ביקורת ספרותית על אינקרסרון - אינקַרסֶרון #1 מאת קתרין פישר
ספר מעולה

---

"כל האפשרויות נלקחו בחשבון. יש לנו אוכל מזין, חינוך חינם, טיפול רפואי משובח יותר מאשר בחוץ, כי שם נוהגים לפי כללי נוהל התקופה. יש לנו משמעת של כלא, באמצעות אותה ישות בלתי נראית שמפקחת, מענישה ושולטת.
ואף על פי כן.
המצב מידרדר. נוצרות קבוצות של מתנגדי משטר. יש מאבקים על שטחי מחיה. נוצרות בריתות ויריבויות. שני ספיינטי כבר הובילו את תלמידיהם למקום מרוחק כדי לחיות שם בבידוד, בטענה שהם חוששים שהרוצחים והגנבים לעלום לא ישתנו, שאדם אחד כבר נרצח וילד אחד הותקף. בשבוע שעבר פרצה קטטה בין שני גברים על אישה. הכלא התערב בקטטה, ומאז לא ראו את שניהם.
אני מאמין שהם מתו ושאינקרסרון שילב אותם אל תוך מערוכתיו. אין עונש מוות מוצהר, אבל הכלא שולט עכשיו. הוא חושב ומחליט בעצמו."

ציטוט ארוך.
מוזר, אני בטוחה ששמעתי אותו לפני שקראתי את הספר.
במקרה מבוסס עליו סרט?

************

וואו.
וואו.
ושוב וואו.
מדהים.

אינקרסרון. גאוני.
אני מעריצה את הסופרת הזאת.
כל כך הרבה הפתעות, נקודות מפנה. לא יותר מידי (כמו בעורבני חקיין למשל), בדיוק כמו שצריך.
וזה נפלא בעיני.
היא ידעה איך לבנות את הספר. ההתחלה. האמצע. הסוף. הרעיון שהיא הגדירה מראש. היא תיכננה הכל. לא היו שום אילתורים.
אני חושבת שזה הספר הכי מרתק שאי פעם קראתי, לפחות בין הספרים המרתקים ביותר שקראתי, וזו לא הגזמה. לא יכולתי לעזוב אותו.
תמיד יש את המחשבות האלה, שאולי בעתיד אנחנו ניצור איזה מחשב כדי שישליט סדר, הוא יפתח רגשות, ואחר כך הוא ישתלט איכשהו על כולנו ואנחנו נהיה האסירים שלו.
קתרין פישר מגשימה את המחשבה במילים.

ההתחלה אומנם קצת מיגעת, ואז הפרקים על קלודיה משעממים עד מוות, בעוד הפרקים על פין מרתקים (ועדיין, לא מרתקים אפילו בחצי ממה שקורה בהמשך), בקושי התאפקתי לא לדלג עליהם.
אבל בערך בעמוד שמונים הכל מתהפך. ומעמוד מאה לא יכולתי לעזוב אותו. קראתי בו עד שתיים בלילה.
מזל שהיום יכולתי לבוא יותר מאוחר.
ולמרות ההתחלה המייגעת מעט.
אני לא יכולה שלא לתת לספר הזה חמישה כוכבים.
ולאורך כמעט כל הספר, היתה לי תחושה משונה שליוותה אותי בקריאה.
פחד.
תחושת פחד.
**********

אתם מכירים את זה, שאתם באמת מאמינים לספר? באמת מאמינים לו?
זה קרא לי לראשונה בהארי פוטר. ממש האמנתי שיש בית ספר לקוסמים, שאולי ג'יי קיי רולינג גם למדה שם.
חיכיתי למכתב מהווגרטס. חשבתי שאולי הוא מאחר בשנה. לחשתי את מילות הקסם שהוצגו בציפיה שיקרה משהו. למרות שידעתי שלא יקרה כלום. פתטי, הא?
וזה קרה לי, בפעם השניה, בספר הזה. הוא עורר בי תהיות שאולי כולנו בעצם נשלטים על ידי מחשב ענק (כן אני יודעת שזה פתטי) מבלי לדעת.
*******

הסיפור, מלבד הרעיון הגאוני, מרתק. מה יקרה, האמת שרציתי לגלות.
מומלץ. מומלץ.
יש לי נטייה כזאת לקנות ספרים שאני אוהבת במיוחד. שיהיו אצלי בהישג יד. אני חייבת לקנות אותו.



*זאת* הביקורת הכי ארוכה שכתבתי.
בחיי, אני חייבת להתחיל לקצר אותן.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על אינקרסרון - אינקַרסֶרון #1