ביקורת ספרותית על להריח בושם מאת גוסטב פלובר
ספר בסדר

---

פלובר בן החמש עשרה כתב סיפורים. את ניצני כשרונו הבלתי מבוטל הוסיף להשקפת עולם של בן חמש עשרה. והתוצאה? שני סיפורים נלהבים ומלודרמטיים, המנסים לפצח את סוד האהבה (הנכזבת).
בכריכה האחורית של הספרון הזה כתוב "... כשקוראים אותם קשה להאמין שהם נכתבו בידי נער בן חמש עשרה! הסיפורים מעידים על נפש בוגרת ועל כישרון גדול" (סימן הקריאה במקור). ובכן, הייתי הופכת את הסדר. הכישרון אכן מציץ בסיפורים האלה, אך נראה לי שגיל חמש עשרה ניכר בכל מילה בהם.

הסיפור הראשון מתאר משפחה של מוקיונים - בני זוג ושלושת ילדיהם הקטנים - המתפרנסים מהופעות ברחוב. המוקיונית מכוערת: עבה, בעלת שיער אדום, ידים גסות. צולעת (אתם מוזמנים להוסיף תאורי כיעור כטוב בעינכם ולדמיין אותה) היא אוהבת את בן זוגה המתעלל אהבה גדולה ומייסרת. מתחננת שיאהב אותה וירחם עליה, אבל הוא מקפיד לומר לה לפחות אחת ליומיים שהיא מכוערת ודוחה אותו בגלל זה. מהר מאד הוא מוצא לו מאהבת צעירה, רקדנית יפה, דקה, עם שיער שחור, והשניים חיים באושר לצד האשה הדחוייה.
הסיפור השני מתאר אשת איש בורגנית החיה חיים שלווים לצד בעלה האמיד ושני ילדיה, אך נופלת קורבן לגבר חסר מצפון, המקסים ומפתה אותה, תוך העמדת פנים שהוא אוהב אותה, ואויה. האשה שחיה כה בשלווה שיחקה באש, ואז משנעורה האהבה היא מידרדרת במדרון התלול של חוסר המוסריות.
האהבה - אליבה דפלובר זוטא - כמוה כסם. אתה לוקח מנה כדי "לתפוס ראש" ומהר מאד מוצא את עצמך מכור המדשדש ברחובות עם חורי מזרק ובלי שיניים, מוכן לכל פשע כדי להשיג את מנת הסם הבאה.

פלובר נחשב לאחד מסופריה הגדולים של צרפת. "מאדם בובארי" הוא אחד מספריו המפורסמים, ונאמר עליו שהוא מפליא להיכנס למוחה של אשה. אפשר לראות את דמותה החיוורת של מאדם בובארי בסיפור השני "תשוקה ומוסריות" אך הוא גם מדגים כמה פלובר יתפתח בעשרים השנים שיחלפו בין כתיבת הסיפורים האלה לבין כתיבתו הבוגרת. הסיפורים משקפים את דמותו הצעירה, חסרת הניסיון של הסופר. החיים, לפיהם, הם משחק סכום אפס. יש מרוויחים (הגברים) יש מפסידות (הנשים). אשה מכוערת טוב מותה מחייה, אישה לא מוסרית תענש בחומרה. פלובר חומל על דמויות הנשים שלו, כועס על הגברים וכותב מלודרמות רגשניות.

הסיפורים יצאו לאור (עכשיו) בזכות שמו של הסופר. לא היו מוציאים אותם לאור אם הכותב לא היה ידוע. כתרגילים והתנסות בכתיבה הם חביבים, משקפים הן את גילו הצעיר וחוסר נסיונו והן את כשרונו של הסופר. בסיפורים האלה נראה כי הוא הושפע מויקטור הוגו שנולד 19 שנה לפניו (ומת 5 שנים אחריו)
עשר שנים אחרי שכתב את הסיפורים, פלובר אמר "להיות טיפש, אנוכי ובריא הם שלושת התנאים לשמחה. אך אם הטפשות חסרה, השאר חסר תועלת" הטפשות שחסרה לו כבוגר גרמה לו, אמנם, חוסר שמחה, אך זיכתה את האנושות בסופר גדול, אולי גם בזכות התרגילים בכתיבה האלה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על להריח בושם