ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 ביוני, 2019
ע"י אריאל
ע"י אריאל
ג'וד, מלקולם, ג'יי בי ווילם בני 27, אחד עוד גר עם ההורים, שניים אחרים מוצאים להם דירה שספק אם היא ראויה למגורים, הרביעי חולק לופט עם עוד כמה אנשים. ניו יורק, העיר הגדולה. מנסים לפלס את דרכם להצלחה. ואחר כך הם פתאום בני שלושים וחמש, עשו כבר דבר או שניים, התאכזבו, נבגדו, המשיכו להיות חברים. פתאום הם בני ארבעים ושבע ולפני ששמים לב בסוף הספר הם כבר מעל לחמישים. הזמן באמת מתנהג בצורה מוזרה. במיוחד בספרים.
קצת קשה לי לנסח את המחשבות. כבר שבוע עבר מאז שקראתי והוא לא יוצא לי מהראש. מטריד אותי ומדיר שינה מעיני. אני מדפדפת בו כל כמה שעות וקוראת קטעים. זה יהיה חטא להגיד שהספר הזה הוא על חברות בין גברים. חברות היא חלק גדול ממנו, אבל הוא גם על עוני, התמכרויות, ועל אהבה שמעטים זוכים לה. על איך שתיקה יכולה לכלות אותנו ולהרוס אותנו מבפנים, על ערכם של אנשים בחיינו. על טראומות ישנות שמסרבות להגליד, על פגמים. הלקאה עצמית, אכזריות, חוסר אונים. בדידות. חסד אמיתי וכנות, שאפתנות. חיים שלמים שהם מלאי משמעות וחסרי משמעות בו זמנית. על טוב לב נדיר ועל רוע שאין כדוגמתו. וכל מה שנורא בנו ונפלא בנו גם יחד.
חווית הקריאה בספר הזה היא לא פחות ממטלטלת, ואני מרגישה שגם המילה הזאת היא לא מספיק עוצמתית כדי להבהיר עד כמה פחדתי שקראתי אותו, וכמה היה קשה לפעמים להפוך עוד עמוד כשאת לא יודעת מה מצפה לך מהצד השני. הרגשתי לפעמים שאני קוראת משהו שמהלך בי אימה, ופעמים אחרות משהו שמצחיק עד דמעות ופעמים אחרות משהו שממלא עד הסוף את הלב שלי ולא משאיר בו מקום שלום דבר אחר ולפעמים משהו שמחריב כל חלקה טובה בי. חלק מהספר הרגשתי שפיזית כואב לי. ספר שגורם לבכות בכי מטהר כזה, על מה היה יכול להיות אם, ומה היה קורה אם לא. כמה דברים היו יכולים להיות שונים אז.
ושנייה לפני שאתם מתחילים לקרוא, אזהרה קצרה: אני לא מחשיבה את עצמי כבן אדם תמים, אבל אני מרגישה שהספר הזה לקח חלק ממני. לקח זאת מילה עדינה. עקר אולי תתאים כאן יותר. הספר הזה עקר חלק ממני, ומשהו ממני לנצח, חלק ממני שדווקא אהבתי, יישאר כלוא בין דפיו. הכריכה לא משקרת: הוא חסר פשרות וחסר רחמים . אל תקראו אותו אם אתם לא מתכוונים להתמסר, עד הסוף, למילה הכתובה. אל תקראו אם אתם מתכוונים להתקטנן על פגמים קטנים. אל תיקחו אותו אם אתם מתכוונים לנהוג בו בציניות. תתחילו לקרוא רק אם אתם מוכנים להתמסר באמת, לשים את עצמכם בצד, וכן, גם להשאיר חלק מכם בתוכו.
האם החיים האלו שווים את זה? כל רגעי הסבל בשביל אותם רגעי הצחוק. כל הסבל שווה את האהבה? לפעמים אני חושבת שכן. פעמים קרובות יותר אני חושבת שלא. האמת היא שאין לי באמת תשובה.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורית זיתן
(לפני 6 שנים)
כתבת נפלא אריאל. שאפו!
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אריאל - אם החיים שלי היו קשים במידה כזאת, היה ברור לי שהם לא שווים את זה.
מחשבות, אם זה כך, אני שמחה לשמוע. לא ממש הייתי כאן לאחרונה, וטוב לגלות שנעים כאן יותר. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
פפריקה, אני כבר מזמן לא מעיר. על מה את מדברת?
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה עם נעמי.
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אני חושבת שתיאורי זוועה או אלימות קיצונית, כשהם מתוארים ביד אמן, מחספסים את הנפש והופכים אותה גסה יותר ועל כן מזיקים לה.
|
|
אריאל
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
תודה פפריקה:) לא כל כך הבנתי לאיזה כיוון לא היית מהססת.
מעניין אני לא חושבת שהספר מזיק לנפש. וכן, שווה לקרוא אותו תודה האופה בתלתלים:) |
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אני גם מתלבטת.
מצד אחד - הבטחה לרומן שואב. מצד שני - האם התפלשות בתיאורי זוועה שווים את זה? כל הנזק לנפש, בשביל ההנאה המדהימה ברומן עשוי היטב. האמת היא שאין לי באמת תשובה. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
מחשבות, נדמה לי שזה באמת והיום איננו כלה 2....
בכל אופן, לא אקרא אותו כרגע. לא נמצאת במוד המתאים. אריאל, ביקורת יפה. נראה שהספר השפיע עליך ולא בכדי, נשמע שהוא לא פשוט. |
|
פֶּפֶּר
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעולה.
מאוד אהבתי את הספר, ומאוד התקשיתי לפסוע הלאה ממנו; הוא מהספרים שנשארים איתך יותר מדי זמן, יותר משהייתְ רוצה. אני לרוב חושבת שהחיים שווים את זה, אבל זה כמובן תלוי בעוצמת הסבל וביחס בין הסבל והצחוק. לו הייתי חיה את החיים של ג'וד, לא הייתי מהססת. (מחשבות, משערת שהתכוונת לומר "בהחלט כצעקתה". וכאן לא מדובר בשגיאת כתיב או הקלדה, אלא בהבנה לא נכונה של הביטוי. וגם על זה לא היה עולה בדעתי להעיר לולא היית מעיר בכל הזדמנות על שגיאות קטנות בהרבה. קשוט עצמך וכולי.) |
|
האופה בתלתלים
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
מעולה, אריאל. עשית חשק. כיף לראות אותך כאן!
|
|
אריאל
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה כולם:)
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
כרמליטה, כשיש כל כך הרבה תשבחות לספר, זה הזמן להתלבט.
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אריאל, תודה על הסקירה היפהפיה.
אני עדיין מתלבטת אם לקרוא את הספר. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
שופי, ניסיון יפה.
|
|
שופי ינשופי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אם יש דבר יותר דוחה מהעטיפה של הספר הזה, זה הספר עצמו.
|
|
לי יניני
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נהדרת
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מצוינת.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
בהחלט הכצעקתה.
|
|
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
הידד, הראשונה ששכנעה אותי לקרוא את הספר הזה ולהבין, אחת ולתמיד, הכצעקתה.
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
לא קראתי אך ביקורת מעניינת
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
גל לי הספר מחכה אבל אין לי הרבה זמן לאחרונה...
ולשאלתך - נראה לי תלוי אינדיבידואלית כמה מהר קמים מהנפילה. ובכלל איך תופסים אותה.
הרי הכל שיעור אחד גדול. |
|
אתל
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
כתבת מכל הלב. תודה.
|
|
מסמר עקרב
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעולה על הספר הטוב ביותר שקראתי השנה.
באשר לשאלה ששאלת בפסקה האחרונה, הספר עצמו נותן תשובה נהדרת (עמוד 629) - "אתה מסתער על הרגעים המאושרים, אתה מניף אותם כהוכחה – בשביל זה שווה לחיות! אעפ"י ששום רגע לא יכול לפצות על כל הרגעים האחרים, על רוב הרגעים". ועל זה ייאמר: החיים יפים!!! (אבל האמירה הזו מכוערת). |
|
אירית פריד
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה . תודה. ואגב הספר הזה מחכה לי ליד המיטה ...
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת