"שלושה סיפורים"- של <mark>גוסטב פלובר</mark> מספר שלושה מעשיות, שתי סיפורים היסטוריים- אחד על יוליאנוס הלא קדוש בעליל, הגדל כילד טבע לא רצוי . מתקרב לדת ועם סוף דומה ל מעשייה של אדיפוס המלך.
"הורודיה"- סיפור היסטורי על הבן של הורדוס, מלך הגליל היושב במצודה שלו המשקיפה לים המלח, נופל ליצריו ועושה כדברי הרודיאס- נסיכה יהודייה, שהייתה גיסתו. מצווה על תלייתו של יוחנן המטביל. הורודיה- סוג של 'קיבלי' (אלת הרים א

אני יודעת שהרבה אנשים מתעבים את אמה בובארי, אבל אני לא. <mark>גוסטב פלובר</mark>, שתיעב כל מה שבורגני ולעג לו בכל הזדמנות, אמר "אמה בובארי זה אני" והותיר את מיטב חוקרי הספרות מבולבלים. אני מצליחה מאד להתחבר לאמירה הזו שלו מהמקום שבו התחברתי לאמה: אמה בובארי זו באמת אני, חלק ממני, החלק שצריך לרסן. החלק שיש לו אידאלים רומנטיים בלתי ניתנים להגשמה ושמשתעמם בקלות מהבנאליות של היום-יום. החלק שרוצה כל הזמן להרגיש בית

הרומאן הצרפתי שנמתח על פני המאה ה 18 והלאה מביא לנו הקוראים ארוחה דשנה של מטעמים ספרותיים וציוריים של תרבות, נוף מרשים של מרחבים ירוקים והרבה שמלות מנופחות וגבירות צרפתיות. הספר שובה לב במציאות הסנטימנטלית שבו. או קיטשיות שדומה בהתבוננות בפסלים בכנפי מלאכים מזהב או ציורים חוצה דמיון על גונדולות שבהן זוגות אוהבים מחזיקים ידיים.

וכמו בארוחה טובה גם הרומאן מתחיל באפריטיף שפותח לנו את התאבון לע

L'Éducation sentimentale

החינוך הסנטימנטלי, שהתפרסם ב 1869 והעלילה מתפרסת בין השנים 1869-1840, ומספרת את סיפורו של פרדריק מורו וחברו ,שרל דלוריה, מן הפרובינציה הצרפתית- עד פריס הנכספת. בעוד שארל דלוריה הוא
The guy next door
קונפורמיסט שקול, סטודנט למשפטים וחד לשון, גיבור הרומן פרדריק מורו הוא 'הנוכל מטינדר', רודף אחרי פנטזיות, ירושות, נשים (אחת אחרי השנייה/תוך כדי/ובמקביל). שתי החברים נפגשי

את רוצה לראות איך שילוב של שעמום, גברים גרועים וגיהוץ מוגזם של האשראי הופך חיים בורגניים ונוחים לטרגדיה?

מאדם בובארי – <mark>גוסטב פלובר</mark>

היא רצתה למות, אבל היא גם רצתה לחיות בפריז.

עלילה:
הרומן, המתרחש בצרפת הכפרית של אמצע המאה ה־19, עוקב אחר אישה המשוכנעת שהחיים חייבים לה יותר מכפי שהם מתכוונים אי־פעם להעניק.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, פחות עלילה

וייב:

צרפת, 1857: <mark>גוסטב פלובר</mark>, מגדולי סופרי צרפת בכל הזמנים, מועמד לדין באשמת פגיעה בסדר הציבורי, היות וכתב רומן "מלא ניאופים, המעודד את הניאוף". הימים הם ימי הקיסרות השניה, תחת שלטונו של נפוליאון השלישי – עוד שלב בתהפוכות הסוערות של המאה ה-19 בצרפת. נראה כי אזכורם הבוטה של בגידה וניאוף היו כנראה יותר מדי עבור הפלג השליט והשמרן של החברה הצרפתית. שנה קודם לכן החל פלובר לפרסם בהמשכים את הרומן "מאדאם בובאר

כך כתבה אריאנה מלמד על אנה קארנינה:
"דורות של קוראות – ואני הייתי ביניהן, כשקראתי לראשונה את "אנה קרנינה" - סברו כי הספר הוא גדול הרומנים הרומנטיים שנכתבו מעולם, וכך אירע שדמעות-שווא הוזלו לרוב ואינספור קופסאות של טישו ירדו לטמיון מתוך טעות גמורה. "אנה קרנינה" הוא ההיפך הגמור מרומן רומנטי. הוא הספר שיכול לגאול קוראות, ואולי גם קוראים, מאשליית האהבה כמרפא לכל שעמום, כלוז של חיי הרגש, כגאולה האנושי

מדובר השלושה סיפורים קצרים וכמה מכתבים שכתב <mark>פלובר</mark>. האם הם ראויים?
הראשון הוא לב תמים. בעיירה קטנה הגב' אובן נותרת ללא בעלה ועם שני ילדיה הקטנים, בן ובת. נכסיה אינם מספיקים והיא נותרת עם ביתה לאחר מכירת שאר הנכסים. לחייה נכנסת פליסיטה המשרתת וכך ממשיכים חייהם עד למותם של כמה, חלקם לא הוזכרו פה, כולל תוכי.
מה ערכו של סיפור זה? פשוט אפס.
השני הוא אגדת הקדוש יוליאנוס. הסיפור הזה עוסק בלידת הילד יול

זה מספר שנים אני רוצה לקרוא את הספר הזה והיום השלמתי את המשימה. זהו אינו רומן טוב. זהו רומן ענק. לא בכדי הוא מדורג בין עשרת הספרים הטובים בכל הזמנים. <mark>גוסטב פלובר</mark> מציג ברומן זה את כשלונה של הרומנטיקה המדומה, המבוססת על רגשות שאין מאחוריהם כלום. המאבק בין הנאורות, החיפוש אחר האמת מחד, והצורך במימוש רגשות ותאווות מאידך, מביאים את גיבורת הסיפור לסופה הטרגי, סוף הידוע לכל מחמת הפרסום הרב שיש לרומן זה.