמים...
|
16.
|
|
זיכרונותיו של מטורף הוא דיוקנו העצמי של פלובר, כבן שבע עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למריה, שמקור ההשראה לדמותה היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהייתה מבוגרת מפלובר ב־11 שנים ואשר הוסיפה להיות השראתו לרומן הראשון שכתב, החינוך הסנטימנטלי.
פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם; אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. "יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך", כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות – וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, אותה כתב פלובר בהיותו כבן תשע עשרה.
יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: "אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלום מהם" [זיכרונותיו של מטורף]....
|
17.
|
|
ארבעה מסיפוריו הראשונים של גוסטב פלובר: "שיכור ומת", "זעם ואין אונים", "ביבליומָניה", "אשת העולם". כשקוראים אותם, קשה להאמין שהם נכתבו בידי נער בן חמש עשרה – שש עשרה. הסיפורים מעידים על נפש בוגרת ועל כישרון גדול שאכן הבשיל והגיע אחר כך לשיאים ספרותיים המוכרים לנו. הסיפורים רואים כאן אור לראשונה בעברית בתרגומה של אביבה ברק-הומי שכבר תרגמה שני סיפורים מוקדמים של פלובר שראו אור בספר "להריח בושם", נהר ספרים 2016. חשיבותם של סיפורים מוקדמים אלה, מלבד ההנאה שבקריאתם, טמונה לדעתנו גם בהיותם חומר חשוב לחוקרים עבריים של מכלול יצירתו של פלובר. ...
|
|