ביקורת ספרותית על מאדאם בובארי (תרגום חדש) מאת גוסטב פלובר

---

הספר הזה עיצבן אותי, ואין לי מושג מדוע ואיך הפך לקלאסיקה. כן, יש משהו חדשני בסיפור על אישה שמנהלת רומן, ואני מעריך את האומץ לכתוב על כך ספר במאה ה-19. יכול להיות שמבחינה היסטורית מדובר בהישג, במהלך נועז לאנשי התקופה ההיא, ואולי הספר צריך לעניין את ההיסטוריונים של הספרות. השאלה היא האם הוא עדיין מחזיק - האם מעבר להישג הנ"ל, יש בו גם סיפור טוב. לדעתי התשובה היא שלילית.
מדאם בובארי היא אישה מפונקת ומעצבנת, מזכירה לי בעיקר מתבגרות מהסוג הבכייני ששוקע בדיכאון ללא סיבה, בעלה הרופא מנסה נואשות לשמח אותה, ולמרות שסה"כ הוא אדם טוב, היא מקשה את ליבה ומצמיחה לו קרניים. בסדר. ככל שהזמן עובר היא נהיית יותר ויותר ממורמרת, מנסה להתאבד, ואני לא הורס את הסוף, אלא מבקש מכם לא להתחיל את הספר (ובכך בעצם אני מציל את הסוף). בקיצור, ספר רגשני עם עלילה חלשה ובנאלית, שוחה בתוך מיץ היסוריים העצמיים, לא מאוד מקורי, אולי בעל ערך היסטורי.

» ביקורות נוספות של רונן גולדשטין
» ביקורות נוספות על מאדאם בובארי (תרגום חדש)