"זו שאלה שלא נשאלתי בעבר .אני רוצה שתספרי לי מה נמצא בחוץ.סאפיק הבטיח שהוא יחזור לספר לי ,אבל לא עמד בדיבורו .אביך לא מוכן לדבר על זה.אני מתחיל לתהות בעומק לבי אם יש בכלל משהו בחוץ,או שאולי סאפיק לא עבר החוצה אלא אל ארצות המוות ,ושאת חיה במקום שאני לא יכול לזהות .יש לי מיליארד עיניים וחושים ואף על פי כן אני לא מצליח לראות מה יש בחוץ.לא רק האסרים חולמים על בריחה,קלאודיה,אבל איך אוכל להימלט מעצמי?"

בחרתי לצטט את הקטע הזה , מאחר ואני חושבת שלפעמים כולנו מרגישים כלואים בצורה כזו או אחרת .
אנחנו בוחרים את הכלא שלנו ואנו משאירים את עצמנו שם .
המפתח לצאת החוצה הוא הבחירה שלנו .

לכולם מגיע חופש ותחושת שלווה גם לאינקרסרון.

אני לא יודעת מה אני יכולה לחדש בביקורת שלי שאחרים לא כתבו ,אז אני פשוט אספר את התחושה שלי ממנו.

כבר הרבה זמן שמתי עין על הספר הזה (בגלל הכריכה והתקציר המעניין )ואחרי שקראתי כלכך הרבה ביקורות נהדרות סוף סוף מצאתי את הזמן לקרוא אותו.

הספר מתחיל קצת בצליעה ,אבל מהר מאוד שקעתי בעלילה ועולם של אינקרסרון .
הסיפור באמת סוחף .

הדמוית מגוונות וכתובות בצורה נהדרת ,
אולי אני היחידה שחושבת שכך אבל אני התחברתי לאינקרסרון עצמו.אני חושבת שהדמות שלו כוחנית ועוצמתית אבל על אותו משקל הוא בודד.
הוא נוצר למטרה לשמור על האסירים ולייצר תרבות חדשה
כולם שם ילדיו . עם הזמן הוא פיתח מודעות ולדעתי הוא בודד, ממש הרגשתי צער כלפיו ברגע שהוא אמר שהוא לא יכול להימלט מעצמו.
אומנם אני בטוחה שהוא היה יכול לבחור בדרך אחרת ולא להתעלל בתושבים שבו , אבל אולי הסיבה שהוא כזה היא כי הוא אסף את כולם לתוכו ?
הרבה רגשות שלילים המון כעסים ? ואין לו אם מי לחלוק את הצער שהוא חש.


הדמות שאהבתי אחריו היא כמובן פין :) הוא פשוט דמות מקסימה .במציאות שהוא חי בה למצוא מידת רחמים זה נדיר .
ולא סתם הוא הרואה בכוכבים עתיד לצאת מהגיהנום שאינקרסרון יצר .
בדימיון שלי הכלא הוא למעשה יצור אורגני חי ענק שהחיים בו הם קשים,פין מצליח לנווט את דרכו , תמיד שהוא על סף איבוד תקווה ,הוא מצליח למצוא ניצוץ של אור שמחזיר אותו למסלול הנכון .

וכמובן שהדמות הבאה בתור הוא קיירו!!! הוא כזה דמות מגניבה , אהבתי מאוד את המשמעות של אחים בדם , ואני מאמינה שמרבית הקוראים בתחילה חושבים שהוא שחצן ומעצבן .אבל אני חושבת שהוא פחד לאבד את פין
הרי רואים שהוא אוהב אותו :) הוא קצת אנוכי אבל בינינו גם אני הייתי כזו אם הייתי תקועה בגיהנום.
הוא עוקצני,ושחצן וזה בדיוק מה שאהבתי בו - הוא בהחלט הוסיף עניין לעלילה(וכמובן שבדימיון שלי הוא הכי נאה שם :))

וסאפיק , הדמות שלו כלכך מעניינת
אני חושבת שהוא היה כמו פין , רואה בכוכבים .הוא הצליח לעשות את מה שאיש לא עשה לפניו ובכך נטע תקווה בלבבות האחרים :)
ואני ממש סקרנית לקרוא על המסע שלו יותר :)

הספר גרם לי לחשוב(שזה כבר דבר טוב >.<)
אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ,
לכן אנחנו יכולים להחליט עם אנחנו נשארים בכלא או יוצאים לחופשי .
כלא יכול להתבטא בכלכך הרבה צורות זה לא רק תא עם סורגים.
כלא יכול להיות עבודה שאנחנו שונאים אבל פוחדים לעזוב
או קשר לא בריא שפוחדים לצאת ממנו כי לא רוצים להיות לבד .


הספר הוא אחד מטובים שקראתי לאחרונה :)
ואני כבר בתחילת השני :)

ממש נהנתי ממנו , ואני חושבת שגם אתם

אז קדימה , למה אתם מחכים רוצו לקרוא ~.~

"זו שאלה שלא נשאלתי בעבר .אני רוצה שתספרי לי מה נמצא בחוץ.סאפיק הבטיח שהוא יחזור לספר לי ,אבל לא עמד בדיבורו .אביך לא מוכן לדבר על זה.אני מתחיל לתהות בעומק לבי אם יש בכלל משהו בחוץ,או שאולי סאפיק לא עבר החוצה אלא אל ארצות המוות ,ושאת חיה במקום שאני לא יכול לזהות .יש לי מיליארד עיניים וחושים ואף על פי כן אני לא מצליח לראות מה יש בחוץ.לא רק האסרים חולמים על בריחה,קלאודיה,אבל איך אוכל להימלט מעצמי?"

בחרתי לצטט את הקטע הזה , מאחר ואני חושבת שלפעמים כולנו מרגישים כלואים בצורה כזו או אחרת .
אנחנו בוחרים את הכלא שלנו ואנו משאירים את עצמנו שם .
המפתח לצאת החוצה הוא הבחירה שלנו .

לכולם מגיע חופש ותחושת שלווה גם לאינקרסרון.

אני לא יודעת מה אני יכולה לחדש בביקורת שלי שאחרים לא כתבו ,אז אני פשוט אספר את התחושה שלי ממנו.

כבר הרבה זמן שמתי עין על הספר הזה (בגלל הכריכה והתקציר המעניין )ואחרי שקראתי כלכך הרבה ביקורות נהדרות סוף סוף מצאתי את הזמן לקרוא אותו.

הספר מתחיל קצת בצליעה ,אבל מהר מאוד שקעתי בעלילה ועולם של אינקרסרון .
הסיפור באמת סוחף .

הדמוית מגוונות וכתובות בצורה נהדרת ,
אולי אני היחידה שחושבת שכך אבל אני התחברתי לאינקרסרון עצמו.אני חושבת שהדמות שלו כוחנית ועוצמתית אבל על אותו משקל הוא בודד.
הוא נוצר למטרה לשמור על האסירים ולייצר תרבות חדשה
כולם שם ילדיו . עם הזמן הוא פיתח מודעות ולדעתי הוא בודד, ממש הרגשתי צער כלפיו ברגע שהוא אמר שהוא לא יכול להימלט מעצמו.
אומנם אני בטוחה שהוא היה יכול לבחור בדרך אחרת ולא להתעלל בתושבים שבו , אבל אולי הסיבה שהוא כזה היא כי הוא אסף את כולם לתוכו ?
הרבה רגשות שלילים המון כעסים ? ואין לו אם מי לחלוק את הצער שהוא חש.


הדמות שאהבתי אחריו היא כמובן פין :) הוא פשוט דמות מקסימה .במציאות שהוא חי בה למצוא מידת רחמים זה נדיר .
ולא סתם הוא הרואה בכוכבים עתיד לצאת מהגיהנום שאינקרסרון יצר .
בדימיון שלי הכלא הוא למעשה יצור אורגני חי ענק שהחיים בו הם קשים,פין מצליח לנווט את דרכו , תמיד שהוא על סף איבוד תקווה ,הוא מצליח למצוא ניצוץ של אור שמחזיר אותו למסלול הנכון .

וכמובן שהדמות הבאה בתור הוא קיירו!!! הוא כזה דמות מגניבה , אהבתי מאוד את המשמעות של אחים בדם , ואני מאמינה שמרבית הקוראים בתחילה חושבים שהוא שחצן ומעצבן .אבל אני חושבת שהוא פחד לאבד את פין
הרי רואים שהוא אוהב אותו :) הוא קצת אנוכי אבל בינינו גם אני הייתי כזו אם הייתי תקועה בגיהנום.
הוא עוקצני,ושחצן וזה בדיוק מה שאהבתי בו - הוא בהחלט הוסיף עניין לעלילה(וכמובן שבדימיון שלי הוא הכי נאה שם :))

וסאפיק , הדמות שלו כלכך מעניינת
אני חושבת שהוא היה כמו פין , רואה בכוכבים .הוא הצליח לעשות את מה שאיש לא עשה לפניו ובכך נטע תקווה בלבבות האחרים :)
ואני ממש סקרנית לקרוא על המסע שלו יותר :)

הספר גרם לי לחשוב(שזה כבר דבר טוב >.<)
אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ,
לכן אנחנו יכולים להחליט עם אנחנו נשארים בכלא או יוצאים לחופשי .
כלא יכול להתבטא בכלכך הרבה צורות זה לא רק תא עם סורגים.
כלא יכול להיות עבודה שאנחנו שונאים אבל פוחדים לעזוב
או קשר לא בריא שפוחדים לצאת ממנו כי לא רוצים להיות לבד .


הספר הוא אחד מטובים שקראתי לאחרונה :)
ואני כבר בתחילת השני :)

ממש נהנתי ממנו , ואני חושבת שגם אתם

אז קדימה , למה אתם מחכים רוצו לקרוא ~.~