“אמא שלי היא מחנכת. בנשמתה. היא מורה נפלאה, היא אמא נפלאה: זה תמיד הולך יחד. בשנים האחרונות היו לנו המון שיחות על חינוך, וכשסיימתי את הספר הזה, מוצף ומתוסכל, לא היתה כתובת טבעית יותר. לפני הכל אתם צריכים להכיר קצת את אמא שלי. לפני כמה חודשים, ביום הנישואים ה21 של ההורים שלי, היה לנו ויכוח כלשהו, ואני הגעתי לסף דמעות. אין לי שום דבר נגד דמעות; אני חושב שלבכות זה נהדר, זה משחרר מתחים, זה טבעי”

“אני לא מתיימר להיות איש חינוך. כשאני חושב על מקצוע שאעסוק בו בתור תחום עיסוק עתידי, איש חינוך לא עולה בין האפשרויות המוצעות, אף על פי שהעיסוק בחינוך הוא בעיניי שליחות חשובה מאין כמותה, שליחות שתשפיע על פני המדינה ואופי האוכלוסיה בדורות הבאים. חינוך טוב יותר - משמע אופי טוב יותר של האנשים באוכלוסייה - משמע יותר סובלנות וסבלנות, פחות שנאה ויותר אהבה. כלומר, פחות מלחמות. כלומר, כתוצאה מכך שיש פחות מל”

“בכל פעם שאני קורא משפט שמפעים את רוחי, אני עוצר את הקריאה ומעתיק אותו למחברת המיועדת לכך. בימים שהחיים נראים אפרורים כאדמה צחיחה, אני שב למחברת וקורא בה, והעולם נראה יפה יותר בעיניי. את הספר הזה של חילי טרופר לקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא. כי כל שתי שניות נדרשתי לחוש אל המחברת ולהוסיף משפט נוסף לרשימה. טרופר נענה להצעה להפוך להיות המנהל של בית הספר "ברנקו וייס" ברמלה, תיכון לנוער בסיכון שכבר נשר”

“ספר מאוד מרגש ובאופן מפתיע גם מלא הומור. כל הסיכויים היו נגדם! חילי טרופר קיבל הצעה לנהל בית ספר של "עבריינים" ברמלה. בגיל צעיר מדי, גיל שבקושי מתחילים להיות בו מורים הוא כבר קיבל עליו את הניהול, כשלא כל-כך היה מעוניין בזה, ובעצמו נראה כמו תלמיד תיכון. הוא פגש שם את סיפורי הנערים והוריהם, מן ההתחלה הוא הבהיר שמפה יש שינוי, זה לא מה שהיה עד עכשיו ולא נכנע גם למול גלגולי העיניים של הנערים ו”

“אמא שלי היא מחנכת. בנשמתה. היא מורה נפלאה, היא אמא נפלאה: זה תמיד הולך יחד. בשנים האחרונות היו לנו המון שיחות על חינוך, וכשסיימתי את הספר הזה, מוצף ומתוסכל, לא היתה כתובת טבעית יותר. לפני הכל אתם צריכים להכיר קצת את אמא שלי. לפני כמה חודשים, ביום הנישואים ה21 של ההורים שלי, היה לנו ויכוח כלשהו, ואני הגעתי לסף דמעות. אין לי שום דבר נגד דמעות; אני חושב שלבכות זה נהדר, זה משחרר מתחים, זה טבעי”

“אני לא מתיימר להיות איש חינוך. כשאני חושב על מקצוע שאעסוק בו בתור תחום עיסוק עתידי, איש חינוך לא עולה בין האפשרויות המוצעות, אף על פי שהעיסוק בחינוך הוא בעיניי שליחות חשובה מאין כמותה, שליחות שתשפיע על פני המדינה ואופי האוכלוסיה בדורות הבאים. חינוך טוב יותר - משמע אופי טוב יותר של האנשים באוכלוסייה - משמע יותר סובלנות וסבלנות, פחות שנאה ויותר אהבה. כלומר, פחות מלחמות. כלומר, כתוצאה מכך שיש פחות מל”

“בכל פעם שאני קורא משפט שמפעים את רוחי, אני עוצר את הקריאה ומעתיק אותו למחברת המיועדת לכך. בימים שהחיים נראים אפרורים כאדמה צחיחה, אני שב למחברת וקורא בה, והעולם נראה יפה יותר בעיניי. את הספר הזה של חילי טרופר לקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא. כי כל שתי שניות נדרשתי לחוש אל המחברת ולהוסיף משפט נוסף לרשימה. טרופר נענה להצעה להפוך להיות המנהל של בית הספר "ברנקו וייס" ברמלה, תיכון לנוער בסיכון שכבר נשר”

“ספר מאוד מרגש ובאופן מפתיע גם מלא הומור. כל הסיכויים היו נגדם! חילי טרופר קיבל הצעה לנהל בית ספר של "עבריינים" ברמלה. בגיל צעיר מדי, גיל שבקושי מתחילים להיות בו מורים הוא כבר קיבל עליו את הניהול, כשלא כל-כך היה מעוניין בזה, ובעצמו נראה כמו תלמיד תיכון. הוא פגש שם את סיפורי הנערים והוריהם, מן ההתחלה הוא הבהיר שמפה יש שינוי, זה לא מה שהיה עד עכשיו ולא נכנע גם למול גלגולי העיניים של הנערים ו”